סגן נשיא בית המשפט השלום בחדרה, השופט סברי מוחסין, קבע כי יש לפצות משפחה פלסטינית שבנה נהרג במהלך התפרעות בכפר בשומרון בשנת 2002.
במהלך סיור של צה"ל התקבלה במכשיר הקשר התרעה "חמה" בדבר מכונית תופת, ובה מחבלים מתאבדים- שפניה לעבר תחום ישראל. סרן צבי קורצקי, מפקד הכוח, נדרש לסרוק את כפר נזלת על מנת לאתרה. עם כניסת רכבו לתחומי הכפר נזרקו לעברו אבנים. הנתבע החל לכרוז באמצעות מערכת קולית שהייתה מותקנת ברכב והודיע על הטלת עוצר. הרכב התקדם בפאתי הכפר עד שנתקל בקבוצה קטנה של צעירים שעמדו על הדרך ולצד הבתים, קראו לעבר הג'יפ הצבאי בהפגנתיות ויידו לכיוונו אבנים. חלק מן המתקהלים נשמעו והחלו להתפזר. יתר המתקהלים, ניצבו באמצע השביל בסמיכות קרובה מאוד לבית בן שתי קומות.
ממרפסת בקומה שמעל הכביש, רכנו שני נערים, מוחמד עלי זייד, נער פלסטיני בן 16 ומוחמד סמיר זייד . סרן קורצקי סבר כי הנערים שבמרפסת עודדו את אלו שברחוב שלא להישמע לקריאותיו להתפזר. הוא פתח את דלתו הממוגנת של הג'יפ, הוריד רגל אחת מהרכב, כרז שוב למתקהלים להתפזר וסימן בידו לנערים להיכנס לביתם. השניים נשמעו להוראתו, ונכנסו לתוך סלון ביתם. יתר המתקהלים נותרו במקומם. קרוצקי נטל את נשקו ובתנוחת עמידה ירה לעבר הבית. הוא ירה ירייה אחת בכוונו לעבר הנקודה שמתחת לחלון המרפסת הממוקמת במרחק שאינו עולה על מטר מהחלון. הכדור פגע בחלון, חדר אל תוך הבית ופצע את הנער בן ה-16.
קרוצקי הורשע בבית הדין הצבאי בירי רשלני והנוגד את הוראות פתיחה באש, ובגרימת מוות ברשלנות. ערעורו לבית הדין הצבאי לערעורים- נדחה.
במהלך המשפט נדונה השאלה האם האירוע נשוא התובענה מהווה "פעולה מלחמתית" בעטיה נהנית המדינה מחסינות (בהתאם לסעיף 5 לחוק הנזיקיים האזרחיים). הגם כאשר ניתן לקבוע כי פעולת החיילים נעשתה ברשלנות, יש לבחון האם למדינה קמה חסינות, הואיל והפעולה חוסה תחת ההגדרה "פעולה מלחמתית". במידה והתשובה חיובית, וקמה למדינה חסינות -מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזק.
השופט מוחסין קבע בפסק דינו, כי בחינת מהות הפעולה מלמדת כי, מדובר בפעולה יזומה של צה"ל למטרת איתור מכונית המכילה מטען נפץ או מחבלים מתאבדים בפאתי כפר נזלת. על פי ממצאי בית הדין קמא אשר אומצו על ידי בית הדין לערעורים:- "אף שהנאשם (הנתבע 1) נשלח לכפר נזלת זייר לתור בדחיפות אחר מטרה מסוכנת ביותר, עדיין מדובר היה במידע בעל מידת עמימות לא מבוטלת.. לא ניתן לקבוע בשום אופן כי בשל ההתרעה על כל הסיכון הנובע ממנה, יכול היה הנאשם להגדיר כי מרגע קבלת ההתרעה ואילך, הוא או מי מחייליו נתונים בסכנת חיים , הנאשם אף לא טען כך".
עוד הוסיף השופט כי על פי ממצאי בית הדין הצבאי בידי קורצקי עמדו אפשרויות שונות להתמודד עם מעט הקהל שנותר במקום. ברם, הוא בחר לצאת מהג'יפ ולירות לעבר הבניין.
השופט מוחסין הוסיף: " בל נשכח שהג'יפ עמד באמצע הכביש והנתבע 1 (קורצקי) ראה את הנערים בקומה השניה של הבניין ואף סימן להם להיכנס לביתם והם עשו כן. בית הדין קבע שהנתבע 1 ירה בניגוד להוראות פתיחה באש, מעל ראשי המתקהלים, למרות שיכול היה לירות באוויר. בית הדין הוסיף וקבע כי לא היה כל צורך בהפעלת אש חיה".
"מהאמור, מצטיירת תמונה לפיה הירי לעבר הבית בו שהה המנוח התבצע ללא כל קשר ישיר לפעולת הרדיפה אחר מכונית התופת. משחדלו המתקהלים להוות הפרעה או סיכון לפעולת המרדף, הירי לעבר בית המנוח מהווה פעולה שאינה חלק מהפעולה המלחמתית", כתב השופט.
השופט מוחסין סיכם מסקנתו בדברים הבאים:" הסיור לא נתקל בסכנת חיים או סיכון חמור לגוף ובכדי לחלץ עצמו היה עליו להפעיל כח ירי. לא היה מדובר בתקרית בעלת אופי מיוחד היוצרת סיכון מיוחד. בפני צוות הסיור ניצבו מספר חלופות אשר בחירה בכל אחת מהן הייתה מונעת את התרחשות הפגיעה במנוח ולכן סבורני שלמדינה לא עומדת הטענה כי הירי היווה "פעולה מלחמתית". משמע, אין לשחרר את המדינה מאחריותה בנזיקין כלפי התובעים".
