הטענה תמיד נשמעה אמיתית מכדי להיות נכונה: תשכיב את תינוקך לפני מכשיר הוידיאו הביתי, ומהר מאוד (אפילו יותר מבדרך הטבע) הוא יתחיל לדבר ולהחכים יותר מילדי השכנים.
במחקר שנערך לאחרונה על השפעת קלטות הוידיאו הפופולאריות כמו "בייבי איינשטיין" על ילדינו מתברר שיש אפילו נזק הנגרם לילדים יותר מאשר תועלת. והם אף עלולים לגרום להתפתחות שפה איטית יותר מן המקובל.
ב-CNN דווח כי המחקר שנערך על ידי פרדריק צימרמן וד"ר דימיטרי קריסטאקיס, שניהם מאוניברסיטת וושינגטון, הוביל את צוות החוקרים למסקנות שעם כל שעת צפייה ליום מקלטות הוידיאו והדי-וי-די של התינוקות, ילדינו לומדים פחות בין 6 ל-8 מילים (!!!) מילדים שמעולם לא צפו בקלטות הללו. ההשפעה העיקרית היא על ילדים בגילאי 8 עד 16 חודשים, הגיל שבו הכושר המילולי מתחיל להתפתח. "ככל שהם ראו יותר קלטות וידיאו- הם ידעו פחות מילים", אמר קריסטאקיס, "ילדים אילו השיגו כ- 10% פחות במיומנויות שפה לעומת ילדים שלא צפו בקלטות אילו".
זו איננה הפעם הראשונה שמנסים להזים את השמועות הטובות על קלטות הוידיאו לילדים, וככל הנראה גם לא האחרונה. ההוכחות אומרות שצפייה פסיבית, כמו טלוויזיה, לא רק שאינה תורמת להתפתחות ולמידה אלא גם יכולה לעכב תהליכי התפתחות ולמידה שהחלו ואף לסובב את הגלגל ולגרוע מהם את מה שכבר למדו. באביב שעבר, קריסטאקיס וחבריו מצאו תוך שלושה חודשים שכ- 40% מן התינוקות צופים באופן קבוע בקלטות לילדים, די-וי-די וטלוויזיה. עד גיל שנתיים כבר 90% מן הילדים צופים במרקע שעתיים עד שלוש בכל יום.
שלושה מחקרים הראו שצפייה בטלוויזיה, גם אם מדובר בתוכניות לימודיות וחינוכיות (כמו: רחוב סומסום) מעכבים את התפתחות השפה. "תינוקות צריכים תקשורת של פנים אל פנים על מנת ללמוד", מסביר ד"ר ויק סטרסבורגר, פרופסור לרפואת ילדים מבית הספר לרפואה ניו-מקסיקו ודובר האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. "הם אינם מקבלים את האינטראקציה הזו מצפייה בטלוויזיה או מחשב. למעשה, הצפייה- בהייה עשויה אף להפריע לחיבורים מסוימים במוחם בשלבים שונים של התפתחותם".
מחקרים קודמים הראו שתינוקות לומדים מהר יותר והרבה יותר מאנשים הדוברים בשפת אימם פנים אל פנים, מאשר אותם אנשים המופיעים מולם על המרקע ואומרים אותם הדברים. "גם לגבינו המבוגרים, לצפות באדם מדבר אלינו ממרקע טלוויזיה שונה מאשר לדבר איתו פנים אל פנים", אמר קריסטאקיס.
העדות הנוספת הזו תוביל ה את האקדמיה לטפל בהמלצותיה משנת 1999, ולדרוש שילדים מתחת לגיל שנתיים לא יורשו לצפות בטלוויזיה. כותבי המחקרים הללו כנראה יעדיפו להמליץ על קריאה במקום צפייה בטלוויזיה: ילדים שקראו בכל יום או שהוקראו להם סיפורים בכל יום על ידי הוריהם, הראו שיפור ברמת הלמידה של כישורי השפה לעומת ילדים אחרים.
