בג"ץ דחה את עתירת משפחותיהם של המאבטחים יואב דורון ז"ל ויהודה בן יוסף ז"ל, שתבעו כי תיפתח מחדש חקירת מות בניהם מאש חיילי צה"ל לאחר שזוהו בשוגג כמחבלים בנובמבר 2003, וכי ימונה שופט חוקר בפרשה.
האירוע הקשה התרחש ב-13 במארס 2003, סמוך לישוב פני חבר שבדרום הר חברון. סגן-משנה יואב דורון ז"ל, קצין צה"ל בחופשה, וחברו יהודה בן יוסף, איבטחו את האזור בזמן שחיילי יחידת "מגלן" הקימו מארב.
החיילים, שחשדו כי מדובר במחבלים, פתחו באש לעבר מכוניתם של שני הישראלים וגם מסוק קרב ירה לעברם. בעקבות האירוע הקשה נפתחה בצה"ל חקירה. הרמטכ"ל החליט אז כי מפקד החטיבה המרחבית יהודה, אלוף-משנה חגי מרדכי, ומפקד האוגדה יקבלו הערות פיקודיות. כמו כן, מינויו של מרדכי, שסוכם למפקד חטיבת הצנחנים, בוטל אז, והודח מפקד הפלוגה ביחידת "מגלן".
בשנת 2004, בתום חקירת מצ"ח, החליט הפרקליט הצבאי הראשי שלא להעמיד לדין איש מהמעורבים בפרשה הטראגית ולהסתפק בהמלצת הרמטכ"ל לתת הערות פיקודיות בלבד.
בהחלטת בג"ץ היום נכתב כי הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה "לא הקלו ראש בחומרה הרבה הגלומה בהרג של שני אזרחים ישראלים מאש כוחותינו, והחלטתם לקחה בחשבון את ההיבטים השונים של הרשלנות שנתגלתה באירוע, ובכלל זה טעויות בתצפית, עזרים שאינם מעודכנים, חוסר תעבורה של מידע ואיחוד שלבים המבוצעים ברגיל בנפרד. עם זאת, מצאו המשיבים כי נסיבותיו של המקרה, ובכלל זה היותו חלק מפעילות מבצעית, קוצר הזמן, אי היכרותו של הכוח עם הגזרה, הטעויות האופטיות מהן סבלה התצפית, והתנהגותם המחשידה של המנוחים, שסברו כי הכוח אינו אלא מחבלים מחופשים, הקהו את עוצמת רשלנותם של המעורבים עד כי די במקרה זה בנקיטה בסנקציות פיקודיות".
בהחלטה נכתב כי "נראה כי הצעדים הפיקודיים שננקטו נגד המעורבים, נקבעו לאחר איזון בין השיקולים השונים, ותוך עמידה על חלקו של כל אחד מהמעורבים בשרשרת הסיבתית שהובילה לתוצאה, על יכולתו למנוע את אשר אירע, ועל תפקודו הכללי במהלך כל אחד משלבי האירוע. איזון זה והשיקולים שעמדו במסגרתו בכל אחת מכפות המאזניים, פורטו בהרחבה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה בהחלטתו בהשגה ויש בהם כדי להצביע על החלטה שקולה ומדודה ששקללה את מכלול הנתונים ואת מכלול ההשלכות של כל צעד ענישתי. אציין, כי המח"ט אמנם קודם בחלוף שנתיים מן האירוע, בניגוד להחלטה הראשונית לעכב את קידומו עד לשנת 2009, ועם זאת עניין זה לא הובא לבחינתנו ואינו יכול להשליך על עצם ההחלטה על כתב אישום. נראה כי עיקר הכשל שהתגלה באירוע התבטא במישור המבצעי, ובהפעלת שיקול דעת, ואין הוא מגיע כדי מעשה פלילי חרף המחיר הכבד, הטראגי, בחיי אדם".
בסיום דבריה ולאחר בחינת הדברים כותבת השופטת עדנה ארבל כי החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה ושל הפרליט הצבאי הראשי שלא להעמיד איש מן המעורבים לדין פלילי, ושל היועץ המשפטי שלא להתערב בהחלטה זו, סבירות היו הן, ואין מקום להתערבותו של בית המשפט בשיקול דעתם של הגופים שקיבלו אותם ולהתערב בהן, כלשונה.
"את יגונם של העותרים על מותם המיותר של בניהם בטרם עת, את כאבם שאין לו שיעור, נוכל אך לשער. ברור הוא רצונם כי תבוצע חקירה ממצה ומקיפה של ההתרחשויות שסבבו תוצאה טראגית זו, וכי האחראים לאירוע יתנו את הדין על מעשיהם, למען יילמדו הלקחים ויוסקו המסקנות ואולי בכך תבוא נחמה מעטה לנפשם. בדרישתם למצות את חקירת מות בניהם, באים הם לרשויות הצבא לא בחסד אלא בזכות, מוסרית ומשפטית.
עם זאת, נראה כי בעניינם של המנוחים נוהלה חקירה ממצה, גם אם תוצאותיה אינן מניחות את דעתם של העותרים. ההחלטה על ההעמדה לדין היא החלטה מקצועית ועניינית", כתבה השופט עדנה ארבל.