במהלך סיור של צה"ל התקבלה במכשיר הקשר התרעה "חמה" בדבר מכונית תופת, ובה מחבלים מתאבדים- שפניה לעבר תחום ישראל. סרן צבי קורצקי, מפקד הכוח, נדרש לסרוק את כפר נזלת על מנת לאתרה. עם כניסת רכבו לתחומי הכפר נזרקו לעברו אבנים. הנתבע החל לכרוז באמצעות מערכת קולית שהייתה מותקנת ברכב והודיע על הטלת עוצר. הרכב התקדם בפאתי הכפר עד שנתקל בקבוצה קטנה של צעירים שעמדו על הדרך ולצד הבתים, קראו לעבר הג'יפ הצבאי בהפגנתיות ויידו לכיוונו אבנים. חלק מן המתקהלים נשמעו והחלו להתפזר. יתר המתקהלים, ניצבו באמצע השביל בסמיכות קרובה מאוד לבית בן שתי קומות.
ממרפסת בקומה שמעל הכביש, רכנו שני נערים, מוחמד עלי זייד, נער פלסטיני בן 16 ומוחמד סמיר זייד . סרן קורצקי סבר כי הנערים שבמרפסת עודדו את אלו שברחוב שלא להישמע לקריאותיו להתפזר. הוא פתח את דלתו הממוגנת של הג'יפ, הוריד רגל אחת מהרכב, כרז שוב למתקהלים להתפזר וסימן בידו לנערים להיכנס לביתם. השניים נשמעו להוראתו, ונכנסו לתוך סלון ביתם. יתר המתקהלים נותרו במקומם. קרוצקי נטל את נשקו ובתנוחת עמידה ירה לעבר הבית. הוא ירה ירייה אחת בכוונו לעבר הנקודה שמתחת לחלון המרפסת הממוקמת במרחק שאינו עולה על מטר מהחלון. הכדור פגע בחלון, חדר אל תוך הבית ופצע את הנער בן ה-16.
קרוצקי הורשע בבית הדין הצבאי בירי רשלני והנוגד את הוראות פתיחה באש, ובגרימת מוות ברשלנות. ערעורו לבית הדין הצבאי לערעורים- נדחה.
במהלך המשפט נדונה השאלה האם האירוע נשוא התובענה מהווה "פעולה מלחמתית" בעטיה נהנית המדינה מחסינות (בהתאם לסעיף 5 לחוק הנזיקיים האזרחיים). הגם כאשר ניתן לקבוע כי פעולת החיילים נעשתה ברשלנות, יש לבחון האם למדינה קמה חסינות, הואיל והפעולה חוסה תחת ההגדרה "פעולה מלחמתית". במידה והתשובה חיובית, וקמה למדינה חסינות -מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזק.
השופט מוחסין קבע בפסק דינו, כי בחינת מהות הפעולה מלמדת כי, מדובר בפעולה יזומה של צה"ל למטרת איתור מכונית המכילה מטען נפץ או מחבלים מתאבדים בפאתי כפר נזלת. על פי ממצאי בית הדין קמא אשר אומצו על ידי בית הדין לערעורים:- "אף שהנאשם (הנתבע 1) נשלח לכפר נזלת זייר לתור בדחיפות אחר מטרה מסוכנת ביותר, עדיין מדובר היה במידע בעל מידת עמימות לא מבוטלת.. לא ניתן לקבוע בשום אופן כי בשל ההתרעה על כל הסיכון הנובע ממנה, יכול היה הנאשם להגדיר כי מרגע קבלת ההתרעה ואילך, הוא או מי מחייליו נתונים בסכנת חיים , הנאשם אף לא טען כך".
עוד הוסיף השופט כי על פי ממצאי בית הדין הצבאי בידי קורצקי עמדו אפשרויות שונות להתמודד עם מעט הקהל שנותר במקום. ברם, הוא בחר לצאת מהג'יפ ולירות לעבר הבניין.
השופט מוחסין הוסיף: " בל נשכח שהג'יפ עמד באמצע הכביש והנתבע 1 (קורצקי) ראה את הנערים בקומה השניה של הבניין ואף סימן להם להיכנס לביתם והם עשו כן. בית הדין קבע שהנתבע 1 ירה בניגוד להוראות פתיחה באש, מעל ראשי המתקהלים, למרות שיכול היה לירות באוויר. בית הדין הוסיף וקבע כי לא היה כל צורך בהפעלת אש חיה".
"מהאמור, מצטיירת תמונה לפיה הירי לעבר הבית בו שהה המנוח התבצע ללא כל קשר ישיר לפעולת הרדיפה אחר מכונית התופת. משחדלו המתקהלים להוות הפרעה או סיכון לפעולת המרדף, הירי לעבר בית המנוח מהווה פעולה שאינה חלק מהפעולה המלחמתית", כתב השופט.
השופט מוחסין סיכם מסקנתו בדברים הבאים:" הסיור לא נתקל בסכנת חיים או סיכון חמור לגוף ובכדי לחלץ עצמו היה עליו להפעיל כח ירי. לא היה מדובר בתקרית בעלת אופי מיוחד היוצרת סיכון מיוחד. בפני צוות הסיור ניצבו מספר חלופות אשר בחירה בכל אחת מהן הייתה מונעת את התרחשות הפגיעה במנוח ולכן סבורני שלמדינה לא עומדת הטענה כי הירי היווה "פעולה מלחמתית". משמע, אין לשחרר את המדינה מאחריותה בנזיקין כלפי התובעים".