למרות שהקלטות המומלצות לילדים אמורות לגרות את תאי המוח של הפעוטות, ולאו דווקא את כישורי השפה שלהם, הורים נוטים לחשוב שהקלטות אמורות לסייע באופן כללי ולהפוך את ילדיהם לגאונים- כולל מיומנויות שפה. לפי קריסטאקיס, "הקלטות בנויות בצורה הפוכה ממש לדיבור היומיומי של הורים עם תינוקותיהם, הסצנות רצות מהר מידי על המרקע, כולל חיתוכים מהירים- ללא הניואנסים ההוריים, החזרה על המילים וההברות וקשר העין עם התינוק".
ככל שקריסטאקיס וחבריו למחקר יכולים לקבוע, הדבר היחיד שקלטות וידיאו לגיל הרך עושות זה ליצור דור שלם של ילדים הצריכים גירוי יתר בכל המובנים, מכיוון שהורגלו לרמת גירויים גבוהה. "ישנה הנחה שלעורר את הילדים זה טוב, וככל שיותר נגרה את הילדים יותר טוב", הוא אומר, "אבל זה לא נכון! ישנו דבר שנקרא סטימולציית יתר", קבוצת החוקרים של קריסטאקיס מצאה שככל שילדים רואים יותר טלוויזיה בגיל צעיר, בגילאים המבוגרים יותר הם הופכים להיות יותר חסרי סבלנות, וכושר הריכוז שלהם נפגם. "המוח שלהם לומד לצפות לגירוי מאוד גדול, ורואה את המצב הזה כנקודת הנורמאל, ובהשוואה לכך- המציאות היא פשוט מ-ש-ע-מ-מ-ת".
קריסטאקיס וחוקרים נוספים מפחדים שהתעשייה של קלטות הוידיאו והדי-וי-די לילדים עשויה לגרום להורים לזנוח את הדבר היחיד שילדיהם זקוקים לו בחודשי חייהם הראשונים- מפגשי פנים אל פנים עם בני אדם שונים. "כל אינטראקציה עם הילדים היא משמעותית ביותר, הזמן הוא מאוד יקר ערך בתקופה הראשונה לחיי תינוק. התינוק צופה בנו ולומד מכל מה שאנו עושים".
אז פשוט- בואו נדבר אליהם כי הם מקשיבים ומתפתחים.
במחקר שנערך לאחרונה על השפעת קלטות הוידיאו הפופולאריות כמו "בייבי איינשטיין" על ילדינו מתברר שיש אפילו נזק הנגרם לילדים יותר מאשר תועלת. והם אף עלולים לגרום להתפתחות שפה איטית יותר מן המקובל.
ב-CNN דווח כי המחקר שנערך על ידי פרדריק צימרמן וד"ר דימיטרי קריסטאקיס, שניהם מאוניברסיטת וושינגטון, הוביל את צוות החוקרים למסקנות שעם כל שעת צפייה ליום מקלטות הוידיאו והדי-וי-די של התינוקות, ילדינו לומדים פחות בין 6 ל-8 מילים (!!!) מילדים שמעולם לא צפו בקלטות הללו. ההשפעה העיקרית היא על ילדים בגילאי 8 עד 16 חודשים, הגיל שבו הכושר המילולי מתחיל להתפתח. "ככל שהם ראו יותר קלטות וידיאו- הם ידעו פחות מילים", אמר קריסטאקיס, "ילדים אילו השיגו כ- 10% פחות במיומנויות שפה לעומת ילדים שלא צפו בקלטות אילו".
זו איננה הפעם הראשונה שמנסים להזים את השמועות הטובות על קלטות הוידיאו לילדים, וככל הנראה גם לא האחרונה. ההוכחות אומרות שצפייה פסיבית, כמו טלוויזיה, לא רק שאינה תורמת להתפתחות ולמידה אלא גם יכולה לעכב תהליכי התפתחות ולמידה שהחלו ואף לסובב את הגלגל ולגרוע מהם את מה שכבר למדו. באביב שעבר, קריסטאקיס וחבריו מצאו תוך שלושה חודשים שכ- 40% מן התינוקות צופים באופן קבוע בקלטות לילדים, די-וי-די וטלוויזיה. עד גיל שנתיים כבר 90% מן הילדים צופים במרקע שעתיים עד שלוש בכל יום.
