ד"ר שלמה סבירסקי המנהל האקדמי של מרכז אדווה, טוען כי העובדה ששרי הממשלה יאשרו את תקציב 2008, לא תשפיע עלינו רק בשנה הבאה, אלא לפחות בחמש השנים הקרובות.
לדבריו הפגיעה בסעיפים החברתיים תורגש עוד שנים, השנה הדיון בתקציב הוא שונה מדיונים רגילים. לפני שבועיים בישיבת של הממשלה בנושא תקציב הביטחון, הוחלט לאמץ את ההחלטות של ועדת ברודט לתקציב הביטחון, שלפי החישוב של משרד האוצר, יוסיפו למשרד הביטחון, מדי שנה 4.6 מילארד שקלים מדי שנה. התוספת הזאת תמנע למעשה השקעה ממשלתית בנושאים כמו השכלה גבוהה, חינוך, דיור ובריאות, כי זו תוספת מאוד גבוהה. זאת לעומת ההגדלה של תקציב הביטחון שיבוא על חשבון דברים אחרים".
ד"ר סבירסקי מוסיף דוגמא לדבריו ואומר: "ניקח לדוגמא את ועדת שוחט שדנה בהשכלה הגבוהה, שם הועדה המליצה להקפיא פחות או יותר את הגידול בתקציב של ההשכלה הגבוהה על 2016, ב-2016 יוחזר תקציב ההשכלה הגבוהה בחישוב לנפש, לרמה שהייתה ב- 2000. זאת אומרת אנחנו מדברים מצד אחד על הגדלת תקציבה הביטחון ומצד שני הקפאה בהשכלה הגבוהה".
לדבריו, הפוליטיקאים מבטיחים לפני כל מערכת בחירות, לפעול לתיקון העוולות החברתיות, אבל בפועל מאשרים בסופו של דבר תקציב שכמו תמיד מוסיף לביטחון ומוריד לאזרחים, "קרוב לוודאי שהתקציב יאושר, מה שיהיה זה שיהיו בו תיקונים חשובים אולי, אבל בתמונה הכוללת, המגמה ברורה, שהרי הממשלה הטילה על עצמה מגבלה של גידול בתקציב המדינה".
הוא טוען כי אסור שהתקציב יגדל בלמעלה מ-1.7 אחוז כל שנה. "בפועל בשלוש השנים האחרונות הממשלה חרגה והוציאה יותר מהמגבלה הזאת. לאן הלך הכסף? התשובה, הכסף הלך לנושאים הביטחוניים, כי הייתה פה מלחמה למשל. בשורה התחתונה יש פה הפרדה, בין תקציב הביטחון לשאר התקציבים, אין פה שום איזון. אפילו לשרים אין הזדמנות לבחון את הדברים במבט כולל, כי קודם כל אישרו את התוספת לתקציב הביטחון ורק אחר כך דנים בשאר הנושאים. בפועל כשאנחנו מדברים על החוסן של החברה הישראלית, האם החוסן נמדד רק בביטחון, או שהוא כולל גם דיור, בריאות והשכלה".
גם הדיון על חוק ההסדרים הפך כבר מזמן לבדיחה, כהגדרתו. "חוק ההסדרים, זאת חוברת של מאתיים עשרים עמודים, שלמרות ההבטחות וההתחייבויות של הממשלות שלנו, לצמצם אותם, החוברת הזאת תופחת משנה לשנה. ומדוע, כי יש פה מעורבות יתר של משרד האוצר, שנכנס למעשה להתערבות בכל המערכות השלטוניות ומשתלט עליהם. כל מה שנכתב בחוק ההסדרים נכתב על ידי משרד האוצר, והציבור בכלל לא שותף להחלטות שהאוצר קבע בנוגע לעתידנו בכל המישורים", אומר ד"ר סבירסקי.
"הדרך הרגילה לקיים שיח ציבורי, היא להביא את הדיון לועדות הכנסת לפי הנושאים השונים", הוא מוסיף, "לדוגמא הצעת חוק בעניין בריאותי, מביאים אותה לדיון בועדת העבודה והרווחה של הכנסת, מציגים את ההצעה, בפני נציגי הציבור וחברי הכנסת ולכולם יש הזדמנות להביע את דעתם, אבל כאשר זה בא במסגרת חוק ההסדרים, זה בכלל לא מובא לוועדה הרלוונטית אלא לוועדת הכספים, שהיא ועדה אומנם מכובדת ורצינית, אבל היא צריכה להתמודד עם 220 עמודים של שינויים בחוקים שונים, שמתפרסים החל מתחבורה ציבורית ואיכות המים בישראל ועד לחינוך ובריאות, ועדה אחת לא יכולה להתמצא בנושאים רבים כל כך".
לסיכום וכדי להדגיש את האבסורד, הוא אומר כי בפועל רוב התקציב נקבע כבר בזמן ההסכמים הקואליציוניים, "אנשים לא יודעים את זה, אבל הדברים הגדולים נקבעים כבר בהסכמים הקואליציוניים. חוץ מזה שחילוקי הדעות לא רק חוצים בין מפלגות, אלא גם בתוך מפלגות. לדוגמא אם מישהו מהשרים רוצה להגדיל את תקציב ההשכלה גבוהה, אז שרת החינוך צריכה להיות בעד ההצעה, אבל מה לעשות והיא חברה באותה מפלגה עם שר הביטחון, שהוא מעוניין להגדיל קודם כל את תקציב הביטחון, אז יש לנו כאן בעיה".