ראש מכון צומת, הרב ישראל רוזן נחרד נוכח הדיונים על חלוקת ירושלים, "שוב ירושלים על הפרק, על שלחן החול, על שולחן הניתוחים, על הסכין! ושוב נזרק פתיון לאויב רק כדי שיואיל לדבר אתנו, שיֵרָצה להסב אל שולחן הדיונים, והפתיון בשרני וקורץ - חלוקת ירושלים! ושוב מושלך כדור גישוש אל עבר הציבור הישראלי לבדוק את מידת עמידותו בויתורים מפליגים ובניתוח-לב פתוח; ושוב מונף חבל הצלה ירושלמי אל עבר ראש הממשלה, באמצעות שליחיו-מקורביו, אולי כדי לשחררו מחבלי החקירה המתהדקים סביבו..", כותב הרב רוזן בעלונו 'שבת בשבתו' שיראה אור בשבת הקרובה.
"רבש"ע, מכמה נכסים לאומיים ובטחוניים נאלצנו כבר להתפרק; וויתרנו ושוב ויתרנו, ועשינו מחוות ושוב עשינו מחוות, והלכנו לקראת ושוב הלכנו לקראת. גם הקרבנו, במעין איבוד עצמי לדעת, חבל ארץ פורח, ציוני למופת, על אוכלוסיו, בתיו וחממותיו; הפקרנו 'ציר פילדלפי' שנהפך במהרה, כצפוי, לעורק הזנה אינסופי לטילי קאסם ואמל"ח המשוגרים על ישובינו; שילחנו חפשי אלפי זאבי-מחבלים - האם כל זה הזיז למישהו בצד השני? האם שמענו ציוץ שלום דקיק אך אמיתי מעבר למיתרס? האם בחברה הפלשתינית יש 'שמאל' פרו-ישראלי, ולו מצער, כתמונת ראי למחבקי האויב בתוכנו?", כותב הרב רוזן.
יחד עם זאת הרב רוזן כותב כי לדעתו יש מקום להעביר את אום אל פאחם לאחריות הרש"פ תמורת סיפוח יו"ש, "למען האמת, אלמלי היה נחזה באופק משא ומתן אמיתי, סופי 'שריר ובריר וקיים' - אינני נבהל מרעיון חילופי שטחים על אוכלוסייתם. בנסיבות המעשיות בהן אנו חיים יש מקום לדבר על העברת אום-אל-פאחם ובנותיה לאחריות הרשות הפלשתינית תמורת סיפוח גושי התיישבות ביהודה ושומרון", כותב הרב רוזן.
"המשפט הקודם נכתב בלב כבד, אך בדעה צלולה. אם תרצו - מפרשתנו למדנו, מן הפסוקים שצוטטו בראש המדור...גם אם רעיון חילופי שטחים ואוכלוסין יש לו מקום בזירת 'הכל דיבורים', רעיון חלוקת ירושלים - לחלוטין לא! כל ילד מבין כי סיפורי אבו-דיס וג'בל-ביס הם סיפורי בדים; בלוני הסחה וכדורי גישוש. העולם קולט את השם המפורש 'ירושלים'! הציבור הישראלי העָיֵף קולט ומפנים 'ירושלים'! אויבינו, הממולחים עד להחריד, קולטים היטב ומסמנים וי - 'ירושלים'! גם משחרר החבל אצלנו, המעוניין בשחרור מחבלי רשת חקירתית, אף הוא מתכוון כנגדם ושם מבטחו במילת הקסם 'ירושלים'! ולך תתווכח בסיבוב הבא כי "לא התכוונו" ו"דברים הוצאו מהקשרם", שהרי כבר נשמע קול הברה בירושלים, והוא מהדהד למלוא רוחב התקשורת העולמית: ירושלים בת-פירוד! חלילה! סוף דבר; תדבק לשונו לחכו של מי אשר ידבר על פירודין בשלם".
"רבש"ע, מכמה נכסים לאומיים ובטחוניים נאלצנו כבר להתפרק; וויתרנו ושוב ויתרנו, ועשינו מחוות ושוב עשינו מחוות, והלכנו לקראת ושוב הלכנו לקראת. גם הקרבנו, במעין איבוד עצמי לדעת, חבל ארץ פורח, ציוני למופת, על אוכלוסיו, בתיו וחממותיו; הפקרנו 'ציר פילדלפי' שנהפך במהרה, כצפוי, לעורק הזנה אינסופי לטילי קאסם ואמל"ח המשוגרים על ישובינו; שילחנו חפשי אלפי זאבי-מחבלים - האם כל זה הזיז למישהו בצד השני? האם שמענו ציוץ שלום דקיק אך אמיתי מעבר למיתרס? האם בחברה הפלשתינית יש 'שמאל' פרו-ישראלי, ולו מצער, כתמונת ראי למחבקי האויב בתוכנו?", כותב הרב רוזן.
יחד עם זאת הרב רוזן כותב כי לדעתו יש מקום להעביר את אום אל פאחם לאחריות הרש"פ תמורת סיפוח יו"ש, "למען האמת, אלמלי היה נחזה באופק משא ומתן אמיתי, סופי 'שריר ובריר וקיים' - אינני נבהל מרעיון חילופי שטחים על אוכלוסייתם. בנסיבות המעשיות בהן אנו חיים יש מקום לדבר על העברת אום-אל-פאחם ובנותיה לאחריות הרשות הפלשתינית תמורת סיפוח גושי התיישבות ביהודה ושומרון", כותב הרב רוזן.
"המשפט הקודם נכתב בלב כבד, אך בדעה צלולה. אם תרצו - מפרשתנו למדנו, מן הפסוקים שצוטטו בראש המדור...גם אם רעיון חילופי שטחים ואוכלוסין יש לו מקום בזירת 'הכל דיבורים', רעיון חלוקת ירושלים - לחלוטין לא! כל ילד מבין כי סיפורי אבו-דיס וג'בל-ביס הם סיפורי בדים; בלוני הסחה וכדורי גישוש. העולם קולט את השם המפורש 'ירושלים'! הציבור הישראלי העָיֵף קולט ומפנים 'ירושלים'! אויבינו, הממולחים עד להחריד, קולטים היטב ומסמנים וי - 'ירושלים'! גם משחרר החבל אצלנו, המעוניין בשחרור מחבלי רשת חקירתית, אף הוא מתכוון כנגדם ושם מבטחו במילת הקסם 'ירושלים'! ולך תתווכח בסיבוב הבא כי "לא התכוונו" ו"דברים הוצאו מהקשרם", שהרי כבר נשמע קול הברה בירושלים, והוא מהדהד למלוא רוחב התקשורת העולמית: ירושלים בת-פירוד! חלילה! סוף דבר; תדבק לשונו לחכו של מי אשר ידבר על פירודין בשלם".