העליהום התקשורתי והציבורי על ישיבות ההסדר, על הרבנים ועל חניכי הציונות הדתית בעקבות אירוע הסרבנות בחברון נראה רק בתחילתו. השר בנימין בן אליעזר אף מבקש לשקול את סגירת ישיבות ההסדר, אולם בירור מעלה ספק אם אכן היקף הסרבנות באירוע היה כה גדול, ואם אכן היה, האם דווקא חיילי הסדר או בני ישיבות היו הסרבנים?
הבירור מגלה כי באופן מפתיע, לבד מחייל אחד, לא התכוונו חיילי דוכיפת לבצע סירוב פקודה, אלא אך ורק ביקשו ממפקדיהם שלא ישתפו אותם בפעילות. הסרבן היחיד שהיה באירוע היה דווקא חייל שאינו חובש כיפה.
להלן סדר האירועים כפי שהתבררו משיחות ובירורים.
לחיילי דוכיפת המדוברים נמסר, כזכור, כי הם מועמדים להישלח לפעילות מבצעית בחברון, במקום חיילי צנחנים האמורים לצאת ל'רגילה'. לאחר שעלו לאוטובוס הובהרה להם מטרתה האמיתית של הנסיעה – פינוי בתי היהודים מהשוק בחברון.
עם התברר עובדה זו ביקשו למעלה מעשרים מחיילי הפלוגה, חלקם חיילי 'הסדר', שלא להשתתף בפינוי. "לא נוכל לבצע את המשימה הזו. אל תשלחו אותנו לשם", אמרו החיילים למפקדיהם. בתגובה הבהירו להם המפקדים כי אם לא יצאו למשימה הרי שהמהלך ייחשב כסירוב פקודה לכל דבר. לבקשת החיילים ניתנו להם דקות מספר להתייעצות.
חיילי הישיבות וה'הסדר' התקשרו לרבנים ונועצו בהם. ההוראה שקיבלו בשיחות הטלפון הייתה שלא לסרב ולצאת לחברון. בני הישיבות עזבו את קבוצת החיילים שביקשו לפטור אותם מהמשימה ועלו לאוטובוס בדרכם לחברון.
הקבוצה שנותרה בבקשתה שלא להישלח לחברון כללה שמונה חובשי כיפות וארבעה שאינם חובשי כיפות. באופן שאולי יפתיע את הציבור איש מה-12 לא היה שייך לישיבת 'הסדר' או למסגרת ישיבתית אחרת. לדבריהם, כולם משרתי שירות צבאי רגיל.
בשלב זה מגיעה ההפתעה הגדולה. אחד עשר מתוך 12 החיילים המדוברים נותרו בבקשתם שלא להגיע לחברון. "תשלחו אותנו למשימה אחרת", הם אמרו. "חבל שנגיע לחברון ונתנהג שם כמו בולי עץ. פשוט לא נוכל לבצע את המעשה הזה. וותרו לנו. נבצע כל פקודה אחרת שתבקשו", הם ביקשו. בתגובה נאמר להם להמתין בצד, ולאחר דקות אחדות קיבלו הוראה לעלות לאוטובוס אחר מזה שלקח את חבריהם לחברון. "היינו בטוחים שקיבלו את הבקשה שלנו ומעבירים אותנו לפעילות אחרת", אומרים החיילים ומספרים: "האוטובוס יצא לדרכו והיינו בטוחים שאנחנו בדרך למשימה אחרת. להפתעתנו גילינו שמורידים אותנו בבסיס 'פלס' ואנחנו בדרך למשפט על סרבנות. לא הבנו למה. הרי לא סירבנו. ביקשנו שלא להיות באירוע והתגובה הייתה נראית כאילו מבינים אותנו ומקבלים את הבקשה שלנו".
הקבוצה עמדה למשפט וכידוע, כמעט כולם קיבלו עונש של 21 ימי מחבוש. בשלב זה ביקש אחד מהחבורה לערער ולהבהיר כי לא התכוון לסרב אלא התחשבות במצבו. ערעורו של החייל, תושב אחד הישובים ביהודה ושומרון, התקבל. לאחר קבלת ערעור זה החליטו גם שאר החיילים לערער על חומרת עונשם ושבו על טענתם כי לא סירבו אלא ביקשו העברה לתפקיד אחר, ובנוסף היו משוכנעים שבקשתם התקבלה והם בדרכם למשימה אחרת עד שמצאו את עצמם במשפט צבאי בעוון סרבנות.
ראיה לגרסתם הובא לעדות מפקד המחלקה של החיילים וגם הוא הציג גרסא דומה. בעקבות הערעור הוחלט להמיר את עונשם ל-21 ימי מאסר על תנאי. זאת כאמור, מבלי לכלול בהקלה בעונש את אותו חייל, מ"כ שאינו חובש כיפה, הוא נשלח לעשרים ושמונה ימי מחבוש בפועל בעוון סרבנות.
האם הסיפור הזה, מצדיק את הטרמפ התקשורתי שלוקחים אנשי ציבור במסגרת המתקפה על רבני ובכירי הציבור הדתי לאומי? האם העליהום לא היה מעט מוגזם ומעט מוקדם?