המזרחן ד"ר יובל ארנון אוחנה, מהמרכז האוניברסיטאי באריאל, מסכם את מפגש הפסגה אתמול בין אולמרט לאבו מאזן, וקובע ביומן ערוץ 7 כי מדובר בשני מנהיגים שכל שהם יכולים "למכור" הוא חולשה. זאת בעיקר לנוכח העובדה שקיומה של הועידה הבינלאומית שאליה מתכוננים אולמרט ואבו מאזן נעשה ביוזמה של מנהיג אמריקאי הנמצא בשלהי כהונתו, ומעוניין לסיים את הקדנציה בצילום אופטימי. ולהסתפק בכך
לטעמו מדובר במציאות מסוכנת, שכן כאשר מדובר בשלושה מנהיגים שמקרינים, איש איש וסיבותיו, חולשה הרי שהדבר יכול להוביל את הצדדים לחתימה על מסמך עקרונות שאמנם יהיו כתובים בו סעיפים העוסקים בנושאי הליבה של הסכסוך הערבי יהודי וייקבעו בו עקרונות וכותרות גרולים, אך לא בטוח שיהיה בכוחם של שלושת המנהיגים להוציא את הכותרות לפועל.
"ליישם את הדברים בשטח, כפי שהוא נראה היום, זה נראה קשה מאוד לכל הצדים", מעריך ד"ר אוחנה הקובע כי לא ניתן להגיד שאבו מאזן הוא בעל כוח מהותי בנתונים אלה, כאשר אין לו כל בסיס חמולתי של כוח, והוא נשען אך ורק על חששו של הרחוב הפלשתיני ביו"ש מהתחזקות והשתלטות החמאס. אוחנה משווה את מצבו של אבו מאזן לקצף הצף על גל. "קשה לי להניח שהוא יוכל להעביר את העקרונות".
ד"ר אוחנה מזכיר את ההסכם בין ישראל לבאשיר ג'ומאייל, נשיא לבנון, בראשית שנות השמונים. הוא מזכיר כי בעקבות ההסכם שנחתם המציאות הייתה של שלום חתום ומוסכם בין ישראל ללבנון, אך זה לא החזיק מעמד יותר מימים אחדים בשל היעדר תמיכה אמיתית ומהותית בלבנון, וההתנקשות בחייו חתמה את ההסכם ומחקה את השלום. "המילים יפות אבל היישום השטח מאוד לא פשוט".
בהתייחסו לאירוע ה'כמעט לינץ' בג'נין' אומר אוחנה כי בכך יש ראייה לרב גוניותה של החברה הפלשתינית ולכך שלא רק שנאה תהומית לישראל קיימת בה, אלא יש בה לא מעט הזוכרים את הימים שטרם בוא ערפאת לישראל, ימים בהם היה קיים שיתוף פעולה וחיים בדו קיום בין תושבי יש"ע היהודים לאלה הערבים. "לא כולם שם שונאי ישראל כמו שבוודאי לא כולם אוהבי ישראל".
לטעמו מדובר במציאות מסוכנת, שכן כאשר מדובר בשלושה מנהיגים שמקרינים, איש איש וסיבותיו, חולשה הרי שהדבר יכול להוביל את הצדדים לחתימה על מסמך עקרונות שאמנם יהיו כתובים בו סעיפים העוסקים בנושאי הליבה של הסכסוך הערבי יהודי וייקבעו בו עקרונות וכותרות גרולים, אך לא בטוח שיהיה בכוחם של שלושת המנהיגים להוציא את הכותרות לפועל.
"ליישם את הדברים בשטח, כפי שהוא נראה היום, זה נראה קשה מאוד לכל הצדים", מעריך ד"ר אוחנה הקובע כי לא ניתן להגיד שאבו מאזן הוא בעל כוח מהותי בנתונים אלה, כאשר אין לו כל בסיס חמולתי של כוח, והוא נשען אך ורק על חששו של הרחוב הפלשתיני ביו"ש מהתחזקות והשתלטות החמאס. אוחנה משווה את מצבו של אבו מאזן לקצף הצף על גל. "קשה לי להניח שהוא יוכל להעביר את העקרונות".
ד"ר אוחנה מזכיר את ההסכם בין ישראל לבאשיר ג'ומאייל, נשיא לבנון, בראשית שנות השמונים. הוא מזכיר כי בעקבות ההסכם שנחתם המציאות הייתה של שלום חתום ומוסכם בין ישראל ללבנון, אך זה לא החזיק מעמד יותר מימים אחדים בשל היעדר תמיכה אמיתית ומהותית בלבנון, וההתנקשות בחייו חתמה את ההסכם ומחקה את השלום. "המילים יפות אבל היישום השטח מאוד לא פשוט".
בהתייחסו לאירוע ה'כמעט לינץ' בג'נין' אומר אוחנה כי בכך יש ראייה לרב גוניותה של החברה הפלשתינית ולכך שלא רק שנאה תהומית לישראל קיימת בה, אלא יש בה לא מעט הזוכרים את הימים שטרם בוא ערפאת לישראל, ימים בהם היה קיים שיתוף פעולה וחיים בדו קיום בין תושבי יש"ע היהודים לאלה הערבים. "לא כולם שם שונאי ישראל כמו שבוודאי לא כולם אוהבי ישראל".