15 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי נגזרו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב על יוסי חזן, שהורשע בהריגתו של אלי אברביה במועדון "פלואו" בהרצליה לפני כשנה.
השופט חאלד כבוב כתב "לא אוּכל לסיים מלאכתי מבלי להתייחס, ולוּ בתמצית, לתחושה הקשָׁה שליוותה אותי לכל אורך ניהול הדיון בפנַי, כאשר אימו של אלי אברביה ז"ל, שישבה לאורך הדיונים האחרונים באולם, בכתה, לעיתים חרישית וּלעיתים בקול רם, תוך השמעת זעקות כאב, שׁכֹּל בן-אנוֹשׁ באשר הוא, לא יכול להישאר אדיש נוכח פרץ הכאב והצער מנת חלקהּ.
הגב' אברביה פירטה בדבריה בבית-המשפט את מר גורלה, כאשר איבדה את בנה יחידהּ, שגר עימה בדירתה, ואמור היה לדאוג לה וּלהשגיח עליה ברבות הימים, מי שנפשה הייתה קשורה בו בכל רמ"ח אבריה, מי ששימש לה נפש יחידה, שחלקה עימו את רגשותיה, וּמי שמבחינתה מילא את כל וּמלוֹא עולמה - וּמי שמצאה עצמה כֹּה בודדה לאחר מותו, עַד אשר היא כותבת לו מכתבים ותולה אותם על קירות הבית".
סיכומם של דברים כתב השופט כי הוא מתחשב בעובדה שהנאשם הביע צער וחרטה, "אך בבוֹאִי לאזן בין אלֶּה לאלֶּה, בּרי לַכֹּל, וגם לבית‑המשפט - שאובדן חייו של בחור צעיר, בן יחיד לאֵם חד-הורית, שחייו היו עוד לפניו ונקטעו באיבּם, משום מעשה אלימות מזוויע - הינו השיקול שצריך וחייב להיות מועדף על יתר השיקולים - לא רק משום שעונש חייב לשקף את תיעוּבהּ של חברה אנושית מפני מעשׂי הריגה בכלל, וּמעשים המבוצעים באכזריוּת, רוע ורִשׁעוּת בפרט - אלא גם משום הצורך להרתיע אחרים.
כל עונש שיוטל על הנאשם וייעדר את אותו אלמנט הרתעתי, עלול להחטיא את המטרה, ועלול לשאת מסר שגוי - שגם כאשר מדובר בעבירה שתוצאתה מוֹת אדם, בית-המשפט מקל עם הנאשם.
אשר על-כן, וּמשהגעתי למסקנה שכּמידת האכזריוּת, הרֶשׁע והרוע שבהתנהגות הנאשם, כך גם חוּמרת העונש שראוי להטיל עליו - אני דן איפוא את הנאשם ל-17 (שׁבע-עשרה) שנות מאסר, מתוכן 15 (חמש-עשרה) שנים לריצוי בפועל (מיום מעצרו בתיק), והיִתרה על-תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על העבירה בה הורשע".