אם בישראל מדווחות הרשויות במשרד החינוך, משרד הפנים, משרד התמ"ת והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדאגה על בריחתמוחות, מתברר שבריחת המוחות המשמעותית ביותר מתרחשת דווקא באיראן.



על פי נתונים שהתפרסמו לא מכבר ב'ניו יורק טיימס' עוזבים מדי שנה את איראן לא פחות ממאה וחמישים אלף אקדמאים ובעלי השכלה. עזיבה זו זכתה כבר לכותרת 'בריחת המוחות הגדולה ביותר בהסטוריה' והיא ממשיכה להטריד את הממשל האיראני.



על פי הנתונים עולה עוד כי מאז חולל חומייני את המהפיכה האיראית בינואר 1979, והדיח את השאח הפרסי מכסאו, עזבו את איראן שישה וחצי מיליון תושבים המהווים עשרה אחוזים מכלל האוכלוסיה.



חוקרים העוקבים אחר הנתונים מנתחים את האמור ומגיעים למסקנה כי אם עד כה ההערכה הייתה שאת ההפגנות נגד שלטון אחמדיניג'אד מעוררים ומנהלים בהכרח אנשי אקדמיה הפונים בדעותיהם אל המערב, הרי שכעת מתברר כי בעלי ההשכלה ואנשי המעמד הכלכלי הגבוה מעדיפים לחפש נתיבי מילוט משלטון אחמדיניג'אד, ואת המאבק בו הם מותירים בידי אנשי המעמד הבינוני והנמוך.



את נתוני ההגירה האיראנית לומדים היטב גם גופי ביון ומודיעין במערב. אלה מודעים היטב לרצונם של רבים באיראן לעזוב ולמצוא לעצמם חיים חדשים וחופש, אולם במקביל נבדקים המהגרים בחשדנות, שכן גופי המודיעין מכירים היטב גם את יכולותיו של אחמדיניג'אד לשתול בין המהגרים מארצו סוכני מודיעין הן להעברת מידע, הן לחיזוק העמדות הפרו איראניות במערב והן להחלשת משטרים במערב.