וועדת השיחרורים של שירות בתי הסוהר החליטה שבעניין האסיר נחום מנבר כי האסיר לא ישוחרר, כלומר עונשו לא יקוצר בשליש מתקופת המאסר. מנבר הורשע בשנת 1997 לאחר שהיה בקשר עם ראש פרויקט הנשק הכימי באיראן ויועץ הנשיא באיראן.



בחוות דעת של גורמי ביטחון שהתנגדו לשחרור שהוגשה לוועדת השחרורים, נטען לפני כחודשיים כי "קיים חשש ממשי כי המודיעין האיראני יגלה עניין בנחום מנבר אם ישוחרר, כדי לדלות ממנו מידע ולהפעילו כיעד לגיוס אטרקטיבי למטרותיהם".



מנבר הורשע בין היתר בביצוע עבירות של סיוע לאויב במלחמתו בישראל ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה והושת עליו עונש של 16 שנות מאסר.



מנבר היה בקשר עם ראש פרויקט הנשק הכימי באיראן ויועץ הנשיא באיראן. במסגרת קשרים אלה מכר האסיר תמורת 16 מליון דולר חומר גלם לייצור גז עצבים וגז חרדל, כמו גם ציוד חומרים וידע להקמת מפעל לייצור חומר הגלם של גז חרדל ושלושה סוגים של גז עצבים.



המדינה מסרה אז כי היא מתנגדת לשחרורו המוקדם של מנבר וכי שחרורו עלול להזיק למדינה"לאור האינטרס הציבורי, החשש לפגיעה באמון הציבור, בהרתעת הרבים ובכושר ההרתעה של מדינת ישראל הניצבת בפני אתגרים קיומיים, כמו גם בשל המסוכנות הנשקפת מן האסיר באם ישוחרר, 6 שנים לפני תום תקופת המאסר שנגזר עליו", נכתב בחוות הדעת.



עוד קבעו גורמי הביטחון כי, לאור הידוע על התנהלות המודיעין האיראני, קיים חשש ממשי כי המודיעין האיראני יגלה עניין באסיר, אם ישוחרר, כדי לדלות ממנו מידע ולהפעילו כיעד לגיוס אטרקטיבי למטרותיהם. השילוב של הערכה זו בצירוף ההתרשמות כי אין לאסיר עכבות מוסריות או אחרות מלחזור ולבצע עבירות נוספות הופכות את האסיר ליעד נוח לגיוס מחדש של האויב.