ככל שמתקרב מועד הוועידה האזורית, שעליה הכריז נשיא ארצות הברית בנאומו בוושינגטון ב-16 ביולי 2007, יותר כהיענות ללחצה של שרת החוץ שלו מאשר לנטיות לבו, פוחתת והולכת התלהבותם של משתתפיה, וציפיותיהם של יוזמיה (כולל של קונדוליסה רייס), שואפות כמעט לאפס.



ראוי להעניק תשומת לב לכך שבעוד מזכירת המדינה נואשה מתקוותה להגיע להסדר של קבע בין ישראל לפלשתינים במהלך הקדנציה הנוכחית של הנשיא ג'ורג' בוש, ומסתפקת בגישושים זהירים על משא ומתן לגבי עקרונות הסדר הקבע העתידי בעוד שנים רבות (אם בכלל), מוסיף שמעון פרס, שעדיין לא חימם את כיסא הנשיאות, לבחוש בקדרה ולטפח תקוות שווא, שניתן להגיע להסכמה על הקמת מדינה פלשתינית, שתכלול את עזה ואת כל שטחי יהודה ושומרון. זאת עוד במהלך הוועידה הקרובה. במילים פשוטות יותר, פרס מציע נסיגה של ישראל לגבולות 67' ומחיקת כל ההתנחלויות, בעוד שאפילו קלינטון הסתפק בנסיגה של 97% מהגדה "בלבד".





נביא כאן מספר ציטטות של מדינאים בכירים המתייחסים בביקורת גלויה ליוזמות השלום החדשות-ישנות.



מרטין אינדק: נסיגה מהגדה המערבית תיצור תוהו בוהו נוסח עזה



מרטין אינדיק, ששירת בממשל קלינטון וכיום בכיר במכון ברוקינקס, מזהיר: "אם קונדוליסה רייס תחתור בוועידה להסדר קבע, היא תטרפד את המהלך כולו". לדבריו "אין לישראל כיום מספיק ביטחון בעבאס ובמשטר הפלשתינאי המפוצל, כדי לסגת מאזורים נרחבים בגדה המערבית, מחשש מתוהו ובוהו נוסח עזה העלול להוביל מטר של רקטות על נמל התעופה בן גוריון..."(סטיבן ארלינגר ב"ניו-יורק טיימס", 17.8.07).





דורי גולד: פינוי גוש קטיף סיפק מקלט ל"אל קאעידה" לחוף הים התיכון.



שגריר ישראל לשעבר באו"מ וראש המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ד"ר דורי גולד, מזהיר ב- 12.8.07במאמר ב"וול סטריט ז'ורנל" (עיתון העסקים המוביל בארה"ב), מפני יוזמותיה החדשות של ארה"ב, המובילות לביצורה של "אל קאעידה" בתוך רצועת עזה.



"ארה"ב ומדינות המערב מפעילות לחצים לפריצת דרך חדשה ביחסי ישראל והפלשתינאים כדי לעצור את איראן ולהוריד את קרנם של אל קאעידה והאיסלאם הרדיקלי", הוא כותב ומוסיף: "לשם כך מתוכננת ועידת שלום לסתיו הקרוב. ההיגיון המנחה לחצים אלה מקונדוליסה רייס וטוני בלייר לפתרון קבע של הסכסוך הוא, שהישג זה יהווה מחסום דיפלומטי רב עוצמה לג'יהאדיזם המסכן את ביטחון המערב. האם הנחה זו מוצדקת? הקהילייה הבינלאומית קיבלה בברכה את ההתנתקות מרצועת עזה ב-2005 - במידה רבה מתוך מניעים דומים. רייס אף הפעילה לחצים כבדים להשגת "הסכם מעבר רפיח" אשר אמור היה לשפר את הסחר בין עזה לבין העולם החיצוני תוך מניעת מעבר ממחבלים, וזאת בפיקוח משקיפים מהאיחוד האירופי. ארה"ב ובנות בריתה סברו שפינוי גוש קטיף יקים את יסודותיה של המדינה הפלשתינאית ויפיג את הזעם האיסלאמי הרדיקלי. תחת זאת הוקם מקלט לאל-קאעידה לחופי ים התיכון. הקונצפציה המוטעית של המערב מקורה בחוסר הבנה לגבי הגורמים לשגשוגו של האיסלאם הרדיקלי. הדלק המניע את אל קאעידה הוא תחושת הניצחון ולא עוולות מדיניות".



