ד"ר פטריק אוליבר מבריטניה עובד בחדר שנראה ממש כמו המטבח של השכן. המעבדה שלו בנויה עם שיש וכל הציוד החשמלי הנכנס אלינו הביתה, אבל לא זורם גז בכיריים, ואין מים בברז ובכיור, כך דווח ב-CNN.
המעבדה של ד"ר אוליבר אולי לא תשנה את החיים שלנו, אבל היא יכולה לשנות חיים של קשיש או קשישה. מעבדות בסגנון המעבדה הזו נקראות: "ערי מדע".
אוליבר, בן ה-40, עוזר למבוגרים. "מדובר בעזרה לאנשים הנמצאים בשלבי ירידה בחיים, ירידה ביכולות הקוגניטיביות והפיזיות. מדובר על לעזור להם להישאר עצמאים", הוא מסביר. אוליבר הוא מרצה בכיר בבית הספר למדעים של האוניברסיטה בניו-קאסל. הוא מודה שאין הרבה מה לראות בחדר המעבדה שלו, אבל דווקא בגלל זה צריכות להידלק לנו נורות אדומות- היום זה לא מעניין אותנו אבל יום אחד זה יעניין מאוד.
בניו-קאסל מפתחים תוכניות רבות למחקר על נושא הדימנסיה, החל משנות ה-60' שבהן הוכיחו המדענים כי מחלת האלצהיימר היא המקרה הנפוץ ביותר לירידה המנטאלית בגיל המאוחר.
במחקרו, גילה אוליבר כי אנשים הסובלים מבעיות דימנסיה "רוצים לעשות בדיוק אותו הדבר שהם נהגו לעשות לפני שהם חלו במחלה, כולל להכין מאכלים ומשקאות. בגלל בעיות של איבוד הזיכרון לטווח הקצר אנשים יכולים להיתקע באמצע פעולות מאוד פשוטות, כמו למשל באמצע הכנת כוס תה- פשוט ללכת לאיבוד", מסביר אוליבר.
אוליבר העלה רעיון שיגרום לאנשים להרגיש יותר כמו בבית, לגרום להם לחיות במידה של עצמאות, ביטחון ונוחות. הוא יצר מספר דגמים של גאג'טים המושתלים במקומות מסוימים בבית ויכולים להתריע בפני המשתמש או בפני אחרים על מצבים בעייתיים שונים. דוגמאות: אם האדם נפל בביתו אנשים שצריכים לדעת על כך, יקבלו הודעה על המצב, מכיוון שחיישנים הרגישים ללחץ המושתלים מתחת לרצפה, יקלטו גירויים שהאדם שוכב במקום עומד, חיישן שיושתל בקומקום החשמלי יוכל להתריע אם הפעילו אותו ואין בתוכו מספיק מים ועוד.
"מדובר על מערכות פשוטות שתפקידן לחדד את המודעות בעת העשייה, ולהגיע לנקודות שבהם נתקעים באמצע פעילות מסויימת. אנחנו יודעים שאם היו מטפלים צמודים לאנשים הללו זו היתה גם הדרך שלהם לעזור להיזכר", הוא הסביר את הרעיון שמאחורי הפיתוח.
המטבח שהוא עיצב מתאים לעתיד הלא כל כך רחוק, כאשר כל המטבח ייעוצב עם מכשירים הבנויים בתוך ארונות, אריגים, מתחת לריצפה וכד'. מטרתו הסופית היא שכל חפץ "ירגיש" שהוא הוזז ממקומו ויוכל "לספר" לנו על כך- גלאי שיהיה מתחת למשטח העבודה ישלח שדה אלקטרו מגנטי על פני משטח העבודה, ועל ידי כך "יבחין" בחפצים שונים המונחים על המשטח ולאחר מכן יישלח הודעה למחשב הביתי.
