בניגוד לשביתות הקודמות בהם הוסכם שאין להשבית את החינוך הדתי כדי שלא לפגוע בלימוד התורה, יוצאות לאחרונה קריאות לפיהם צריך להשבית גם את הישיבות והאולפנות של החינוך הדתי. נזכיר כי לפני כשבועיים התכנסו ראשי החינוך הממלכתי דתי והחליטו להביע תמיכה בשביתת המורים ומטרותיה, אולם לא ליטול בה חלק בשל ערך לימוד התורה, אולם ישנם מוסדות שאינם שייכים לרשתות המרכזיות שהחליטו לשבות, גם במחיר ביטול תורה.
הרב יעקב אריאל, רבה של העיר רמת-גן, התייחס לשאלה זו בדברים שפרסם בעלון "ארגמן", וכתב כי "בדרך כלל גישת הפוסקים שאין לבטל תורה בגלל שביתה, להוציא מקרים חריגים בהם הפוסקים התירו להשבית אפילו לימוד תורה. אולם לשם כך יש צורך בהסכמתם שלתלמידי חכמים גדולים ששקלו את העניין מכל צדדיו ועל המורים הדתיים המאורגנים במסגרות השונות לדרוש התייעצות כזאת עובר להחלטה על שביתה".
"בהעדר הנחייה תורנית אין היתר לבטל תורה מתלמידים. מצות תלמוד תורה קודמת לשיקולים וצרכים אחרים. "ותלמוד תורה כנגד כולם" אלא שאפשר גם לקיים את לימוד התורה בבית כנסת סמוך וכדו'".
הרב אריאל גם התייחס לשאלה האם מותר לבטל את בנות האולפנה מלימוד התורה, שהרי אינם מחויבות בכך כמו הגברים ואמר "ידוע פסק ההלכה של החפץ חיים שבימינו גם בנות חייבות בתלמוד תורה. הוא נימק זאת בכך שבדורות האחרונים חל שינוי מהפכני במבנה המשפחה והחברה. ובימינו רק לימוד תורה יאפשר לבנות למלא את ייעודן כנשים יהודיות נאמנות לאמונתן ולמורשתן".
"מכיוון שלימוד תורה, מלבד היותו מצווה מצד עצמו, משמש גם כמזון רוחני בלעדי לנפש האדם, גם בנות זקוקות למזון יום יומי זה כדי לחזק את אמונתן ולאמץ את כוחן להתמודד עם האווירה החיצונית הסוחפת לכיוונים הפוכים. כל יום שבו בנות הולכות בטל ולא לומדות תורה גורם להן נזק נפשי בלתי הפיך. ולכן גם לבנות יש למצוא מסגרות מתאימות בהן תלמדנה תורה בימי השביתה".
דברים דומים כותב הרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר-ברכה, במאמר שפרסם באתר "ישיבה", אותו מקדים בכך שכככל אין רוח ההלכה נוחה מהשימוש בדרך השביתה, "הואיל והעובד התחייב לעבוד למשך זמן מסוים, וכל זמן שלא הודיע על התפטרותו בדרכים המקובלות עליו להמשיך לעבוד. מכל מקום רשאים בני המדינה לקבוע לעצמם תקנות, וכיום מנהג המדינה שמותר לפועלים לשבות למרות שלא התפטרו מעבודתם".
"אלא שלדעת הרבה פוסקים מותר לפועלים להחליט על שביתה רק בהסכמת בית דין חשוב, או אחד מגדולי תלמידי החכמים, ויש פוסקים שסוברים שבמקומות שאין בהם תלמידי חכמים המעורבים ומשפיעים על עניני הציבור, מותר לפועלים להחליט על שביתה גם בלא קבלת הסכמה מבית דין או רב העיר".
"אלא שכל זה אמור לגבי עבודות שאין בהם מצווה... אבל למורים המקיימים מצוות תלמוד תורה אסור לשבות. שכן גם בחינם חובתו של כל מי שיכול ללמד תורה, ומה שנותנים שכר למורים הוא כדי שלא יצטרכו לחפש פרנסה אחרת ויהיו פנויים ללמד, אבל אם המורה אינו הולך לחפש פרנסה אחרת, עליו להמשיך וללמד את הילדים... כמובן שמותר להם לחפש עבודה אחרת, אך כל זמן שלא הלכו לעבוד במקום אחר, חובה עליהם להמשיך לרפא בחינם. ואת סכסוכי העבודה צריכים לפתור על ידי בוררות בלבד ולא על ידי שביתות".
"ורק במקרים נדירים, כאשר המעסיק אינו מוכן לבוא לדין או בוררות, ונראה שאם לא ישבתו יגרם נזק למערכת החינוך או לרפואה הציבורית, מותר להתייעץ עם בית דין, ורק לאחר קבלת היתר מפורש - מותר לשבות. שלפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה. לפיכך אסור למורה המלמד תורה להשתתף בשביתה שלא קיבלה אישור מפורש מבית דין חשוב או מהרבנות הראשית. ואף אם ארגון המורים מאיים עליו שלא יסייע לו בעתיד, אסור למורה להשתתף בשביתה".
