פעם זומנתי להרצאה בקורס קצינים, בשבוע של פרשת כי תצא. אמרתי לחניכי הקורס כי יד ההשגחה העליונה כיוונה את מועד ההרצאה לשבוע זה, שבו נאמר: "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ד' בידך", וציטטתי כמובן את דברי קדמונינו כדקלמן: לא מקרה הוא שנאמר "כי תצא" בלשון יחיד, שכן טמון כאן מוסר השכל חשוב: נוכל לנצח אויבים, רק אם נשמור על אחדות ישראל... בשעת מלחמה, הוספתי, חשוב תמיד שתקום ממשלת אחדות לאומית, ושנדע להתגבר על כל המחלוקות הפנימיות...
להדגשת יתר ציינתי: וראוי שנזכור זאת גם היום, כאשר מצחצחים חרבות בגודל הסורי—כי במסכת פאה (בתלמוד הירושלמי) נאמר, כך: "דורו של אחאב, כולם עובדי עבודה זרה היו, ועל שלא הייתה ביניהם מחלוקת היו מנצחים במלחמה". כלומר, גם בדור שכולו חייב רחמנא לצלן, חשובה האחדות הלאומית בשעת חרום, עת יוצאים למלחמה...
אך באותה הרצאה בקורס הקצינים, מצאתי לנכון לצטט את הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק, שלימד אותנו גם פרק חשוב בטקטיקה צבאית, ואולי באסטרטגיה מלחמתית. אמר הרבי מקוצק: לא בכדי נאמר "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ד' בידך..." לא בכדי. "ההצלחה במלחמה", אמר הרבי, "תלויה ביוזמה שהצבא מגלה וביכולת לצאת אל האויב, ולהכות בו על אדמתו שלו... כלומר, צריך לעשות כל מאמץ להתחיל במלחמת מנע, להעביר את הקרבות אל אדמת האויב... ובימינו, היה כנראה מוסיף הרבי מקוצק: אסור בשום פנים לחשוף את העורף האזרחי, כפי שהיה לצערנו במלחמת לבנון השנייה.
הרבי מקוצק מצא גם אנלוגיה מעניינת למלחמה ביצר שמנהל כל אדם... וכך הוא הסביר: כל עוד לא נותן האדם ליצר הרע דריסת רגל אצלו, ליצר הרע להתקרב אליו, יהיה קשה מאד להרחיקו, ויזדקק למאמץ רוחני גדול ולרחמי שמים.
נחזור לשדה הקרב הצבאי. נאמר בפרשה: "כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע". חז"ל הבהירו: זו אזהרה למוציא שם רע. הכוונה בוודאי לאנשים בתוכנו., כולל עיתונאים, שלא יודעים לנצור את לשונם או את המקלדת שלהם, ובעת המלחמה עצמה, כאשר חיילים מחרפים את נפשם, הם באים בדברי ביקורת "בשם הדמוקרטיה", בשם "זכות העם לדעת", ולא מבינים את הצו של קהלת:"עת לחשות ועת לדבר".
ושוב אנולוגיה לחיי האדם, ולמידותיו. אמרו קדמונינו: מכל צרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, אבל מלשון הרע הטמן עצמך(הישמר מפניה)...
טוב לטבול דברי תורה גם במילתא דבדיחותא, בקצת הומור חסידי. בפרשת השבוע נאמר: "ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו". על כך מספרים, שאפיקורס אחד התרברב בפני רב גדול: עברתי על כל העבירות שבתורה, מלבד על העבירה של איבוד עצמו לדעת.. השיב לו הרב מניה וביה: על עבירה זו אינך יכול לעבור, כי בכך תקיים את מצות "ובערת הרע מקרבך...".
להדגשת יתר ציינתי: וראוי שנזכור זאת גם היום, כאשר מצחצחים חרבות בגודל הסורי—כי במסכת פאה (בתלמוד הירושלמי) נאמר, כך: "דורו של אחאב, כולם עובדי עבודה זרה היו, ועל שלא הייתה ביניהם מחלוקת היו מנצחים במלחמה". כלומר, גם בדור שכולו חייב רחמנא לצלן, חשובה האחדות הלאומית בשעת חרום, עת יוצאים למלחמה...
אך באותה הרצאה בקורס הקצינים, מצאתי לנכון לצטט את הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק, שלימד אותנו גם פרק חשוב בטקטיקה צבאית, ואולי באסטרטגיה מלחמתית. אמר הרבי מקוצק: לא בכדי נאמר "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ד' בידך..." לא בכדי. "ההצלחה במלחמה", אמר הרבי, "תלויה ביוזמה שהצבא מגלה וביכולת לצאת אל האויב, ולהכות בו על אדמתו שלו... כלומר, צריך לעשות כל מאמץ להתחיל במלחמת מנע, להעביר את הקרבות אל אדמת האויב... ובימינו, היה כנראה מוסיף הרבי מקוצק: אסור בשום פנים לחשוף את העורף האזרחי, כפי שהיה לצערנו במלחמת לבנון השנייה.
הרבי מקוצק מצא גם אנלוגיה מעניינת למלחמה ביצר שמנהל כל אדם... וכך הוא הסביר: כל עוד לא נותן האדם ליצר הרע דריסת רגל אצלו, ליצר הרע להתקרב אליו, יהיה קשה מאד להרחיקו, ויזדקק למאמץ רוחני גדול ולרחמי שמים.
נחזור לשדה הקרב הצבאי. נאמר בפרשה: "כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע". חז"ל הבהירו: זו אזהרה למוציא שם רע. הכוונה בוודאי לאנשים בתוכנו., כולל עיתונאים, שלא יודעים לנצור את לשונם או את המקלדת שלהם, ובעת המלחמה עצמה, כאשר חיילים מחרפים את נפשם, הם באים בדברי ביקורת "בשם הדמוקרטיה", בשם "זכות העם לדעת", ולא מבינים את הצו של קהלת:"עת לחשות ועת לדבר".
ושוב אנולוגיה לחיי האדם, ולמידותיו. אמרו קדמונינו: מכל צרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, אבל מלשון הרע הטמן עצמך(הישמר מפניה)...
טוב לטבול דברי תורה גם במילתא דבדיחותא, בקצת הומור חסידי. בפרשת השבוע נאמר: "ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו". על כך מספרים, שאפיקורס אחד התרברב בפני רב גדול: עברתי על כל העבירות שבתורה, מלבד על העבירה של איבוד עצמו לדעת.. השיב לו הרב מניה וביה: על עבירה זו אינך יכול לעבור, כי בכך תקיים את מצות "ובערת הרע מקרבך...".