בעקבות העלייה החדה בכלכלה של מדינות אסיה ומזרח אירופה ניתן כעת להגיד בפה מלא כי מלט הוא הדבק של כל הקידמה. סוכני המלט הם בין הסוכנים המחזיקים את הרכיבים המרכיבים את הבטון, שכידוע לכולנו משמש לבניית כבישים ובתים. לכן ניתן להבין מדוע השווקים המתעוררים מחזיקים בכ-80% מהרכיבים המרכיבים את הבטון. סין לבדה מחזיקה בנתח שוק של 45% מהתצרוכת העולמית. במקומות כמו אוקראינה התוצרת מכפילה עצמה כל 4 שנים.
אבל, תעשיית הכנת המלט יוצרת זיהום אוויר גדול, בצורה של שחרור דו תחמוצת הפחמן. למעשה, יצור המלט מהווה 5% מכל שחרור דו תחמוצת הפחמן העולמית, וזהו בעצם הגורם עיקרי להתחממות כדור הארץ. למלט אין שום פוטנציאל למיחזור, מכיוון שכל כביש חדש וכל בניין חדש צריכים מלט חדש ולא ממוחזר.
האיחוד האירופי ניסה למצוא פתרונות לבעיה. כיום ישנה דרישה מחברות מלט לעבור לטכנולוגיה ירוקה יותר על מנת להפחית את כמות דו תחמוצת הפחמן המשוחררת לאוויר שאנו נושמים וחיים בו. הבעיה היא שגם אם החברות יעברו לטכנולוגיה ירוקה יותר, החיסכון יהיה רק של 20%.
כאשר חברות מערביות משקמות מפעלים מזרחיים חלה ירידה בפליטת דו תחמוצת הפחמן המשתחררת מכל טון מלט. אבל קורה שגם הכמויות המיוצרות ונסחרות עולות, ואיתן הסך הכול של זיהום אוויר.
רבים מהיצרנים בעולם מודעים לבעיה. "תעשיית המלט נמצאת בלב הויכוח על שינוי האקלים - אבל העולם צריך חומרי בנייה עבור בתי ספר, בתי חולים ובתים רגילים", אמר אוליבר לונאו, מנכ"ל ענקית המלט לפרג', פריז. "בגלל ההתערבות שלנו בתהליך והשיפורים הטכנולוגיים שאנו מכניסים לתהליך, שחרור דו תחמוצת הפחמן לאוויר היא הרבה יותר קטנה ממה שהיא הייתה אם לא היינו עושים זאת", הוא ניסה לנחם.
יצרני המלט השקיעו מיליוני דולרים בתוכניות ירוקות. לפרג', היא אחת המובילות בתחום, היא הפחיתה את יעילות שחרור הגז מ- 763 פאונדים לטון בשנת 2000 ל- 655 פאונד לטון בשנת 2006. החברה הציבה לעצמה מטרה להגיע ל-610 פאונד לכל טון עד שנת 2010. החברה גם מציינת כי יהיה מאוד קשה לרדת אחר כך הרבה מתחת למספר הזה.
הרבה מהנדסים, כמו ג'וליאן אלווד, פרופסור מאוניברסיטת קייברידג' באנגליה, חושב כי הטכנולוגיה החדשה שבה משתמשות חברות המלט שנקראת "מלט בר-קיימא" זה כמו להגיד באותו משפט מילה והיפוכה, "כמו להגיד "קציצות בשר טבעוניות"", הוא מסביר.
המלט מהווה בעיה בסיסית, תגובת הכימיקאלים בעת הייצור משחררת כמות גדולה של דו תחמוצת הפחמן. 60% מהכמות שנוצרת היא כתוצאה מהמפגש הכימיקאלי. השאר הוא כתוצאה מהשימוש בדלקים שונים בעת הייצור. כולם מסכימים שיכול להיות שהכמויות יופחתו אם יעברו להשתמש בטכנולוגיה ירוקה יותר.
"הדרישה הולכת וגוברת למלט, ואנו אחראים על הייצור שלו" אמר לונאו. האיחוד האירופי נתן מכסה של תוצרת בארצות המערב, אך אין כזו מיכסה במדינות כמו אוקראינה. כמו כן, ניתן להגדיל את מיכסת ייצור דו תחמוצת הפחמן על ידי אשראי מיוחד- נטיעת יערות במקומות אחרים. לכן הפכו עסקי המלט לעסק ריווחי במיוחד- קניית מפעל סובייטי ישן הפיכתו למפעל ירוק של ייצור מלט וקניית זכויות נוספות על ידי נטיעת יערות. כיום מדובר על אחוזי החזר השקעה של 12%- עסק בהחלט לא רע.
"ניסיון לפתור את בעיית שיחרו דו תחמוצת הפחמן לאוויר על ידי האיחוד האירופי או על ידי ה-G8 ' תיפתר רק אם השווקים המתעוררים ותעשיית המלט בהם יכללו בעסקה", אמר לונאו.