חצי מהפלשתינים בעלי רישיון העבודה בישראל מועסקים ע"י מפעלים בבעלות ישראלית הממוקמים ביהודה ושומרון, סידור שבו כולם יוצאים מורווחים - גם הפועלים הפלשתינים וגם העסקים בהתנחלויות. כך נכתב היום בוושינגטון פוסט, כפי שמדווח אתר "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה".



העיתון מוסיף כי לפי נתוני הבנק העולמי, מאז תחילת ההתקוממות הפלשתינית הנוכחית בחודש ספטמבר שנת 2000, התכווץ התוצר המקומי הגולמי הפלשתיני לנפש ב-30% עד לכדי 1,129$. לצורך השוואה, קרן המטבע הבינלאומית מעריכה כי התוצר המקומי הגולמי לנפש בישראל הוא 31,767$, כמעט פי שניים ממה שהיה ערב ההתקוממות הפלשתינית.



ואילו באתר אינטרנט קנדי, Globe and Mail, מסופר כי במזרח ירושלים מתנגדים להעברתם לרשות הפלשתינאית.



במאמר פרי עטו של מרק מקקינון, מצוטט נביל רייט, ראש ראס חמיס, שכונה פלשתינאית בקצה המזרחי של ירושלים, אומר שאינו יכול לדמיין גורל אומלל יותר לשכונתו מאשר מסירתה לידי הרשות הפלשתינאית. "לו ערכו פה משאל עם, לא היה אחד שהיה מצביע עבור הצטרפות לרשות הפלשתינאית", אמר רייט. "לא נסכים לכך. הדבר יצית אינתיפאדה נוספת במטרה להגן על עצמנו מול הרשות הפלשתינאית".



האתר מוסיף כי "כאשר שני פוסטרים של סדאם חוסיין מתנוססים מעל קופתו הרושמת קשה לכנות את רייט, בן ה-53, אוהד המדינה היהודית. לטעמו, הוא ישמח באחד הימים לחיות במדינה פלשתינאית בעלת עצמאות מלאה, אבל לא במדינה הדומה לאזורים מוכי שחיתות ואלימות המחולקים בין סיעות החמאס והפת"ח היריבות. "בישראל לכל הפחות, יש חוק וסדר," הוא מסביר.