הרב יעקב אריאל, רבה של העיר רמת-גן, התייחס לשאלה זו בדברים שפרסם בעלון "ארגמן", וכתב כי "בדרך כלל גישת הפוסקים שאין לבטל תורה בגלל שביתה, להוציא מקרים חריגים בהם הפוסקים התירו להשבית אפילו לימוד תורה. אולם לשם כך יש צורך בהסכמתם שלתלמידי חכמים גדולים ששקלו את העניין מכל צדדיו ועל המורים הדתיים המאורגנים במסגרות השונות לדרוש התייעצות כזאת עובר להחלטה על שביתה".
"בהעדר הנחייה תורנית אין היתר לבטל תורה מתלמידים. מצות תלמוד תורה קודמת לשיקולים וצרכים אחרים. "ותלמוד תורה כנגד כולם" אלא שאפשר גם לקיים את לימוד התורה בבית כנסת סמוך וכדו'".
הרב אריאל גם התייחס לשאלה האם מותר לבטל את בנות האולפנה מלימוד התורה, שהרי אינם מחויבות בכך כמו הגברים ואמר "ידוע פסק ההלכה של החפץ חיים שבימינו גם בנות חייבות בתלמוד תורה. הוא נימק זאת בכך שבדורות האחרונים חל שינוי מהפכני במבנה המשפחה והחברה. ובימינו רק לימוד תורה יאפשר לבנות למלא את ייעודן כנשים יהודיות נאמנות לאמונתן ולמורשתן".
"מכיוון שלימוד תורה, מלבד היותו מצווה מצד עצמו, משמש גם כמזון רוחני בלעדי לנפש האדם, גם בנות זקוקות למזון יום יומי זה כדי לחזק את אמונתן ולאמץ את כוחן להתמודד עם האווירה החיצונית הסוחפת לכיוונים הפוכים. כל יום שבו בנות הולכות בטל ולא לומדות תורה גורם להן נזק נפשי בלתי הפיך. ולכן גם לבנות יש למצוא מסגרות מתאימות בהן תלמדנה תורה בימי השביתה".
דברים דומים כותב הרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר-ברכה, במאמר שפרסם באתר "ישיבה", אותו מקדים בכך שכככל אין רוח ההלכה נוחה מהשימוש בדרך השביתה, "הואיל והעובד התחייב לעבוד למשך זמן מסוים, וכל זמן שלא הודיע על התפטרותו בדרכים המקובלות עליו להמשיך לעבוד. מכל מקום רשאים בני המדינה לקבוע לעצמם תקנות, וכיום מנהג המדינה שמותר לפועלים לשבות למרות שלא התפטרו מעבודתם".
"אלא שלדעת הרבה פוסקים מותר לפועלים להחליט על שביתה רק בהסכמת בית דין חשוב, או אחד מגדולי תלמידי החכמים, ויש פוסקים שסוברים שבמקומות שאין בהם תלמידי חכמים המעורבים ומשפיעים על עניני הציבור, מותר לפועלים להחליט על שביתה גם בלא קבלת הסכמה מבית דין או רב העיר".
"אלא שכל זה אמור לגבי עבודות שאין בהם מצווה... אבל למורים המקיימים מצוות תלמוד תורה אסור לשבות. שכן גם בחינם חובתו של כל מי שיכול ללמד תורה, ומה שנותנים שכר למורים הוא כדי שלא יצטרכו לחפש פרנסה אחרת ויהיו פנויים ללמד, אבל אם המורה אינו הולך לחפש פרנסה אחרת, עליו להמשיך וללמד את הילדים... כמובן שמותר להם לחפש עבודה אחרת, אך כל זמן שלא הלכו לעבוד במקום אחר, חובה עליהם להמשיך לרפא בחינם. ואת סכסוכי העבודה צריכים לפתור על ידי בוררות בלבד ולא על ידי שביתות".
"ורק במקרים נדירים, כאשר המעסיק אינו מוכן לבוא לדין או בוררות, ונראה שאם לא ישבתו יגרם נזק למערכת החינוך או לרפואה הציבורית, מותר להתייעץ עם בית דין, ורק לאחר קבלת היתר מפורש - מותר לשבות. שלפעמים ביטולה של תורה זהו קיומה. לפיכך אסור למורה המלמד תורה להשתתף בשביתה שלא קיבלה אישור מפורש מבית דין חשוב או מהרבנות הראשית. ואף אם ארגון המורים מאיים עליו שלא יסייע לו בעתיד, אסור למורה להשתתף בשביתה".