היזם והקבלן דודי אפל חוייב היום על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב להשיב למדינה סכום של 21,236,895 ₪, זאת לאחר שקבעה כי אפל קיבל כספים אלו שלא כדין מהמדינה במסגרת פרוייקט פינוי המעברות בשנות ה- 80 לו היה שותף.
המדינה טענה כי אפל שילשל לכיסו כספים בתרמית, ושלא כדין, תוך הצגת מצגי שווא, ובידיעה ברורה שהוא אינו זכאי לקבלם.
בפסק הדין נכתב כי הוכח שלא מדובר בקבלת "תוספת מיוחדת" להלוואות, כפי שטען אפל, שכן תוספת מיוחדת ניתנה רק במקרים חריגים, ורק בכפוף לאישור מפורש ובכתב של ועדת חריגים. יתרה מכך הוכח כי כל "התוספות" תאמו במדויק את ההפרשים האינפלציוניים, כאילו ההלוואות אותן היה זכאי אפל לקבל, וקיבל – לא מומשו על ידו.
עוד נכתב כי בניגוד לטענתו של אפל שטען שמדובר בתוספות שהוא זכאי לקבלן, הוכח כי מדובר בתוספות להלוואות שהתקבלו לאחר שאפל הטעה את אנשי משרד השיכון כאשר, בחוסר תום לב, הציג את העניין כאילו מדובר "בעדכונים אינפלציוניים", להלוואות שטרם מומשו.
"אומנם לכאורה האישורים וההפניות לקבלת ההלוואות נחזו להיות תקינים, שכן הם נחתמו על ידי ראש אגף האכלוס כנדרש, ואולם, אין כל תוקף לאישורים הללו, לאחר שהוכח שהושגו במרמה, ותוך הצגת מצג כוזב. השתכנעתי כי העובדה שהמדינה חתמה על האישורים לקבלת ההלוואות הנוספות, נובעת מההטעיה של אפל שנעשתה בכוונה ובחוסר תום לב. השתכנעתי שאפל ניצל, בעורמה רבה, את תמימותם ואת האמון המלא והבלתי מסוייג, שרחשו לו אנשי משרד השיכון כדי לקבל, במרמה, סכומים להם לא היה זכאי", כתבו השופטים.
במצב דברים בו החותם הוטעה לחשוב שמדובר בדרישה תקינה, שהוצגה לו על ידי אדם אותו הוא מכיר הכרות קרובה, על בסיס יחסי עבודה מתמשכים, ורוחש לו אמון רב - יש לקבוע שמדובר בתרמית. לכן דין התביעה להתקבל, ויש לחייב את הנתבעים להשיב את כל הסכומים שקיבלו שלא כדין.
השופטים סברו כי הפרקליטות התרשלה כאשר על אף יחסי האמון שחשה לאפל, לא בדקה כראוי את הבקשות להלוואות נוספות שהוגשו לחתימתה. בהתנהגותה הרשלנית של המדינה, שלא בדקה כנדרש את בקשותיו הנוספות של אפל ונתנה בו אמון עיוור - יש משום אשם תורם, ולכן יש הצדקה לחלק את האחריות בין הצדדים בחלקים שווים.
לאור האמור יש מקום לחייב את כל הנתבעים, יחד ולחוד, להשבת הסכומים, זאת למעט נתבעת 4 - פרידה אפל, שלא הובאו ראיות להוכחת אחריותה.