"כיום", ממשיך דורי גולד, "דיפלומטים מערביים מובילים משבחים את יוזמת הליגה הערבית לשלום המתבססת על התוכנית הסעודית מ-2002, שקוראת לנסיגה ישראלית מלאה מקווי 1967 (כולל רמת הגולן והגדה המערבית כולה), בתמורה ל"יחסי נורמליזציה" עם העולם הערבי. התוכנית הסעודית אף מחלקת מחדש את ירושלים.



הצעה זו", הוא מזהיר, "היא מעל ומעבר כל דרישות כריתת השלום של החלטת האו"ם 242 (נובמבר 1967), שלא דרשה נסיגה ישראלית מלאה. היוזמה הערבית אף חורגת מעבר לאיגרת ההבטחות שנשלחה ע"י הנשיא בוש לראש ממשלת ישראל בזמנו, אריאל שרון ב-14 באפריל, 2004, התומכת בזכותה של ישראל לגבולות בני הגנה בגדה המערבית (ועל כן פוסלת אפשרות של נסיגה מהסוג המוצע ע"י הסעודים).



אולם "מה יהיה, אם ישראל תגיב ללחץ של ארה"ב וחברותיה, ותוותר על זכותה לגבולות בני הגנה בוועידת השלום הקרובה, תוך קבלת כל התנאים של היוזמה הערבית?" הוא שואל, וגם משיב: " עזה מספקת היום הצצה לעבר העתיד: לדוגמה, אם ישראל תעזוב את בקעת הירדן, החומה האסטרטגית שלה במזרח, הדבר עלול ליצור ואקום ביטחוני חדש, שיהווה איום לא רק על עצם קיומה של ישראל, אלא גם על של ירדן, זו עלולה להפוך בנקל לבסיס העתידי של קבוצות ג'יהאד הפועלות נגד ישראל. לפני שנתיים, גילתה ישראל, שאבו מוסאב אל זארקאווי, המנהיג האחרון של אל--קאעידה בעיראק, כבר החל להקים תאים למטרה זו בעיר הירדנית אירביד".



"אפילו לפני היישום של אותו ויתור מרחיקי לכת, עלולה להיווצר באזור אי יציבות משמעותית", מזהיר גולד ומוסיף כי "אין לשכוח, שאם מחמוד עבאס ושרידי ארגון הפתח שלו עדיין שומרים, לכאורה, על כוחם בגדה המערבית, זה לא משום הפופולאריות הרבה שלהם (חמאס ניצח בבחירות הפלסטיניות בגדה גם ב- 2006 ). אולם בניגוד למצב ששרר בעזה - צה"ל נמצא בפריסה מלאה באזורים אסטרטגיים בגדה ומסוגל בתוך דקות להתערב, אם ייערך ניסיון לבצע שם הפיכה צבאית נוסח עזה".



לפני 40 שנה, כשנוסחה החלטת 242 של האו"ם", מסכם דורי גולד, " אדריכליה הבינו, שכריתת שלום דורשת קודם כול איזון. ישראל נאלצה להתפשר, אבל המדיניות שלה לא קעקעה את האיזון האסטרטגי העדין במזרח התיכון, באמצעות נסיגה קיצונית, שהייתה משאירה אותה במצב של פגיעות יתר. אסור גם כיום לחבל באותו איזון עדין, אפילו תמורת "שלום אמיתי", כביכול - בלי להבטיח את זכותה של ישראל לגבולות בני הגנה. אילוצה לחזור לקווים שלפני 1967, לא יספק, ממילא, את אל קאעידה, ובוודאי שלא יביא שלום. ברגע זה, מה שהפלסטינים זקוקים לו יותר מכול הוא עזרה לבנות חברה אזרחית יציבה עם מוסדות שלטון פעילים, ולא חזרה לדיפלומטיה טקסית של שנות ה-90. הטעויות שנעשו עד כה בהשגת שלום ישראלי-פלסטיני, לא חלפו ללא מחיר. יש להן תוצאות אמיתיות בכל הקשור לאובדן חיים והעמקת הקונפליקט (באזור). יוזמות אלה אינן בולמות את המתקפה של האיסלאם הקיצוני נגד המערב. למעשה, אם לא יטופלו כראוי, הן עלולות אף להחריפן".



