משרד המדע התרבות והספורט פרסם את רשימת עשרת הזוכים בפרס עידוד היצירה לשנת 2007. הזוכים הם יוחאי אברהמי, יוסי ברגר, צבי טולקובסקי, רונה יפמן, פסח סלבוסקי, חנא פרח, גבריאלה קליין, גיא רז, אלימה (ריטה) ויואב שמואלי.
במשרד מציינים כי פרס עידוד היצירה מוענק לאמנים בתחומי האמנות הפלסטית, והוא מהווה ציון לשבח ועידוד לאמן היוצר. הפרס ניתן לאמנים מצטיינים מגיל 35 ומעלה, תושבי המדינה, שהוכיחו פעילות מקצועית מוכרת ומתמשכת בת שבע שנים לפחות, ובכלל זה השתתפו בלפחות שלוש תערוכות, יחיד או קבוצתיות סלקטיביות, במקומות מקצועיים מוכרים.
גובה הפרס עומד על 20,000 ₪ (סה"כ יחולקו 200,000 ₪).
חבר השופטים בוועדת הפרס היו: מאיה כהן-לוי, יצחק ליבנה, מאירה פרי-להמן ועידית עמיחי כמשקיפה מטעם משרד המדע, התרבות והספורט. בפני הצוות הוצגו 143 תיקי עבודות.
להלן נימוקי השופטים:
אלימה
מקום חשוב ומכובד שמור לאלימה בתולדות הציור המופשט וההדפס הישראלי. התמקדותה באמנויות ההדפס הביאו מדיום זה לגבהים לא מקובלים, הן מבחינה טכנית והן מבחינת האמירה האמנותית ומיצוב אמנות ההדפס לא כמדיום נלווה אלא כקטגוריה בפני עצמה. ניתן לומר כי אלימה יצרה מדיום "מאוחד" של ההדפס והציור שלה, והביאה אותם יחדיו למקומות חדשים בשדה האמנות. פרס עידוד היצירה מוענק לאלימה על שנים רבות של יצירה ולקראת תערוכת היחיד המתוכננת לה במוזיאון תל אביב לאמנות.
יוסי ברגר
יוסי ברגר, צלם, מצלם מקומות, אנשים, חללים, נופים. בכולם ניכרת טביעת העין שלו. הזמן, החלל והאור בצילומיו גובשו למדרגות עיצוב, ליטוש מהיפים ביותר בצילום הישראלי. יוסי ברגר הוא צלם לא שקט שנלחם על הרחבת גבולות העבודה שלו ומיצבי הוידאו שלו גילו צד נוסף ומרתק באישיותו האמנותית-זה שפועל בציר הזמן ומספר סיפורים. זוהי הרחבה שמלבד היותה מדיומלית, היא תזכורת לכך שיוסי ברגר הוא הרפתקן ולא יניח לצופים שלו לנוח ולהשתעמם לרגע.
צבי טולקובסקי
האמן הותיק צבי טולקובסקי היה מורה פעיל ומשפיע באקדמיה לאמנות 'בצלאל', בה הקים את סדנת הדפס הרשת ושימש כראש המחלקה לאמנות בשנים 1985-1988. יצירתו של טולקובסקי יונקת מתרבויות שונות ומתקופות שונות. הוא אספן של חפצים מוליכי תרבות בהם הוא עושה שימוש ביצירותיו וכך הללו משקפות אפשרות של דו-שיח בין שונים ורב-תרבותיות אותנטית ועמוקה. עבודתו עשירה בפרטים ומרתקת.
פסח סלובסקי
כתב היד המורכב של פסח סלבוסקי ניצב בחזית עבודתו הציורית. באמצעותו הוא מלביש בשר ודם על שלד מושגי קשה שמקורו בשנות השבעים. הוא רואה בה כוח עז שנע בכל הסגנונות החזותיים, בתוכם ומבעדם. עבודותיו של פסח סלבוסקי שופעות חיוניות ולמרות שהן שואבות את מקורותיהן מהמקומי הוא מתעלה ומצליח גם להתנסח בשפה המנותקת מהם ליצירה אוניברסאלית.
