ארבע אמהות שילדיהן נרצחו בנסיבות שונות על רקע פלילי הפגינו היום מול בית ראש הממשלה בירושלים במחאה על הטיפול הלקוי של המדינה במקרי רצח. האמהות נושאות שלטים בהם נכתב כי זו ההזדמנות של אזרחי ישראל להירתם למאבק והן מזמינות את האזרחים לבוא ולחתום על עצומה.
מבין האמהות המפגינות דיברה היום ביומן ערוץ 7 אלינה שלחוב, אמא של שקד שלחוב, שנרצחה בשנת 2003 בעקבות סכסוך של עבריינים באשקלון.
שלחוב סיפרה על נסיבות הרצח של ביתה, "שקד נרצחה לפני ארבע שנים באשקלון, בעיר התנהלה מלחמת כנופיות ושקד הייתה קורבן תמים וחף פשע שספג את הירי באותו יום. שקד נסעה עם חברה ברכב שהיה מזוהה כרכב שעקבו אחריו, היא נקלעה לסיטואציה הזויה ונהרגה במקום כתוצאה מהנסיעה הזו. למעשה מדובר בטעות בזיהוי של אותם עבריינים".
עוד היא מספרת כי שנה אחרי הרצח הוגש כתב אישום על ידי המדינה נגד העבריינים וכי היום מתנהל משפט, "הנאשמים ברצח השתחררו למעצר בית אך לא מתוקף של זיכוי או חפות באשמה אלא כתוצאה מעומס וקריסה של מערכת המשפט", מציינת שלחוב.
"רצח ילדינו זו לא גזירה משמים, זו הפקרות של המוסר שהמנהיגים שלנו אשמים בה", אומרת שלחוב, "האשמים הנוספים זו מערכת המשפט, מערכת החינוך ומערכת הרווחה. אנו הגענו למצב שהפשע הגיע לפתחו של כל אזרח במדינה. קריסה של כל המערכות האלו הביאה אותנו ועוד אזרחים רבים למצב זה".
שלחוב מסבירה את המניעים שהביאו את ארבע האמהות לצאת למאבק, "הפשע במדינה שלנו הוא בלתי נסבל, היה צריך לקום ולעשות מעשה, במעט כוחות שיש לנו החלטנו שאנחנו חייבות לנסות להביא לשינוי לעורר את המנהיגים שלנו".
"אני חושבת שהדאגה לשאר הילדים שלנו היא חשובה מהאסון שלי, הכאב שלי והצעקה שלי הם פרטיים אך מהמקום הזה יצאתי למאבק", היא מוסיפה.
לדבריה, יש מספר דברים שאפשר לעשות ולשנות על מנת לטפל בבעיה, "יש להבטיח בחוק את זכותם של נפגעי עבירות פליליות לקבל סיוע כספי, רפואי, משפטי, נפשי וסוציאלי בדיוק כמו לנפגעי טרור. רצח הוא טרור פלילי מבית". היא מבהירה כי כיום אין גוף במדינה המייצג מקרים כמו שלה שאפשר לפנות אליו ולקבל תמיכה, "עבריין או פושע לאחר שהגישו נגדו כתב אישום מקבל ייצוג של הסנגוריה הציבורית מבלי שהוא משלם על כך. אנו לא מקבלים סיוע משפטי שילווה אותנו וידאג ליידע אותנו מתי הפושעים יוצאים לחופשות וכד', כל ההתנהלות המשפטית היא בשפה משפטית שלחלק מאיתנו זו שפה קשה, יש לנו קושי גדול להתנהל לבד", אומרת שלחוב.
לסיום היא מדגישה, "התחושה הקשה היא שאנו לא קיימים ולא נראים. האפשרות לטאטא אותנו מתחת לשטיח ולצייר תמונה אחרת היא בלתי נסבלת, זה להפקיר אותנו בפעם השנייה. אין יותר כואב וקשה מהתעלמות מהכאב שלנו. בנוסף, בגלל ההתעלמות לא תילקח האחריות שאנו מייחלים לה".
מבין האמהות המפגינות דיברה היום ביומן ערוץ 7 אלינה שלחוב, אמא של שקד שלחוב, שנרצחה בשנת 2003 בעקבות סכסוך של עבריינים באשקלון.
שלחוב סיפרה על נסיבות הרצח של ביתה, "שקד נרצחה לפני ארבע שנים באשקלון, בעיר התנהלה מלחמת כנופיות ושקד הייתה קורבן תמים וחף פשע שספג את הירי באותו יום. שקד נסעה עם חברה ברכב שהיה מזוהה כרכב שעקבו אחריו, היא נקלעה לסיטואציה הזויה ונהרגה במקום כתוצאה מהנסיעה הזו. למעשה מדובר בטעות בזיהוי של אותם עבריינים".
עוד היא מספרת כי שנה אחרי הרצח הוגש כתב אישום על ידי המדינה נגד העבריינים וכי היום מתנהל משפט, "הנאשמים ברצח השתחררו למעצר בית אך לא מתוקף של זיכוי או חפות באשמה אלא כתוצאה מעומס וקריסה של מערכת המשפט", מציינת שלחוב.
"רצח ילדינו זו לא גזירה משמים, זו הפקרות של המוסר שהמנהיגים שלנו אשמים בה", אומרת שלחוב, "האשמים הנוספים זו מערכת המשפט, מערכת החינוך ומערכת הרווחה. אנו הגענו למצב שהפשע הגיע לפתחו של כל אזרח במדינה. קריסה של כל המערכות האלו הביאה אותנו ועוד אזרחים רבים למצב זה".
שלחוב מסבירה את המניעים שהביאו את ארבע האמהות לצאת למאבק, "הפשע במדינה שלנו הוא בלתי נסבל, היה צריך לקום ולעשות מעשה, במעט כוחות שיש לנו החלטנו שאנחנו חייבות לנסות להביא לשינוי לעורר את המנהיגים שלנו".
"אני חושבת שהדאגה לשאר הילדים שלנו היא חשובה מהאסון שלי, הכאב שלי והצעקה שלי הם פרטיים אך מהמקום הזה יצאתי למאבק", היא מוסיפה.
לדבריה, יש מספר דברים שאפשר לעשות ולשנות על מנת לטפל בבעיה, "יש להבטיח בחוק את זכותם של נפגעי עבירות פליליות לקבל סיוע כספי, רפואי, משפטי, נפשי וסוציאלי בדיוק כמו לנפגעי טרור. רצח הוא טרור פלילי מבית". היא מבהירה כי כיום אין גוף במדינה המייצג מקרים כמו שלה שאפשר לפנות אליו ולקבל תמיכה, "עבריין או פושע לאחר שהגישו נגדו כתב אישום מקבל ייצוג של הסנגוריה הציבורית מבלי שהוא משלם על כך. אנו לא מקבלים סיוע משפטי שילווה אותנו וידאג ליידע אותנו מתי הפושעים יוצאים לחופשות וכד', כל ההתנהלות המשפטית היא בשפה משפטית שלחלק מאיתנו זו שפה קשה, יש לנו קושי גדול להתנהל לבד", אומרת שלחוב.
לסיום היא מדגישה, "התחושה הקשה היא שאנו לא קיימים ולא נראים. האפשרות לטאטא אותנו מתחת לשטיח ולצייר תמונה אחרת היא בלתי נסבלת, זה להפקיר אותנו בפעם השנייה. אין יותר כואב וקשה מהתעלמות מהכאב שלנו. בנוסף, בגלל ההתעלמות לא תילקח האחריות שאנו מייחלים לה".