"לא מדובר ביצירת מגוון רחב של צעצועים שייצטרכו לקנות על מנת להשתמש במטבח, אנחנו מנסים לשלב אותם בתוך מוצרים יום-יומיים. מדובר על להציג מוצרים שפשוט מסתדרים עם ההיגיון שלנו. בשלב השני כאשר אדם ייאפה, ו יוציא את הקמח- המשטח ייזהה את הוצאת הקמח ויציע דברים נוספים שניתן לעשות עם קמח", הוא סיפר על ההמצאה.
מכשירי מטבח שונים הותאמו לטכנולוגיה החדשה נטולת הכבלים, הטכנולוגיה תאפשר גם את איסוף המידע וגם תאתר מיקום. בכל פעולה תוצג הודעה על הקיר לגבי מה שקורה. אוליבר מאמין שניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיה החדשה גם כמזכירה ללקיחת תרופות.
על מנת להפחית את כמות הדיבורים הטכנולוגיים, אוליבר ניסה לפשט את העניין כך: "מדובר על ניסיון שהסביבה תבין את כוונות האדם בצורה אינטליגנטית".
"בנינו את המעבדה שלנו בצורת מטבח על מנת שנוכל כל יום לחוות את עולמו של הקשיש, שעיתים גר לבד וזקוק לכל מיני תזכורות", הסביר אוליבר לגבי צורת המעבדה שבה הוא עובד.
"איך להתאים את הטכנולוגיה החדשה לזקנים הגרים בדירות עם מטבחים של שנות ה-50'? את זה עוד לא הצלחנו לפתור" הודה אוליבר לקראת הסיום. כמו כן, הוא אמר שהמטבח הניסיוני טרם נוסה על אדם זקן "למעט הבוס שלי, אבל הוא לא נחשב. ישנו סטודנט למחקר שמנסה להתעניין כיצד ניתן לשלב בהכנת הפרוייקט אדם קשיש עם דימנסיה. זה מאוד קשה, כי אי אפשר לקחת סתם קשיש עם בעיות זיכרון, ולבקש ממנו להכין כוס תה- כי הסביבה לא תהיה מוכרת לו. אבל ניתן להביא אנשי מקצוע למקום (מהנדסים וכד') והם ייבדקו ויענו על שאלות".
המעבדה של ד"ר אוליבר אולי לא תשנה את החיים שלנו, אבל היא יכולה לשנות חיים של קשיש או קשישה. מעבדות בסגנון המעבדה הזו נקראות: "ערי מדע".
אוליבר, בן ה-40, עוזר למבוגרים. "מדובר בעזרה לאנשים הנמצאים בשלבי ירידה בחיים, ירידה ביכולות הקוגניטיביות והפיזיות. מדובר על לעזור להם להישאר עצמאים", הוא מסביר. אוליבר הוא מרצה בכיר בבית הספר למדעים של האוניברסיטה בניו-קאסל. הוא מודה שאין הרבה מה לראות בחדר המעבדה שלו, אבל דווקא בגלל זה צריכות להידלק לנו נורות אדומות- היום זה לא מעניין אותנו אבל יום אחד זה יעניין מאוד.
בניו-קאסל מפתחים תוכניות רבות למחקר על נושא הדימנסיה, החל משנות ה-60' שבהן הוכיחו המדענים כי מחלת האלצהיימר היא המקרה הנפוץ ביותר לירידה המנטאלית בגיל המאוחר.
במחקרו, גילה אוליבר כי אנשים הסובלים מבעיות דימנסיה "רוצים לעשות בדיוק אותו הדבר שהם נהגו לעשות לפני שהם חלו במחלה, כולל להכין מאכלים ומשקאות. בגלל בעיות של איבוד הזיכרון לטווח הקצר אנשים יכולים להיתקע באמצע פעולות מאוד פשוטות, כמו למשל באמצע הכנת כוס תה- פשוט ללכת לאיבוד", מסביר אוליבר.