שלושה מחקרים הראו שצפייה בטלוויזיה, גם אם מדובר בתוכניות לימודיות וחינוכיות (כמו: רחוב סומסום) מעכבים את התפתחות השפה. "תינוקות צריכים תקשורת של פנים אל פנים על מנת ללמוד", מסביר ד"ר ויק סטרסבורגר, פרופסור לרפואת ילדים מבית הספר לרפואה ניו-מקסיקו ודובר האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. "הם אינם מקבלים את האינטראקציה הזו מצפייה בטלוויזיה או מחשב. למעשה, הצפייה- בהייה עשויה אף להפריע לחיבורים מסוימים במוחם בשלבים שונים של התפתחותם".
מחקרים קודמים הראו שתינוקות לומדים מהר יותר והרבה יותר מאנשים הדוברים בשפת אימם פנים אל פנים, מאשר אותם אנשים המופיעים מולם על המרקע ואומרים אותם הדברים. "גם לגבינו המבוגרים, לצפות באדם מדבר אלינו ממרקע טלוויזיה שונה מאשר לדבר איתו פנים אל פנים", אמר קריסטאקיס.
העדות הנוספת הזו תוביל ה את האקדמיה לטפל בהמלצותיה משנת 1999, ולדרוש שילדים מתחת לגיל שנתיים לא יורשו לצפות בטלוויזיה. כותבי המחקרים הללו כנראה יעדיפו להמליץ על קריאה במקום צפייה בטלוויזיה: ילדים שקראו בכל יום או שהוקראו להם סיפורים בכל יום על ידי הוריהם, הראו שיפור ברמת הלמידה של כישורי השפה לעומת ילדים אחרים.
למרות שהקלטות המומלצות לילדים אמורות לגרות את תאי המוח של הפעוטות, ולאו דווקא את כישורי השפה שלהם, הורים נוטים לחשוב שהקלטות אמורות לסייע באופן כללי ולהפוך את ילדיהם לגאונים- כולל מיומנויות שפה. לפי קריסטאקיס, "הקלטות בנויות בצורה הפוכה ממש לדיבור היומיומי של הורים עם תינוקותיהם, הסצנות רצות מהר מידי על המרקע, כולל חיתוכים מהירים- ללא הניואנסים ההוריים, החזרה על המילים וההברות וקשר העין עם התינוק".
ככל שקריסטאקיס וחבריו למחקר יכולים לקבוע, הדבר היחיד שקלטות וידיאו לגיל הרך עושות זה ליצור דור שלם של ילדים הצריכים גירוי יתר בכל המובנים, מכיוון שהורגלו לרמת גירויים גבוהה. "ישנה הנחה שלעורר את הילדים זה טוב, וככל שיותר נגרה את הילדים יותר טוב", הוא אומר, "אבל זה לא נכון! ישנו דבר שנקרא סטימולציית יתר", קבוצת החוקרים של קריסטאקיס מצאה שככל שילדים רואים יותר טלוויזיה בגיל צעיר, בגילאים המבוגרים יותר הם הופכים להיות יותר חסרי סבלנות, וכושר הריכוז שלהם נפגם. "המוח שלהם לומד לצפות לגירוי מאוד גדול, ורואה את המצב הזה כנקודת הנורמאל, ובהשוואה לכך- המציאות היא פשוט מ-ש-ע-מ-מ-ת".
קריסטאקיס וחוקרים נוספים מפחדים שהתעשייה של קלטות הוידיאו והדי-וי-די לילדים עשויה לגרום להורים לזנוח את הדבר היחיד שילדיהם זקוקים לו בחודשי חייהם הראשונים- מפגשי פנים אל פנים עם בני אדם שונים. "כל אינטראקציה עם הילדים היא משמעותית ביותר, הזמן הוא מאוד יקר ערך בתקופה הראשונה לחיי תינוק. התינוק צופה בנו ולומד מכל מה שאנו עושים".
אז פשוט- בואו נדבר אליהם כי הם מקשיבים ומתפתחים.