שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא, דחה את העתירה המנהלית שהוגשה ע"י חלק מתושבי רוממה הישנה בחיפה ועמותת רוממה הישנה, להורות לעיריית חיפה והועדות המקומית והמחוזית חיפה, לבטל את זכות השימוש של קבוצת חסידי ברסלב בבית הכנסת "מאיר" בשכונת רוממה בחיפה ולפעול לפינויה של קבוצה זו מבית הכנסת, תוך שימוש בסמכויותיהן על פי דין, לפעול להשבת אופן ואופי פעילותו של בית הכנסת למתכונתו המקורית והפסקת השימוש החורג בבית הכנסת, ולפתוח בהליך הקצאת קרקע פורמאלי לצורך הקצאת מבנה בית הכנסת לעמותה שתמצא כמתאימה ביותר לניהולו.

העותרים טענו כי קבוצת חסידי ברסלב השתלטה שלא כדין על בית הכנסת והחלה לנהלו ולנהוג בו כבשלה תוך דחיקת רגלי תושבי השכונה, השלטת אופי חרדי על הפעילות בבית הכנסת והתנגשות מתמדת בתושבי השכונה, המעוניינים לקיים בבית הכנסת פעילות התואמת את אופיים והשקפותיהם.

לטענת העותרים, עיריית חיפה ורשויות אכיפת הדין אינן מנסות להחזיר את המצב לקדמותו, כך שבית הכנסת ישוב למתכונתו כבית כנסת שכונתי, הפתוח לשימוש תושבי השכונה ותואם את אופי השכונה. השופט שפירא קבע כי דין העתירה להדחות על הסף, בשל אי מיצוי הליכים ומשום שמדובר בעתירה מוקדמת , לעניין טענת העותרים לשימוש אסור במבנה בית הכנסת על ידי קבוצת החסידים ולעניין טענות העותרים כנגד אופן ניהול ההליך בעניין הבקשה להקצאת בית הכנסת, שהוגשה על ידם, זמן קצר לפני הגשת העתירה.

בשלב זה, קבע, בטרם הסתיים הליך הקצאת קרקע בית הכנסת, שנתבקש ע"י העותרים ובטרם ניתנה החלטה בעניין הבקשה להקצאה, אין להתערב בפעולתן של הרשויות בנושא. על כן, העתירה היא מוקדמת לעניין זה.

לעניין טענות העותרים כנגד השתלטות קבוצת החסידים על בית הכנסת סבר השופט כי טענות אלה אינן רלוונטיות להליך זה. בית המשפט איננו הגורם המתאים אליו יש לפנות בטענות אלה.

השופט שפירא הבהיר כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בעצם לגבי אופן הניהול וזהות הגוף שינהל את בית הכנסת וההליך הנכון לעניין זה הינו הליך של הקצאה במסגרתו יוחלט על ידי הרשויות המתאימות איזו עמותה ראויה להחזיק ולנהל את בית הכנסת. לחילופין, יתכן שעל הצדדים הנוגעים בדבר לפנות לשר הממונה על הנושא, לנוכח אופייה של המחלוקת, הנעוצה בסכסוך הדתי בין הזרמים השונים והאסכולות השונות. כפי שנקבע בפסיקה, תפקידו של בית המשפט בסכסוך רגיש זה מתמצה בפיקוח ובביקורת שיפוטית על הגורמים המוסמכים לברר את הסכסוך.

עוד טענו העותרים כי המשיבות מתעלמות מכך שהשימוש שנעשה במבנה בית הכנסת, על ידי קבוצת הברסלבים הינו שימוש החורג מהוראות תוכנית המתאר החלה על המבנה, מאחר שהחסידים משתמשים במבנה בתור "כולל" ומרכז לימודי המשמש, בין היתר, להחזרה בתשובה, זאת בניגוד לתוכנית החלה, לפיה השימוש היחיד המותר במבנה בית הכנסת הינו בית כנסת. (לטענתם הברסלבים שוהים במקום רוב שעות היום משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה, אוכלים במקום ואף הציבו בחצר בית הכנסת מזרונים ומיטות).

השופט שפירא קבע כי טענות העותרים נמצאות בשלב בדיקתן על ידי הרשויות המוסמכות ואלו טרם הגיעו לכלל החלטה, כיצד יש לפעול בעניין טענות העותרים לשימוש חורג. כן, איננו סבור כי יש מקום לזרז את פעולתן של הרשויות במקרה זה מאחר שהדרך שבה נקטו הרשויות, של ניסיון לגשר תחילה בין הצדדים ולהגיע לפתרון בדרכי נועם והידברות בין הצדדים, הינה דרך סבירה בנסיבות העניין.

השופט שפירא קבע כי הוא מקבל את הטענה כי בהתאם לאמור בתוכנית החלה על המקרקעין יש לנהל במבנה פעילויות של תפילה ופעילויות דומות אשר נהוג לקיים בבית כנסת ולא לנהל בו ישיבה, זאת משום שבית כנסת איננו ישיבה או כולל. יש להפריד בין השניים. בית כנסת הינו מקום לתפילה וישיבה או כולל, לעומת זאת, משמשים ללימודים והפעילות בהם היא ענפה יותר. הוא ציין כי האבחנה שנעשתה בפסיקה בין בית כנסת, כמקום המשמש לתפילה ופעילויות נלוות בשעות ובהיקף המצומצם לשעות התפילה, ובין ישיבה או בית מדרש המהווה מוסד לחינוך תורני והפועל ככזה בפעילות ענפה במשך רוב שעות היממה, מקובל גם עליו.

יחד עם האמור ,הוא ציין כי הגורמים האמונים על אכיפת חוקי התכנון והבניה ואשר יחקרו את תלונת העותרים בדבר שימוש חורג, ידרשו לבחון את העובדות ולהכריע האם יש בפעילות הלימודית המתבצעת בבית הכנסת כדי להוות חריגה מהגדרתו של המבנה כ"בית כנסת", ואם ימצא בחקירה כי כך הם פני הדברים כי אז תהיה על הועדה המקומית לתכנון ובנייה, החובה לשקול האם ראוי במקרה זה להגיש כתב אישום כנגד המשתמשים בגין עבירה של שימוש חורג והכל בתוך פרק זמן סביר כנדרש מרשות האמונה על אכיפת החוק.

בשולי הדברים ציין השופט שפירא כי הוא מודע לבעייתיות ולרגישות הקיימת בנושא זה, אך דווקא לאור חשיבותו של נושא השמירה על חופש הדת של כל אחד מן הצדדים הנוגעים בעניין ולאור הרגישות הרבה שבנושא, יש להצר על כך כי אין הצדדים מסוגלים לפתור בעיות אלה בדרכי נועם ולהסכים ביניהם על תוכנית משותפת של שימוש הדדי בבניין בית הכנסת, אשר במסגרתו יבואו לידי ביטוי מנהגיו של כל צד, תוך שמירה על זכותו של הצד השני לנהוג על פי אמונתו, והוסיף כי אין זה מאוחר