בנוסף לצער העצום שמילא את ליבם של תלמידי המגיד ממזריטש עם פטירתו, היו כולם מוטרדים מאוד מהשאלה מי ימלא את מקומו כרבם החדש. היה ברור לכולם כי לא יהיה קל למצוא אדם שיהיה בעל סדר גודל מספיק שיוכל להיכנס לנעליו הגדולות של המגיד. קבוצות קבוצות של חסידים עמדו בכל מקום והעלו שמות, ובאותה נשימה הורידו את השמות. אומנם מדובר היה באנשים גדולים ועצומים אבל לאחר שזכו ללמוד ולהיות אצל המגיד היה צורך באדם גדול במיוחד.

אל עבר אחת הקבוצות התקרב ר' זושא ושאל: "אינני מבין מה ההתלבטות של החסידים, הרי נמצא עימנו גדול תלמידי המגיד שללא ספק ראוי לרשת את מקומו, הלא הוא אחי הצדיק ר' אלימלך מליז'נסק". הנוכחים שהכירו היטב את האחים הצדיקים מצאה חן בעיניהם ההצעה. לא עבר זמן רב ובכל הרחובות יצאה השמועה כי ר' זושא ממליץ על אחיו ר' אלימלך, וכי זקני החסידים החליטו לקבל את ההצעה. מיד לאחר שהתקבלה ההחלטה החלו ההכנות להכתרה, שהתקיימה בפאר רב ובהשתתפות קהל רב של חסידים.

לאחר ההכתרה ליוו החסידים את רבם החדש ר' אלימלך לחדרו. ר' אלימלך נשכב לנוח והחסידים המתינו מחוץ לחדרו בציפייה שיקום. לאחר שעה ארוכה שהרבי לא קם החלו החסידים לתמוה על השינה המרובה. לאחר שהרבי המשיך לישון שעות ארוכות, קראו לר' זושא ובאו אליו בטרוניה - הכיצד יתכן שהרבי שאמור להיות דבוק ביראת שמים כל הזמן, מבלה את זמנו בשינה?ר' זושא לאחר ששמע את דבריהם, ניגש לפתח החדר וכיסה את המזוזה בידו. באותו רגע התנער ר' אלימלך והתעורר. הנוכחים נדהמו, ואז הסביר ר' זושא: "כתוב 'שיויתי ה' לנגדי תמיד', אולם כיצד ניתן לקיים זאת בשינה? אלא שסומכים על המזוזה שהיא מקיימת בנו את זכירת ה' גם בשנתינו. והנה אחי הצדיק, ברגע שמנעתי ממנו את המזוזה נאלץ להתעורר באותו רגע כד לקיים 'שיויתי ה' לנגדי'".

דאגתם של ההורים היתה מרובה. בנם הקטן והחמוד פשוט לא הפסיק לאכול! למרות כמויות האוכל העצומות שניתנו לו לאכול, הוא עדיין היה רעב. הרופאים הרבים אליהם לקחו את בנם לא ידעו לתת פיתרון. בצר להם פנו ההורים לגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א, שייעץ להם לבדוק את המזוזות בבית. התדהמה הייתה עצומה כשהתברר שבמזוזת הבית היה כתוב 'ואכלת ואכלת' במקום "ואכלת ושבעת"...



מצוה להורות

על חשיבותה של מצות מזוזה אומרת הגמרא במסכת שבת (דף ל"ב עמוד ב'): בעוון מזוזה בניו ובנותיו מתים קטנים וכל הזהיר במזוזה יאריכו ימיו שנאמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". לכן יקפיד האדם לקיים מצוה זאת בהידור, ובייחוד משום שהיא מזכירה לאדם את מציאות ה' וכפי שאמרו חז"ל על אדם המניח תפילין, לובש ציצית ותולה מזוזה בפיתחו שמובטח לו שלא יחטא. מקום הנחת המזוזה היא במשקוף הנמצא לימין הנכנס, ויקבע את המזוזה בסוף השליש העליון של המשקוף.

כעיקרון כל חדר שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה. אולם יש בדבר פרטים רבים, כגון צורת הפתח, מה עיקר תשמישו של החדר, מה נקרא צד ימין (כגון בדלת שבין שתי חדרים) ועוד, ובכל מקרה של ספק יש לשאול מורה הוראה. ככלל, היות ומזוזה מועילה לשמירה ראוי להחמיר במקרה של ספק, ולקבוע מזוזה בלא ברכה.

את המזוזה יש לגלגל מהסוף להתחלה, להניחה בכיסוי ולתלותה. יש הנוהגים להניחה בכלי שקוף כך שניתן יהיה לראות את שם ה' הכתוב על גבי המזוזה מבחוץ, אולם בחדרי השינה ובמקומות שתשמישם אינו נקי, כגון שמטפלים שם בילדים קטנים, יש להניח את המזוזה בכלי אטום ולא שקוף.

צריך אדם לבדוק את מזוזותיו פעמיים בשבע שנים, והמהדרים בודקים המזוזות בכל שנה בחודש אלול. אולם במזוזות השייכות לרבים הקלו לבודקם רק פעמיים ביובל. היות ובשנים האחרונות התגלו מקרים רבים של מזוזות מזויפות כגון שנכתבו על ידי גויים, או שהם מודפסות וכד', יש להקפיד לקנות את המזוזות רק אצל סופרים מוכרים ויראי שמים.