שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יעקב טירקל משוחח על פרשת השבוע ועל מצוות עגלה ערופה בה הוא רואה השלכה ישירה לימינו אלה בהם הקלות המשפטית המתייחסת לעברייני תנועה, והסלחנות כלפי עבריינים אלו מגבירה את הקטל וההרג בדרכים, ולפי האמור במדרש מביאה לאיבוד זכותו של עם ישראל להיגאל. אורח לשבת.
פרשת שופטים גדושה בשורה ארוכה של עניינים משפטיים שנוגעים למערכת המשפט – החובה לדון משפט צדק, האיסור להטות משפט, לקחת שוחד, להכיר פנים, החובה לרדוף צדק ועוד. גם המונח 'לא תיטע לך אשרה' מתפרש על ידי חז"ל כאיסור למנות דיין שאינו ראוי.
השופט טירקל בוחר מתוך מכלול הדינים דווקא את מצוות עגלה ערופה כבסיס לדבריו: "בעיניי חשוב במיוחד ונוגע לליבי עניין עגלה ערופה המופיע בפרשתנו בפרק כ"א. מדובר בדיון שעורר לא מעט שאלות עוד מימי חז"ל ואילך".
אומרת לנו התורה שבמצב בו נמצא חלל באדמה ולא נודע מי הכהו, מאתרים את העיר הקרובה ביותר וזקניה יוצאים למקום, עורפים עגלה ערופה אל הנחל, ואחר כך הזקנים רוחצים ידיהם ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה. וכי יעלה על הדעת שידי הזקנים במעשה? שהם עצמם שפכו את הדם הזה?
פירושים רבים נמצאו ותשובות רבות נכתבו לשאלה זו. פירוש אחד במסכת סוטה מאומץ גם על ידי הרמב"ם ב'משנה תורה'. התלמוד אומר שם שהזקנים מבקשים כפרה על כך שפטרו את האיש ללא ליווי וללא מזון ובכך הובילו לתוצאה הטראגית. ב'מורה נבוכים' בוחר הרמב"ם פירוש נוסף ואומר כי במעשה מסתתר רעיון שיוביל לאיתורו של הרוצח. כשהוחלט שאדמה זו בה נשחטה העגלה הערופה לא תיזרע הרי שבעליה של האדמה יעשה כל מאמץ כדי לאתר את הרוצח ולהביאו לדין. הרמב"ן מגדיר את המצווה הזו כאחת מהמצוות שטעמן סתום ובלתי ידוע כמו קורבנות וכמו פרה אדומה.
"לטעמי הפירוש המרגש ביותר נמצא בספרי והוא מתייחס דווקא לדברי הכוהנים בשעת עריפת הפרה: "אשר פדית ה'". לכאורה למה צריך להזכיר את הפדות של עם ישראל, את היציאה ממצרים? אומר המדרש: על מנת כן פדיתנו. שלא יהיו בנו שופכי דמים. כלומר פדותנו ממצרים היא לכאורה 'על תנאי' שלא יהיו בנו שופכי דמים, ואם יש בנו שופכי דמים הרי כאילו מתבטלת זכותנו לגאולה!
הפירוש הזה לדאבוננו מתאים לימינו אלה שהרחוב הישראלי מרובה בשופכי דמים. המדרש מנסה להזכיר לנו עבור מה נגאלנו – שלא יהיו בנו שופכי דמים. ובמצבנו היום אנחנו עלולים לאבד את הזכות שהובילה לפדותנו ממצרים. אם אנחנו לא יכולים למנוע את מעשה ההרג והרצח אין אנו ראויים ליציאה ממצרים.
"במציאות הקשה שקיימת היום אני כולל גם את תאונות הדרכים ונאלץ לבקר כאן את חברי לכס המשפט. כבר לפני שנים כתבתי שאם יש לנו נהגים מסוכנים שכאלה אסור לבית המשפט לרחם עליהם, אלא להקשות ליבו ולהעדיף את חיי הציבור על פני העבריין. אני קורא את הנתונים שמתפרסמים ולפיהם נהגים שמאחוריהם מאות עבירות תנועה, עודם מחזיקים ברישיון ונוסעים בכבישים, ומפנה אצבע מאשימה לקלות הדין של שופטי תעבורה שבפסקי דינם מביאים לקטל הנורא, לשפיכות הדמים שבכבישים ולאיבוד זכותנו לגאולה".
