בהתייחסו לענישה האזרחית המתוכננת ברצועת עזה אומר פרופ' אלכס בליי, מהמרכז האוניברסיטאי באריאל, כי יש לבצע את המהלכים באופן מדוד ושקול. זאת בעיקר כיוון שמדובר בענישה קולקטיבית שלכאורה אינה ניתנת לביצוע על פי אמנות בינלאומיות.
"לטעמי ההחלטה לקצוב את החשמל והדלק לרצועת עזה היא המלצה ראויה אך גם בעייתית. ברור שמדובר בענישה קולקטיבית ולכן היא אסורה על פי אמנות בינלאומיות, אבל זו התגובה לפגיעה באזרחים שלנו".
לטעמו של פרופ' בליי בכוחה של ענישה מעין זו להוות פגיעה ברמת ירי הקסאמים על הישובים סביב הרצועה, אומר בליי ומציין כי "אמנם בירי זה אין פגיעה ידירה במחבלים אבל יש פגיעה באוכלוסייה שבחרה בממשלת החמאס. זו הממשלה שהם בחרו בה. הם היו צריכים לקחת זאת בחשבון כשבחרו בממשלה הזו כנציגיה".
עם זאת ממליץ בליי לממשלה להכין 'בנק מטרות אזרחיות' בו ייעשה שימוש באופן זהיר ושקול. לטעמו אם תפגיז ישראל בכל פעם מטרה אזרחית אחרת ללא התראה ואזהרה יהיה בכך כדי לייצר אפקט הרתעתי כלפי האוכלוסייה הפלשתינית ברצועה.
סוגיה בעייתית נוספת אליה יש לתת את הדעת במידה ותתקבל הצעת מערכת הביטחון היא, לדברי פרופ' בליי', היותה עדיין של ישראל אחראית בלעדית על המתרחש ברצועה. לדבריו ההתנתקות מרצועת עזה אינה מקובלת על פי החוק הבינלאומי, ולמעשה מבחינת העולם נותרה ישראל אחראית למתרחש ברצועה. "לשיטתם של מצדדי ההתנתקות האמירה בהתנתקות הייתה שאנחנו לא אחראים יותר לעזה, אבל על פי אמנת ג'נבה אנחנו עדיין מוגדרים כריבון כובש. המשמעות היחידה של ההתנתקות היא הגבלת כוחו של צה"ל בפעילות ברצועה וכמובן עקירת האוכלוסייה מהמקום".
לשאלת המראיין, עוזי ברוך, מדוע האוכלוסייה ברצועה, הנמצאת תחת איום מתמיד וירי צה"לי, אינה קוראת להנהגת החמאס לחדול מירי הקסאם, אומר פרופ' בליי כי ככל הנראה שתי סיבות לדבר. "ייתכן שהם חוששים מהחמאס ויתכן שהם עדיין חשים חלק מהמאבק בישראל".