גבריאלה קליין
לגבריאלה קליין יכולת ציור חסרת פשרות הנשענת על מסורת ציור המתבונן בעולם בעיניים פקוחות לרווחה ומתארו באופן הגורם לצופה לשוב ולהתבונן במציאות, כדי להיווכח עד כמה היה עיוור. מצעם הקריר והענייני מסתיר רובד פסיכולוגי, חושניות וארוטיות. יכולתה לטעון את היומיומי והביתי במשמעות נסתרת וחידתית, יצרה גוף עבודות מהרעננים והמרשימים בזמן האחרון.
גיא רז
גיא רז- אמן פוליטי, אשר בבחירת מושאי הצילום שלו הוא מעמיד מראה מול החברה הישראלית וקורא לה להתמודד עם גבולותיה. כך בפרויקטים הצילומים שעשה: "מחסומים", "מנהרות", "סוכת מציל" ובשנה האחרונה סדרת שתי שניות post-bus. במקביל לעבודתו כאמן, עוסק גיא רז במחקר של הצילום הארץ ישראלי ותורם לתיעודו ושימורו לדורות הבאים.
יוחאי אברהמי
עבודותיו של יוחאי אברהמי מצטיינות בכך שהן מציעות למתבונן נקודת מבט של משקיף על העולם ומציבות אותו במקום המחייב נקיטת עמדה. בתוך כך הוא מציע לצופה שלו זווית ראיה חדשה ומרתקת על המציאות הישראלית. מזעור אובייקטים והשימוש בחומרים ארעיים מייצרים אמירה עכשווית על תפישת בטחון שליטה וערעורה, הן בפן הפוליטי והן בפן הקיומי.עבודותיו ממוקמות בקו התפר בין שליטה וכאוס. הן מלאות בהומור ובחיוניות.
רונה יפמן
עבודותיה של רונה יפמן מצטיינות באיכויות ויזואליות וסיפוריות. היא מטעינה את מושאי עבודתה במתח בין האישי לקולקטיבי, בין הרציני לקליל, בין המושך לדוחה.
רונה יפמן מספרת סיפורים גרוטסקיים אשר לכאורה מצחיקים אך בו-בזמן נוגעים במקומות עמוקים של כאב ואובדן-דרך. היא יוצרת קשרים מורכבים בין עולמות אישיים איזוטריים, הזהות המינית בגיל ההתבגרות ודימויים מתוך האתוס הציוני . הדימויים שלה קרנבלים מרהיבים ונוגעים ללב.
יואב שמואלי
יואב שמואלי הוא אמן נטול פשרות. עבודותיו חותרות למתן ביטוי שלם ומדויק למצבו וזהותו כאדם מיני. הוא נאמן לעולמו ומשם הוא נוטל חמרי גלם לעבודותיו. הוא מצלם, רושם, מפסל ומעמיד מיצבים. עבודותיו מהוקצעות ומלוטשות ועם זאת גדושות בהומוארוטיקה כבושה. הדיאלוג החשוף והמתמיד שלו עם המציאות המקיפה אותו מטעינה את עבודותיו בעוצמה מרגשת ומטלטלת. עבודותיו מתארות מצבי בדידות וכאב ובו בזמן מייחלות לפשטות לחמלה ולגאולה.
חנא פרח
עבודותיו של חנא פרח ספוגות בכאבו של הפליט והמנושל מביתו ואדמתו. מוצא משפחתו מבירעים, הכפר הגלילי שיושביו פונו ב-48, מקום ואירוע הנוכחים בעבודותיו במופעים וצורות שונות. החורבה, הזיכרון,המוות והאבל. חנא פרח מעצב סביבות, מצלם ורושם. עבודותיו פוליטיות אך מעבר לטקסט הפוליטי יש בהן עוצמה פיוטית ורגשית. לצד סדר היום הפוליטי שלו מציבות עבודותיו של חנא פרח סדר יום אמנותי שכלי הבטוי שלו מורכבים ואוניברסליים. את העצב הכאב והפיוט שבעבודותיו יכול לחוות כל אדם באשר הוא.
