ביהמ"ש החמיר את עונשו של פורץ

בית המשפט המחוזי בנצרת, הרשיע את אלמקייס שמעון, תושב טבריה, בן 43, בפריצה למקום מגורים בכוונה לגנוב, גניבה, איומים והחזקת סכין.

ביהמ"ש המחוזי קבל את ערעור המדינה על קולת העונש, וגזר על המורשע במקום תקופת המאסר שהוטלה עליו (24 חודשים) יוטלו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו. כמו כן, עונש המאסר המותנה בן ה – 24 חודשים שהושת על שמעון יופעל כך ש – 6 חודשים מתוכו ירוצו בחופף למאסר שהוטל על המשיב בתיק זה, והיתרה, 18 חודשים, תרוצה במצטבר לו. סה"כ ירצה המשיב 48 חודשי מאסר בפועל. יתרת גזה"ד של בימ"ש השלום נותרה על כנה : כמו כן, הוטלו על המשיב מאסרים מותנים, הוא חוייב לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה בסך 5,000 ₪ וכן חוייב לשלם פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪.

ביום 21/01/07 פרץ שמעון לבית מגורים בטבריה, שעה שבני הבית נמו את שנתם, מתוך כוונה לגנוב רכוש מביתם.

אלמקייס שמעון חדר לבית מחלון חדר הילדים בו ישנה באותה עת אחת הבנות, כשראשו עטוי כובע גרב ובידו סכין, חיטט במגירות חדר השינה של הילדים וגנב משם תכשיטים, משם עבר לסלון הדירה וגנב מתוכו מפתחות. הילדה אשר התעוררה לשמע הרעשים והבחינה במעשיו, ניסתה להתקשר במכשיר הנייד לפלאפון של הוריה, שישנו את שנתם בחדר השינה שלהם, ומשאלו לא ענו לצלצול, חייגה למוקד המשטרה והזעיקה עזרתה. עוד בטרם הגיעה המשטרה, התעורר גם האב משנתו, ניגש לסלון ופגש את אלמקייס, אשר איים עליו, כשהוא אוחז בסכין, כי יהרוג את ילדיו.

בין השניים התפתח מאבק, במהלכו ניסה אבי המשפחה לקחת את הסכין מידי אלמקייס, ותוך כך נדקר באצבעו. תוך כדי מאבק נטל אלמקייס סכין נוסף מן המטבח ואבי המשפחה נדקר ממנו תוך מאבק, בברכו הימנית. בסופו של דבר, אב המשפחה הצליח לרתק את אלמקייס ארצה, על ידי כך שהוא נשכב עליו, עד להגעת השוטרים.

שופטי ההרכב ציינו בפסק הדין "אנו שותפים לעמדת המערערת כי נסיבותיו של תיק זה הינן חמורות ומצמררות במידה שהצדיקה עונש הולם ומרתיע, מזה שהוטל עליו. המשיב (אלמקייס ע.ב) ביצע את העבירות בתעוזה ובנחישות, תוך הטלת פחד וטרור על בני משפחה, אשר נמו את שנתם. המשיב חדר לביתם כשהוא מצוייד בסכין ועל פניו כובע גרב, כדי לבצע את זממו, לא נרתע מנוכחותם של בני המשפחה הנמים, וגם כאשר אבי המשפחה התעורר, התעמת עימו המשיב ואיים לפגוע בילדיו. המשיב נתפס בכף בתוך ביתה של המשפחה, תוך כדי ביצוע העבירה, למרות זאת, כפר באישומים שיוחסו לו. המשיב הודה בשלב מאוחר יחסית של ההליך. לאחר שנשמעו מרבית עדי התביעה, לרבות עדותן של אם המשפחה והבת, חכך המשיב בדעתו והחליט להודות במה שיוחס לו. עם זאת, גם כיום אין הוא לוקח אחריות למעשיו ומתרצם בהסברים תמוהים."

עוד ציינו השופטים כי בעת ביצוע העבירה היה תלוי ועומד כנגד המשיב עונש מאסר מותנה בן 24 חודשים, שהינו לכל הדעות עונש מרתיע, אך לא מרתיע דיו כדי לעצור את המשיב מביצוע העבירות. עברו של המשיב רצוף עבירות רכוש וסמים, בגינן ריצה כבר תקופות מאסר.

השופטים סיימו את פסיקתם בדברים הבאים: "האינטרס הציבורי מחייב ענישה מרתיעה בכגון דא, תוך העדפתו על פני שיקולים אישיים של המשיב, בפרט בנסיבות הקשות בה בוצעה העבירה, וכן בהתחשב בכך שבעבר ניתנו למשיב הזדמנויות להיטיב את דרכיו והוא לא ניצלן. העונשים שנגזרו על המשיב אינם נותנים מענה ראוי לאינטרס הציבורי, ולפיכך אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל. "