ביהמ"ש בחיפה השאיר במעצר עד תום ההליכים שני נאשמים בניהול רשת לאיתור והונאת תורמי איברים.
השופט ציין כי התלבט באשר לחלקו של החשוד השני שכן חלקו בפרשה קטן בהרבה מזה של החשוד הראשון. "אולם, יש לראות בחומרה את עצם השתתפותו הפעילה במימוש מטרות הרשת, תוך הפעלת כוח ואיומים נגד מי מהמתלוננים. לחובתו גם הרשעות קודמות רבות ובהן גניבות, התפרצויות, שימוש במסמכים מזויפים, והיזק לרכוש בזדון. בנסיבות אלה,לא מצא כי ניתן לתת בו אמון לצורך חלופת מעצר, וגם לגביו הורה כי הוא ייעצר עד תום ההליכים".
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום אשר מפרט על פני 5 אישומים פרשה חמורה שעיקרה רשת שפעלה במאורגן לאיתור תורמי כליות בישראל, הטסתם לאוקראינה, נטילת כליות מגופם בניתוח על ידי רופא, ד"ר זיס שגם אשתו אלה זיס מעורבת בכך, והשתלת הכליות בגופם של מושתלים, אשר שילמו לרופא ולשותפיו, הם המשיבים, סכומי עתק עבור האיברים המושתלים, תוך העברת סכומים פעוטים יחסית, אם בכלל, לתורמים.
עם הגשת כתב האישום, עותרת המאשימה למעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים, ועל כך נסבה החלטה זו. טענות המשיבים נסבו בעיקר על כך כי, לשיטתם, כתב האישום אינו מגלה עבירה, ולחילופין כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, שכן המשיבים אינם מסכנים את שלום הציבור.
השופט ברלינר קבע כי : " את הדין יקבע ההרכב שישמע את המשפט עצמו, אך לי נראה לכאורה, בהקשר הבקשה שבפני, כי אכן צודקת המבקשת בטענתה, שפעולת המשיבים באה בגדר סחר בבני אדם, כך שיש אכן אפשרות ממשית כי בסופו של יום יורשעו המשיבים בעבירה העיקרית המיוחסת להם, סחר בבני אדם לפי סעיף 377א לחוק העונשין, שבצידו עונש מאסר מינימלי לתקופה של 4 שנים".
השופט הוסיף כי מטרת החוק היתה למנוע סחר בבני אדם, הפיכתם לחפץ אותו ניתן למכור ולמסור לאחרים. בהקשר בו אנו מדברים, די בכך, לכאורה, כי הסחר באדם יהא לשם רכישת חלק מן השלם, איבר מאיברי גופו של האדם, דבר הכולל בחובו את נטילת השליטה באדם כולו, כחפץ. בענין זה די בתיווך. כאשר אדם מסכם עם הנתרם למכור לו כליה של אחר; כאשר אדם מסכם עם התורם לקנות ממנו את כליתו, בעבור אחר, כאשר כל זה נעשה, מתבצע, כך לכאורה, סחר בבני אדם, המצדיק מאסר לתקופה ממושכת. שנות מאסר. אין זה משנה אם התורם הסכים לכך, בכל מקרה סחרתי באיבריו, ואת זאת ביקש המחוקק למנוע, ואף אם לא העלה זאת במפורש, ניתן לייחס לו כוונה זו לשם שמירת התכלית שבחקיקתו.
אשר לחלופת המעצר ציין השופט ברלינר כי הלכה פסוקה שיצאה מבית המשפט העליון זה מכבר היא כי עבירה של סחר בנשים מקימה עילת מעצר וכי: "בתי המשפט מצווים להעלות תרומה למלחמת החורמה בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות. ... אמנם, לעולם חייב בית המשפט לבדוק קיומה של חלופה הולמת למעצר ולבחון אם יש בה כדי להשיג את מטרת המעצר, אולם בעבירה מסוג זה תימצא חלופה רק בנסיבות חריגות יוצאות דופן. ככלל, ניתן לעסוק במלאכת הקניה, המכירה והתיווך בבני אדם גם מתוך הבית כך שכמעט ולא ניתן להבטיח את הפסקת הפעילות, אלא מאחורי סורג ובריח."
השופט ציין כי הדברים נאמרו בהקשר לסחר בנשים לשם זנות, ונראה לי כוחם יפה גם לענין סחר בבני אדם לשם נטילת איבר מגופם.
השופט ברלינר החליט להסיר את הכותרת "דלתיים הסגורות" מההליך.