במהלך החג, ביום א' השבוע (ג' חול המועד סוכות), נפטר מייסד התנועה לכינון המקדש הרב דוד אלבוים. הרב אלבוים נולד בלודמיר שבאוקראינה, ולאחר שנות השואה נשאר כמעט בגפו, כשרוב משפחתו נהרגה בידי הנאצים. הגיע לארץ הקודש כאוד מוצל מאש, ועשה את דרכו לישיבת חסידי סאטמר בירושלים. למד בהתמדה קרוב לעשור, ונודע כתלמיד חכם.
בשנת תשכ"ז עם שחרור חבלי ארץ ישראל והר הבית, היה הראשון לעסוק לבדו בהכנת הדרוש כדי לחדש ולהשיב את העבודה. למרות גילו המתקדם, העסיק מורים מאוסטרליה כדי ללמדו את מלאכת האריגה, ולבדו ארג בגדי כהונה. ואחר כך הכין כלים, והכול לאחר לימוד מעמיק של כל המקורות והתייעצות עם גדולי ישראל.
זקני ירושלים יודעים לספר על שאלה אחת בעניין מבנה הכיור שהוגשה לגאון הרב פישר זצ"ל בבית כנסת זיכרון משה בירושלים, ואותו גאון שבדרך כלל השיב לכל שואל במקום בלי היסוס, התיישב והתחיל ללמוד את הסוגיות הנוגעות בכדי להכריע הלכה ולמעשה. ובעוד הגאון שוקע בסוגיא, צעק נגדו אחד מן המתפללים: "רבי, אל תענה לו – הרי הוא עולה להר הבית!". אבל הגאון התעלם מן הצעקות, והמשיך בלימודו, ובסופו של דבר מסר לו את הכרעתו.
מכירי הרב אלבוים מספרים שהוא אכן היה עולה להר הבית – וזאת לאחר שקבל היתר לכך במפורש מאחד מפוסקי הדור שבקש מטעמים הכמוסים עמדו שלא לפרסם את ההיתר.
כל ימיו הקדיש לקידום נושא המקדש. לכתיבה, לחינוך, ולעשייה. וכבר לפני כעשרים וחמש שנה, הכין תערוכות לציבור על כלי המקדש ובגדי הכהנים.
בשנת תשכ"ז עם שחרור חבלי ארץ ישראל והר הבית, היה הראשון לעסוק לבדו בהכנת הדרוש כדי לחדש ולהשיב את העבודה. למרות גילו המתקדם, העסיק מורים מאוסטרליה כדי ללמדו את מלאכת האריגה, ולבדו ארג בגדי כהונה. ואחר כך הכין כלים, והכול לאחר לימוד מעמיק של כל המקורות והתייעצות עם גדולי ישראל.
זקני ירושלים יודעים לספר על שאלה אחת בעניין מבנה הכיור שהוגשה לגאון הרב פישר זצ"ל בבית כנסת זיכרון משה בירושלים, ואותו גאון שבדרך כלל השיב לכל שואל במקום בלי היסוס, התיישב והתחיל ללמוד את הסוגיות הנוגעות בכדי להכריע הלכה ולמעשה. ובעוד הגאון שוקע בסוגיא, צעק נגדו אחד מן המתפללים: "רבי, אל תענה לו – הרי הוא עולה להר הבית!". אבל הגאון התעלם מן הצעקות, והמשיך בלימודו, ובסופו של דבר מסר לו את הכרעתו.
מכירי הרב אלבוים מספרים שהוא אכן היה עולה להר הבית – וזאת לאחר שקבל היתר לכך במפורש מאחד מפוסקי הדור שבקש מטעמים הכמוסים עמדו שלא לפרסם את ההיתר.
כל ימיו הקדיש לקידום נושא המקדש. לכתיבה, לחינוך, ולעשייה. וכבר לפני כעשרים וחמש שנה, הכין תערוכות לציבור על כלי המקדש ובגדי הכהנים.