ולעומת זאת - עיתון "הארץ" במאמר מערכת: בעד מדינה פלשתינית בהקדם.



לנוכח הביקורת הקטלנית של מומחים מקצועיים בנושאי המזרח התיכון - כגון מרטין אינדיק, מבכירי יועציו של הנשיא קלינטון, ד"ר דורי גולד, שגיר ישראל לשעבר באו"ם, העיתונאי סטיבן ארלינגר, מבכירי העיתונאים של הניו-יורק טיימס, ששימש בשעתו כראש ה"דסק" של העיתון בירשלים ועוד רבים אחרים המעורים היטב בנעשה בקרב הפלשתינאים ובעולם המוסלמי - נגד "ועידת השלום האזורית", שיוזם הממשל בוושינגטון, בהשראתה של מזכירת המדינה - נראה מאמר המערכת של עיתון "הארץ" ביום שישי, 24.8.07, כמשקף את מאווייו ההזויים של כותב המאמר התואמים את חלומותיו באספמיא של שמעון פרס על "מזרח תיכון חדש", אך תלושים כליל מהמציאות שבה אנו חיים. להלן כמה אמרות פנינים מאותו מאמר: "... ככל שמתקרב המועד המשוער של הוועידה האזורית שיזם נשיא ארצות הברית, מתרבים הסימנים שהדרג המדיני הבכיר בישראל רוצה בהצלחת היוזמה. לשם כך הם מוכנים לגעת (כותב המאמר מצביע על אהוד אלמרט, חיים רמון וציפי לבני) בסוגיות הסדר הקבע ובהן נושאים רגישים, שמייסד מפלגת השלטון קדימה, אריאל שרון, אסר להתקרב אליהם. יועצו הבכיר דב וייסגלס הסביר, שתוכנית ההתנתקות החד צדדית היא "הפורמלין" שנועד להבטיח ש"לא יהיה תהליך מדיני עם הפלסטינים...".



"... התנאים החדשים בשטחים והיוזמה הערבית", ממשיך המאמר, "אינם מרשים להנהגה להחמיץ הזדמנויות. הם מחייבים אותה לאומץ ויוזמה לשם גיבוש הבנות, שיביאו בהקדם להקמת מדינה פלשתינית, להסדר סוגיית ירושלים ופתרון בעיית הפליטים מחוץ לגבולות ישראל..."



"... השגת הבנה ישראלית-פלסטינית בנוגע לסוגיות הסדר הקבע עשויה להרחיב את מסגרת הוועידה ולצרף אליה מדינת מפתח כסעודיה ומדינות ערביות נוספות, שייתנו תוקף נוסף למסמך העקרונות", מבטיח כותב המאמר ומסכם: ראשי קדימה אינם צריכים להירתע מהביקורת שתוטח בהם מימין. יש להם מנדט מהציבור (האמנם?) ורוב פרלמנטארי מוצק לממש את התחייבותם לסיים את הכיבוש ולהבטיח שישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית".

(כותב המאמר, הסופר והעיתונאי יוסף עברון, משמש כעורכו של מגזין מדיני לאומי באינטרנט, בשם "מזכר", שימש, בין היתר, כתב מדיני של שבועון "מבט חדש", ביטאונה של רפ"י וכתב בכיר ב'הבוקר'.)