אוליבר העלה רעיון שיגרום לאנשים להרגיש יותר כמו בבית, לגרום להם לחיות במידה של עצמאות, ביטחון ונוחות. הוא יצר מספר דגמים של גאג'טים המושתלים במקומות מסוימים בבית ויכולים להתריע בפני המשתמש או בפני אחרים על מצבים בעייתיים שונים. דוגמאות: אם האדם נפל בביתו אנשים שצריכים לדעת על כך, יקבלו הודעה על המצב, מכיוון שחיישנים הרגישים ללחץ המושתלים מתחת לרצפה, יקלטו גירויים שהאדם שוכב במקום עומד, חיישן שיושתל בקומקום החשמלי יוכל להתריע אם הפעילו אותו ואין בתוכו מספיק מים ועוד.
"מדובר על מערכות פשוטות שתפקידן לחדד את המודעות בעת העשייה, ולהגיע לנקודות שבהם נתקעים באמצע פעילות מסויימת. אנחנו יודעים שאם היו מטפלים צמודים לאנשים הללו זו היתה גם הדרך שלהם לעזור להיזכר", הוא הסביר את הרעיון שמאחורי הפיתוח.
המטבח שהוא עיצב מתאים לעתיד הלא כל כך רחוק, כאשר כל המטבח ייעוצב עם מכשירים הבנויים בתוך ארונות, אריגים, מתחת לריצפה וכד'. מטרתו הסופית היא שכל חפץ "ירגיש" שהוא הוזז ממקומו ויוכל "לספר" לנו על כך- גלאי שיהיה מתחת למשטח העבודה ישלח שדה אלקטרו מגנטי על פני משטח העבודה, ועל ידי כך "יבחין" בחפצים שונים המונחים על המשטח ולאחר מכן יישלח הודעה למחשב הביתי.
"לא מדובר ביצירת מגוון רחב של צעצועים שייצטרכו לקנות על מנת להשתמש במטבח, אנחנו מנסים לשלב אותם בתוך מוצרים יום-יומיים. מדובר על להציג מוצרים שפשוט מסתדרים עם ההיגיון שלנו. בשלב השני כאשר אדם ייאפה, ו יוציא את הקמח- המשטח ייזהה את הוצאת הקמח ויציע דברים נוספים שניתן לעשות עם קמח", הוא סיפר על ההמצאה.
מכשירי מטבח שונים הותאמו לטכנולוגיה החדשה נטולת הכבלים, הטכנולוגיה תאפשר גם את איסוף המידע וגם תאתר מיקום. בכל פעולה תוצג הודעה על הקיר לגבי מה שקורה. אוליבר מאמין שניתן יהיה להשתמש בטכנולוגיה החדשה גם כמזכירה ללקיחת תרופות.
על מנת להפחית את כמות הדיבורים הטכנולוגיים, אוליבר ניסה לפשט את העניין כך: "מדובר על ניסיון שהסביבה תבין את כוונות האדם בצורה אינטליגנטית".
"בנינו את המעבדה שלנו בצורת מטבח על מנת שנוכל כל יום לחוות את עולמו של הקשיש, שעיתים גר לבד וזקוק לכל מיני תזכורות", הסביר אוליבר לגבי צורת המעבדה שבה הוא עובד.
"איך להתאים את הטכנולוגיה החדשה לזקנים הגרים בדירות עם מטבחים של שנות ה-50'? את זה עוד לא הצלחנו לפתור" הודה אוליבר לקראת הסיום. כמו כן, הוא אמר שהמטבח הניסיוני טרם נוסה על אדם זקן "למעט הבוס שלי, אבל הוא לא נחשב. ישנו סטודנט למחקר שמנסה להתעניין כיצד ניתן לשלב בהכנת הפרוייקט אדם קשיש עם דימנסיה. זה מאוד קשה, כי אי אפשר לקחת סתם קשיש עם בעיות זיכרון, ולבקש ממנו להכין כוס תה- כי הסביבה לא תהיה מוכרת לו. אבל ניתן להביא אנשי מקצוע למקום (מהנדסים וכד') והם ייבדקו ויענו על שאלות".