יצוין כי תערוכה משותפת לכלל הזוכים בפרסי משרד התרבות בתחום האמנות הפלסטית לשנת 2007 תוצג במוזיאון חיפה לאמנות במארס 2008.
במשרד מציינים כי פרס עידוד היצירה מוענק לאמנים בתחומי האמנות הפלסטית, והוא מהווה ציון לשבח ועידוד לאמן היוצר. הפרס ניתן לאמנים מצטיינים מגיל 35 ומעלה, תושבי המדינה, שהוכיחו פעילות מקצועית מוכרת ומתמשכת בת שבע שנים לפחות, ובכלל זה השתתפו בלפחות שלוש תערוכות, יחיד או קבוצתיות סלקטיביות, במקומות מקצועיים מוכרים.
גובה הפרס עומד על 20,000 ₪ (סה"כ יחולקו 200,000 ₪).
חבר השופטים בוועדת הפרס היו: מאיה כהן-לוי, יצחק ליבנה, מאירה פרי-להמן ועידית עמיחי כמשקיפה מטעם משרד המדע, התרבות והספורט. בפני הצוות הוצגו 143 תיקי עבודות.
להלן נימוקי השופטים:
אלימה
מקום חשוב ומכובד שמור לאלימה בתולדות הציור המופשט וההדפס הישראלי. התמקדותה באמנויות ההדפס הביאו מדיום זה לגבהים לא מקובלים, הן מבחינה טכנית והן מבחינת האמירה האמנותית ומיצוב אמנות ההדפס לא כמדיום נלווה אלא כקטגוריה בפני עצמה. ניתן לומר כי אלימה יצרה מדיום "מאוחד" של ההדפס והציור שלה, והביאה אותם יחדיו למקומות חדשים בשדה האמנות. פרס עידוד היצירה מוענק לאלימה על שנים רבות של יצירה ולקראת תערוכת היחיד המתוכננת לה במוזיאון תל אביב לאמנות.
יוסי ברגר
יוסי ברגר, צלם, מצלם מקומות, אנשים, חללים, נופים. בכולם ניכרת טביעת העין שלו. הזמן, החלל והאור בצילומיו גובשו למדרגות עיצוב, ליטוש מהיפים ביותר בצילום הישראלי. יוסי ברגר הוא צלם לא שקט שנלחם על הרחבת גבולות העבודה שלו ומיצבי הוידאו שלו גילו צד נוסף ומרתק באישיותו האמנותית-זה שפועל בציר הזמן ומספר סיפורים. זוהי הרחבה שמלבד היותה מדיומלית, היא תזכורת לכך שיוסי ברגר הוא הרפתקן ולא יניח לצופים שלו לנוח ולהשתעמם לרגע.
צבי טולקובסקי
האמן הותיק צבי טולקובסקי היה מורה פעיל ומשפיע באקדמיה לאמנות 'בצלאל', בה הקים את סדנת הדפס הרשת ושימש כראש המחלקה לאמנות בשנים 1985-1988. יצירתו של טולקובסקי יונקת מתרבויות שונות ומתקופות שונות. הוא אספן של חפצים מוליכי תרבות בהם הוא עושה שימוש ביצירותיו וכך הללו משקפות אפשרות של דו-שיח בין שונים ורב-תרבותיות אותנטית ועמוקה. עבודתו עשירה בפרטים ומרתקת.
פסח סלובסקי
כתב היד המורכב של פסח סלבוסקי ניצב בחזית עבודתו הציורית. באמצעותו הוא מלביש בשר ודם על שלד מושגי קשה שמקורו בשנות השבעים. הוא רואה בה כוח עז שנע בכל הסגנונות החזותיים, בתוכם ומבעדם. עבודותיו של פסח סלבוסקי שופעות חיוניות ולמרות שהן שואבות את מקורותיהן מהמקומי הוא מתעלה ומצליח גם להתנסח בשפה המנותקת מהם ליצירה אוניברסאלית.
