שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, כמאל סעב, גזר על האחים אדהאם ובלאל חסן, בני 21 ו-25 כפר ראמה עונשי מאסר כבדים לאחר שהודו במסגרת הסדר טיעון בעבירות נשק , סחיטה באיומים והיזק בזדון.
על אדהאם נגזרו 70 חודשי מאסר, מתוכם 58 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, התנאי הוא, שהנאשם לא יעבור בתקופה של שלוש שנים, עבירת נשק או עבירת פשע בה הורשע ויורשע עליה בדין. על בלאל, נאשם מס' 2, נגזרו 60 חודשי מאסר, מתוכם 44 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, התנאי הוא, שהנאשם לא יעבור בתקופה של שלוש שנים, עבירת נשק או עבירת פשע בה הורשע ויורשע עליה בדין.כמו כן אני הפעיל השופט את המאסר המותנה בן החודשיים שהוטל על בלאל בבית המשפט השלום בעכו באופן מצטבר. על כן, על בלאל לרצות עונש של 46 חודשי מאסר.
בחודש ספטמבר 2006 הגיע אדהאם ברכבו, ביחד עם החייל פארס מאלק אל בסיסו הצבאי של האחרון, במטרה לגנוב תחמושת צבאית. שניהם נטלו מתוך הבסיס אצבעות חבלה, שני מוקשים, פתיל נפיץ/רועם, פתילי ביטחון ונפצי חבלה חשמליים.
אדהאם והחייל הובילו את אמצעי החבלה מהבסיס אל בתיהם שבכפר ראמה שם חילקו ביניהם את התחמושת והחביאו אותה.
אישום 2: מספר ימים אחר כך גנבו החייל הנ"ל והנאשמים אחרים, מבסיס צבאי, כמות בלתי ידועה של רימוני רסס, לפחות מ- 176 רימונים ושבמהותם נשק כמשמעותו בדין. במהלך חודש אוקטובר קיבל אדהאם מהחייל שלושה רימוני רסס מהרימונים הגנובים ובהזדמנות אחרת קיבל אדהאם מהחייל חמישה רימוני רסס נוספים וכן מוקש נוסף, הכל בלא רשות. במועד אחר, מסר אדהאם לאחיו בלאל שלושה רימוני רסס אותם קיבל, בלא רשות, ובלאל נשא אותם והטמינם במקום לא ידוע. בהמשך הגיעו הנאשמים האחרים לאדהם וקיבלו ממנו 8 אצבעות חבלה שהיו חסרות להשלמת העסקה ואשר כללה העברת 50 לבנות חבלה.
אישום 3: אבי הנאשמים עבד במועצה המקומית כפר ראמה. לפני תאריך 8/11/06 הם פנו לראש מועצת ראמה ואל גזבר המועצה המתלונן נסיף מוויס ודרשו כספים, שלטענתם, המעוצה הייתה חייבת לאביהם ובפועל לא שלמה אותם. המתלונן השיב להם שהמועצה שילמה את כל אשר הגיע לאביהם. בתאריך 8/11/06 , נסעו האחים חסן כשהם מצוידים ברימון רסס צבאי ועצרו בקרבת מקום לבית המתלונן. בלאל יידה את רימון הרסס לעבר בית המתלונן בכוונה לגרום נזק לביתו, להפחידו ולגרום לו ולמועצת ראמה לשלם לו כספים כאמור לעיל. הרימון התפוצץ בסמוך לכניסה לקומה הראשונה במבנה בו מתגורר המתלונן, וגרם נזק לחלונות המבנה, לדלת, לקירות לארון החשמל ולרכוש נוסף.
השופט סעב ציין בגזר הדין כי : "בגזרי הדין של הנאשמים 3 ו- 4 עמדתי על חומרת עבירות הנשק והסכנה הנשקפת מהן. נדמה שכיום, איש לא חולק על חומרתה של תופעה מדאיגה וחמורה זו שפושה במקומותינו ומחלחלת לתוך חלקים רבים מהחברה. הנשק חייב להימצא רק בידיים מורשות ובהתאם לחוק, כך שרק אדם מורשה יישא וישתמש בו. לצערי תופעת עבירות הנשק, יוצאת נגד הכלל הנ"ל ומפרה אותו ברגל גסה ומוכיחה כי המציאות שונה, כך שנשק רב מצוי בידיים לא מורשות ועובר מיד ליד לשם בצע כסף, ללא פיקוח ובלי בקרה ובדרך הטבע החזקתו הנה למטרות בלתי חוקיות. איש אינו יודע מה יעדו הסופי של הנשק, לעיתים הוא עובר לעולם הפשע, לעיתים לכוחות עוינים ולעיתים הוא מאוחסן אצל העבריינים במטרה להשתמש בו לעת הצורך, כמו שאירע במקרה דנן".
עוד הוסיף השופט סעב כי : "בענייננו כאמור, מדובר בסוגי נשק שיש בכוחם לזרוע הרס רב ולגרום לפגיעות קשות, החל ברימוני הרסס וכלה בלבנות החבלה והמוקשים. אם לא די בעבירות הנשק, המקרה דנן מקבל משנה חומרה לאור השימוש שנעשה בנשק שהתבטא בזריקת רימון לעבר בית גזבר המועצה. חומרת המעשה הנה כפולה ומכופלת, שכן שימוש בנשק לא חוקי הנו חמור בפני עצמו ומשנה חומרה אנו מוצאים בעובדה שהופנה כנגד עובד ציבור, במטרה להפחידו ולגרום לו לפעול על פי רצונם ולקבל את בקשתם".
השופט סעב ציין כי ביהמ"ש חייב לעמוד על המשמר, בהגנה על עובדי הציבור השונים, עליו לשדר מסר, לפיו הוא ינהג בחומרה וביד קשה שאינה מתפשרת כנגד כל מי שינסה להשפיע בדרך בלתי חוקית על משרתי הציבור בעזרת איומים,