סביבת האינפלציה בישראל השתנתה בעשרים השנים האחרונות – משיעורי אינפלציה של כ-20 אחוזים הגענו ליציבות מחירים, כמקובל במדינות המפותחות. זאת תוך מעבר ממדיניות מוניטרית המבוססת על שער החליפין כעוגן נומינלי למשטר של יעדי אינפלציה בסביבה של שער חליפין נייד.
משטר יעד האינפלציה הולך והופך ליותר מקובל בעולם. מספר המדינות המנהלות את מדיניותן המוניטרית במסגרת של יעד אינפלציה עלה בחמש עשרה השנים האחרונות והגיע ל-24, וארגונים בין-לאומיים כקרן המטבע מייעצים למדינות נוספות לאמץ משטר זה. על רקע ההכרה כי אינפלציה גבוהה פוגעת בצמיחה הכלכלית, וכי יציבות מחירים היא תנאי הכרחי לצמיחה מתמדת ולאבטלה נמוכה, התגבשה ההערכה כי משטר של יעד אינפלציה הוא הדרך הנכונה והמעשית להשגת מטרה זו. יעד אינפלציה אמין מאפשר עיגון של ציפיות האינפלציה לטווח הבינוני וגם לטווח הארוך, ובכך מקל על המגזר העסקי לפעול, תורם לצמיחתו ומאפשר ניהול יעיל יותר של המדיניות המוניטרית.
לאחר מספר שנים של יציבות מחירים במשטר של יעד אינפלציה, נעשתה בבנק ישראל עבודת בחינה מחדש של הכללים המגדירים משטר זה בישראל.
יעד האינפלציה הוגדר בישראל לראשונה ב-1992. במשך השנים שבהן מוגדר יעד האינפלציה העמידה בו הייתה חלקית בלבד. מאז 2003 נרשמו סטיות מיעד האינפלציה (במונחים של שיעור השינוי של המחירים ב-12 החודשים האחרונים) בכ-75% מהתקופה, כשרובן (75% מהן) כלפי מטה. שיעור הסטיות גבוה מהמקובל במדינות אחרות, והוא מוסבר בחלקו בתנודתיות הגבוהה של שער החליפין ובתמסורת המהירה ממנו למחירים.
מדינות רבות בעולם פועלות במסגרת של יעד אינפלציה כדי להגיע ליציבות מחירים או לשמור עליה. בהגדרות היעד יש אי אילו הבדלים בין המדינות - ברמה, ברוחב הטווח ובמדד המשמש כיעד. עם זאת, ברוב המדינות היעד מוגדר סביב 2 או 3 אחוזים, בטווח של 1± אחוז ובהסתכלות ל- 12 החודשים האחרונים.
ברוב המדינות היעד מוגדר לגבי מדד המחירים הכולל. חלק מהמדינות עברו במשך הזמן מיעד המתיחס למדד חלקי אל יעד המתייחס למדד הכולל. ברוב המדינות רכיב הדיור כלול במדד המחירים לצרכן.
בבנק ישראל סבורים כי יש להשאיר את הגדרת יעד האינפלציה עבור מדד המחירים לצרכן. זאת משום שמדד זה מפורסם בכל חודש (בפיגור של חצי חודש) על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינו מעודכן רטרואקטיבית, מוכר לציבור ומקובל בעולם. אנו ממליצים לקבוע את היעד עבור המדד הכולל ולא עבור מדד מנוכה, המייצג רק חלק מסעכיפי מדד המחירים לצרכן.
בבנק סבורים, כי צמצום התנודתיות על ידי בחירת מדד חלקי היתה עשויה לשפר את יכולתה של המדיניות המוניטרית להשיג את היעד תוך תנודתיות קטנה יותר של הריבית. אולם מבדיקות שנערכו בבנק ישראל עולה כי מדדים חלקיים, המנכים את הסעיפים התנודתיים (למשל, פירות ירקות), אינם מקטינים את התנודתיות והוצאתם יוצרת בדרך כלל הטיה יחסית למדד הכולל.
בבנק ישראל סבורים כי יש להשאיר את אמצע טווח היעד ברמה של 2 אחוזים. רוב המדינות עם יעד אינפלציה קבעו יעד חיובי קטן, 2 עד 3 אחוזים - בין השאר כדי להימנע מהבעייתיות הכרוכה באפס אינפלציה.
בבנק ישראל סבורים שרוחב תחום היעד יישאר 2 אחוזים, כמו במדינות רבות אחרות, וכפי שמוגדר כיום. משמע, שטווח היעד יישאר 3-1 אחוזים. בחירת טווח, להבדיל מיעד נקודתי, מדגישה שלא ניתן להשיג שיעור אינפלציה כלשהו במדויק. ככל שהרצועה רחבה יותר, קל יותר להשיג שיעור אינפלציה בתחומה, ומתאפשרת גמישות רבה יותר בניהול המדיניות המוניטרית, ובפרט העצמת ההתייחסות ליעדי המשנה של המדיניות. לעומת זאת, רצועה רחבה פוגעת באמינותו של היעד כמגדיר יציבות.
בבנק ישראל סבורים שיש להתייחס ליעד האינפלציה כיעד יציבות מחירים בכל נקודת זמן, כמו היום. העמידה ביעד תבחן ברציפות, כלומר בכל חודש, עבור שיעור שינוי המחירים ב-12 החודשים האחרונים.
בבנק ישראל סבורים שחשוב שתישאר בידו גמישות לגבי קצב ההתכנסות אל היעד: זאת אומרת שבמקרים של זעזועים אשר יביאו לסטיות של האינפלציה מהיעד, ההתכנסות בחזרה אל היעד תהיה הדרגתית ולא תדרש הפעלה של מדיניות מוניטרית חריפה לתיקון מהיר של הסטיות.
כדי לאפשר מעקב רצוף אחר העמידה ביעד, יפרסם בנק ישראל, החל משנת 2008, אחת לרביע דוח אינפלציה, אשר בו הוא ידווח על העמידה ביעד האינפלציה והסטיות ממנו. אם שיעור האינפלציה סטה מתחום היעד במשך שישה חודשים רצופים יכלול הדוח ניתוח של הסיבות לסטייה, תיאור של המדיניות הננקטת לשם החזרת שיעור האינפלציה אל תחום היעד והערכה של משך הזמן הנדרש לכך.
שלוש פעמים בשנה (באפריל, יולי ואוקטובר) הדיווח ייעשה במסגרת דוח תמציתי שידווח על ההתפתחויות באינפלציה, העמידה ביעד והתוואי הצפוי של האינפלציה. לאחר סיום השנה (בינואר) דוח האינפלציה יהיה רחב יותר, ויכלול, בנוסף, ניתוח של האינפלציה, המדיניות המוניטרית, דיון בתנאי הרקע ובפרט הסביבה המקרו-כלכלית.