גבריאלה קליין
לגבריאלה קליין יכולת ציור חסרת פשרות הנשענת על מסורת ציור המתבונן בעולם בעיניים פקוחות לרווחה ומתארו באופן הגורם לצופה לשוב ולהתבונן במציאות, כדי להיווכח עד כמה היה עיוור. מצעם הקריר והענייני מסתיר רובד פסיכולוגי, חושניות וארוטיות. יכולתה לטעון את היומיומי והביתי במשמעות נסתרת וחידתית, יצרה גוף עבודות מהרעננים והמרשימים בזמן האחרון.
גיא רז
גיא רז- אמן פוליטי, אשר בבחירת מושאי הצילום שלו הוא מעמיד מראה מול החברה הישראלית וקורא לה להתמודד עם גבולותיה. כך בפרויקטים הצילומים שעשה: "מחסומים", "מנהרות", "סוכת מציל" ובשנה האחרונה סדרת שתי שניות post-bus. במקביל לעבודתו כאמן, עוסק גיא רז במחקר של הצילום הארץ ישראלי ותורם לתיעודו ושימורו לדורות הבאים.
יוחאי אברהמי
עבודותיו של יוחאי אברהמי מצטיינות בכך שהן מציעות למתבונן נקודת מבט של משקיף על העולם ומציבות אותו במקום המחייב נקיטת עמדה. בתוך כך הוא מציע לצופה שלו זווית ראיה חדשה ומרתקת על המציאות הישראלית. מזעור אובייקטים והשימוש בחומרים ארעיים מייצרים אמירה עכשווית על תפישת בטחון שליטה וערעורה, הן בפן הפוליטי והן בפן הקיומי.עבודותיו ממוקמות בקו התפר בין שליטה וכאוס. הן מלאות בהומור ובחיוניות.
רונה יפמן
עבודותיה של רונה יפמן מצטיינות באיכויות ויזואליות וסיפוריות. היא מטעינה את מושאי עבודתה במתח בין האישי לקולקטיבי, בין הרציני לקליל, בין המושך לדוחה.
רונה יפמן מספרת סיפורים גרוטסקיים אשר לכאורה מצחיקים אך בו-בזמן נוגעים במקומות עמוקים של כאב ואובדן-דרך. היא יוצרת קשרים מורכבים בין עולמות אישיים איזוטריים, הזהות המינית בגיל ההתבגרות ודימויים מתוך האתוס הציוני . הדימויים שלה קרנבלים מרהיבים ונוגעים ללב.
יואב שמואלי
יואב שמואלי הוא אמן נטול פשרות. עבודותיו חותרות למתן ביטוי שלם ומדויק למצבו וזהותו כאדם מיני. הוא נאמן לעולמו ומשם הוא נוטל חמרי גלם לעבודותיו. הוא מצלם, רושם, מפסל ומעמיד מיצבים. עבודותיו מהוקצעות ומלוטשות ועם זאת גדושות בהומוארוטיקה כבושה. הדיאלוג החשוף והמתמיד שלו עם המציאות המקיפה אותו מטעינה את עבודותיו בעוצמה מרגשת ומטלטלת. עבודותיו מתארות מצבי בדידות וכאב ובו בזמן מייחלות לפשטות לחמלה ולגאולה.
חנא פרח
עבודותיו של חנא פרח ספוגות בכאבו של הפליט והמנושל מביתו ואדמתו. מוצא משפחתו מבירעים, הכפר הגלילי שיושביו פונו ב-48, מקום ואירוע הנוכחים בעבודותיו במופעים וצורות שונות. החורבה, הזיכרון,המוות והאבל. חנא פרח מעצב סביבות, מצלם ורושם. עבודותיו פוליטיות אך מעבר לטקסט הפוליטי יש בהן עוצמה פיוטית ורגשית. לצד סדר היום הפוליטי שלו מציבות עבודותיו של חנא פרח סדר יום אמנותי שכלי הבטוי שלו מורכבים ואוניברסליים. את העצב הכאב והפיוט שבעבודותיו יכול לחוות כל אדם באשר הוא.
יצוין כי תערוכה משותפת לכלל הזוכים בפרסי משרד התרבות בתחום האמנות הפלסטית לשנת 2007 תוצג במוזיאון חיפה לאמנות במארס 2008.