פרשת שופטים גדושה בשורה ארוכה של עניינים משפטיים שנוגעים למערכת המשפט – החובה לדון משפט צדק, האיסור להטות משפט, לקחת שוחד, להכיר פנים, החובה לרדוף צדק ועוד. גם המונח 'לא תיטע לך אשרה' מתפרש על ידי חז"ל כאיסור למנות דיין שאינו ראוי.
השופט טירקל בוחר מתוך מכלול הדינים דווקא את מצוות עגלה ערופה כבסיס לדבריו: "בעיניי חשוב במיוחד ונוגע לליבי עניין עגלה ערופה המופיע בפרשתנו בפרק כ"א. מדובר בדיון שעורר לא מעט שאלות עוד מימי חז"ל ואילך".
אומרת לנו התורה שבמצב בו נמצא חלל באדמה ולא נודע מי הכהו, מאתרים את העיר הקרובה ביותר וזקניה יוצאים למקום, עורפים עגלה ערופה אל הנחל, ואחר כך הזקנים רוחצים ידיהם ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה. וכי יעלה על הדעת שידי הזקנים במעשה? שהם עצמם שפכו את הדם הזה?
פירושים רבים נמצאו ותשובות רבות נכתבו לשאלה זו. פירוש אחד במסכת סוטה מאומץ גם על ידי הרמב"ם ב'משנה תורה'. התלמוד אומר שם שהזקנים מבקשים כפרה על כך שפטרו את האיש ללא ליווי וללא מזון ובכך הובילו לתוצאה הטראגית. ב'מורה נבוכים' בוחר הרמב"ם פירוש נוסף ואומר כי במעשה מסתתר רעיון שיוביל לאיתורו של הרוצח. כשהוחלט שאדמה זו בה נשחטה העגלה הערופה לא תיזרע הרי שבעליה של האדמה יעשה כל מאמץ כדי לאתר את הרוצח ולהביאו לדין. הרמב"ן מגדיר את המצווה הזו כאחת מהמצוות שטעמן סתום ובלתי ידוע כמו קורבנות וכמו פרה אדומה.
"לטעמי הפירוש המרגש ביותר נמצא בספרי והוא מתייחס דווקא לדברי הכוהנים בשעת עריפת הפרה: "אשר פדית ה'". לכאורה למה צריך להזכיר את הפדות של עם ישראל, את היציאה ממצרים? אומר המדרש: על מנת כן פדיתנו. שלא יהיו בנו שופכי דמים. כלומר פדותנו ממצרים היא לכאורה 'על תנאי' שלא יהיו בנו שופכי דמים, ואם יש בנו שופכי דמים הרי כאילו מתבטלת זכותנו לגאולה!
הפירוש הזה לדאבוננו מתאים לימינו אלה שהרחוב הישראלי מרובה בשופכי דמים. המדרש מנסה להזכיר לנו עבור מה נגאלנו – שלא יהיו בנו שופכי דמים. ובמצבנו היום אנחנו עלולים לאבד את הזכות שהובילה לפדותנו ממצרים. אם אנחנו לא יכולים למנוע את מעשה ההרג והרצח אין אנו ראויים ליציאה ממצרים.
"במציאות הקשה שקיימת היום אני כולל גם את תאונות הדרכים ונאלץ לבקר כאן את חברי לכס המשפט. כבר לפני שנים כתבתי שאם יש לנו נהגים מסוכנים שכאלה אסור לבית המשפט לרחם עליהם, אלא להקשות ליבו ולהעדיף את חיי הציבור על פני העבריין. אני קורא את הנתונים שמתפרסמים ולפיהם נהגים שמאחוריהם מאות עבירות תנועה, עודם מחזיקים ברישיון ונוסעים בכבישים, ומפנה אצבע מאשימה לקלות הדין של שופטי תעבורה שבפסקי דינם מביאים לקטל הנורא, לשפיכות הדמים שבכבישים ולאיבוד זכותנו לגאולה".