בימ"ש השלום בחיפה, גזר 10 חודשי מאסר על תנאי על אבי גולדנברג, בן 51, תושב חיפה , אשר שימש כמנכ"ל עיריית חיפה, והורשע עפ"י הודאתו בהסדר טיעון , בעבירות של שימוש במסמך מזוייף והפרת אמונים.
על גולדנברג נגזרו 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים, אחת העבירות בהן הורשע, או כל עבירה שיש בה יסוד של מרמה, וקנס בסך – 50,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו.
בכתב האישום נכתב כי בין השנים 1978-1984 היה הנאשם סטודנט בטכניון, בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול (מסלול כלכלה וניהול). הנאשם לא סיים את לימודיו ולא קיבל תואר אקדמאי. במהלך השנים 1984-1985, הגיע לידיו העתק תעודת "מוסמך למדעים בכלכלה וניהול" של הטכניון, על שם פלוני. בהמשך לכך, זייף הנאשם את התעודה המקורית בכך ששינה את פרטיו של פלוני המופיעים עליה, ורשם במקומם את פרטיו שלו וצילם את התעודה המקורית, כשפרטיו שלו מופיעים בה.
במהלך שנת 2003, התפרסם מכרז לתפקיד מנכ"ל עיריית חיפה. ביום 30.7.03 הגיש הנאשם את מועמדותו למכרז וצירף קורות חיים בהם כתוב תחת הכותרת "השכלה": "לימודי "כלכלה וניהול" בטכניון – מכון טכנולוגי לישראל". הוא לא צירף לקורות החיים תעודות המעידות על השכלה.
ביום 18.9.03 נבחר הנאשם ע"י ועדת המכרזים לבחירת מנכ"ל עיריית חיפה, לתפקיד המנכ"ל, מתוך הבנה כי הוא עומד בכל דרישות התפקיד המפורטות במכרז. בתאריך 21.10.03 החל הנאשם לכהן בתפקיד, ומשכך היה עובד ציבור.
לאחר בחירתו לתפקיד המנכ"ל, נתבקש הנאשם ע"י אגף משאבי אנוש בעיריית חיפה, להעביר אליו תעודה המעידה על תוארו האקדמאי, מאחר ותואר אקדמאי היווה תנאי סף במכרז. בהמשך לאמור לעיל, ובהאמינו לחשוב כי תואר אקדמאי היה תנאי סף במכרז, סרק הנאשם את התעודה המזוייפת הדפיס אותה והגישה לאגף משאבי אנוש בעיריית חיפה. כן הצהיר הנאשם, במסגרת "שאלון אישי למועמד לעבודה" של אגף משאבי אנוש בעיריית חיפה, כי הוא בעל תואר ( בי. אס. סי) של הטכניון, בכלכלה וניהול, מחודש מאי 1983
בהסדר הטיעון סוכם כי הצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון, על פיו הודה גולדנברג בכתב האישום המתוקן ובמסגרתו עתרו הצדדים להטיל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וקנס, לשיקול דעתו של בית המשפט.
ביהמ"ש קבע כי במעשיו של גולדנברג, יש כדי להטיל כתם על כלל השירות הציבורי בו בכיריו לכאורה פועלים בדרך של רמייה וכחש וכי בסופה של דרך, בחר הנאשם באופן מודע ומחושב כפי שבחר, והחזיק במשרתו תקופה ארוכה, תוך שהוא יודע כל העת, כי מחזיק הוא במשרה ולו לכאורה על יסוד נתון עובדתי כוזב, בעוד אינו זכאי לכאורה להנות מפירות המשרה הנעלה, הן במישור האישי והן במישור המערכתי. יש אף לזכור, כי לא דובר בשכפול התעודה המזוייפת ומסירתה בלבד, כי אם גם במילוי וחתימה על שאלון פרטים אישיים, בו ציין הנאשם מפורשות פרט כוזב.
עוד ציין ביהמ"ש כי לגישתו, ככל שרמה יותר המשרה, כך מעשים מהסוג הנדון מקבלים משנה חומרה. תפקידו של הנאשם בכיר מאד היה הוא. בהיותו בתפקיד, היה עליו לשמש דוגמא ומופת גם לכפופים לו, עד כי יש במעשיו להכתים את כלל העושים בשירות הציבור מחד, ומנגד, יש בהם כדי להוביל לערעור אמון הציבור במשרתיו.
"יש להעיר בהקשר זה, כי למרות שאופן חשיפת המעשים לא ניגלה הרי לא הנאשם הוא שיזם את הגילוי. הדעת נותנת, כי היה ממשיך לשאת בתפקידו גם בהמשך".
עוד ציין ביהמ"ש כי העונש המוסכם אינו חמור ואף נוטה לקולא, ובהצטברות הנסיבות שנתלכדה בתיק זה ראוי היה שהנאשם ישא אף בעונש מוחשי שאינו רק פוגע בכיסו ואשר יש בו משום העלאת תרומה חברתית מעשית. יחד עם זאת, כאמור בפסיקה המורה, בנסיבות בהן מוצג הסדר טיעון, על בית המשפט לבחון אם הינו סביר בנסיבות הענין ומאזן נכונה בין כלל השיקולים הראויים. על בית המשפט לכבד את הסדר הטיעון אם אינו חורג ממתחם הסבירות.
ביהמ"ש התחשב לקולא בכך שכתב האישום הוגש בגין עבירות חמורות וקשות יותר, שההליך המשפטי הארוך והסבוך אשר היה מנת חלקו של הנאשם, שלא ניתן אף להתעלם מן הבושה והכלימה, אשר ליוותה את דבריו של הנאשם וניכרה היטב בשפת גופו, עת העיד בפניו אודות מעשיו הנפסדים.
ביהמ"ש קבע בגזר הדין כי הסדר הטיעון הינו סביר בנסיבות הענין ומאזן הוא נכונה בין הנתונים השונים, הן בהיבט הציבורי והצורך בהרתעת הרבים והן בהיבט הפרטני, תוך מתן משקל להודאה ולהבעת החרטה אשר כנה ואמיתית היא בעיניו.