בעקבות פניות לשר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, לבחון את עניינו של סולימאן אל-עביד שהורשע ברצח חנית קיקוס ז"ל, ביקש השר את חוות דעתה של השופטת מרים בן-פורת, המשנה (בדימוס) לנשיא בית המשפט העליון.
לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות העובדתי ושל השאלות המשפטיות השייכות לעניין – כולל חילוקי הדעות בין השופטים, בעיקר של בית המשפט העליון בשאלות משפטיות מהותיות, הגיעה השופטת בן פורת למסקנה שאשמתו של אל-עביד לגבי האונס והרצח הוכחה מעל לכל ספק סביר (כדעת הרוב בדיון הנוסף אליו נתייחס בהמשך). "תמצית הראיות העובדתיות ששכנעו אותה הובאה בגוף חוות הדעת, והיא אכן משכנעת", כך נמסר מלשכת שר המשפטים.
בלשכת השר מוסיפים ואומרים כי חרף העובדה שחילוקי הדעות סבו על שאלות משפטיות מהותיות – "מהו סיוע" במובנו המשפטי וכן האם הודאה שניתנה מרצון טוב וחפשי היא "מלכת הראיות" או ראיה ככל ראיה אחרת – וחרף הוראה בת תוקף בחוק שאם נחלקו שופטים בדעותיהם מכריעה דעת הרוב – נתנה השופטת את דעתה גם על מראית העין, בעיקר של האדם שאיננו משפטן. ההכרעות בעניינו של אל-עביד ניתנו בכל הערכאות ברוב דעות ובערכאת הערעור (בבית המשפט העליון) הוא אף זוכה ברוב דעות מהאישום ברצח והורשע ברוב דעות באינוס בלבד. נוכח חילוקי הדעות הורה הנשיא ברק בשעתו לערוך דיון נוסף בהרכב של תשעה שופטים, שבו הורשע אל-עביד ברוב של שישה שופטים (מתוך תשעה) בעבירת רצח וברוב של שבעה שופטים (מתוך תשעה) בעבירת אינוס. טלטלה זו בין זכאות להרשעה עשויה לנטוע ספקות בקרב חלק מהציבור שמא חלילה חף מפשע יושב בכלא שנים רבות על לא עוול בכפו. לתחושה כזאת היא מציעה לא להיות אדישים ולתת לה משקל בעת קציבת עונשו של אל-עביד, שהרי צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להראות.
שר המשפטים החליט לאמץ את עמדת השופטת שאין מקום לחנינה מלאה אך מאמץ גם את עמדתה בעניין מראית העין ובעניין האפשרות לקציבה מתאימה של עונש המאסר. המשך הטיפול יועבר למחלקת החנינות במשרד המשפטים יחד עם עמדתה בנדון, ובמסגרת זו תיבחן גם שאלת מספר שנות המאסר שתיקצבנה.
בהמשך לחוות הדעת ידון שר המשפטים עם מחלקת הייעוץ והחקיקה במשרדו בשאלה אם יש מקום לשינויי חקיקה בכל הנוגע להכרעה ברוב דעות בהליכים פליליים.
יצויין כי חנית קיקוס נרצחה בשנת 93, לפני14 שנה.