שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב טירקל, סבור שאמנם החשדות בדבר השחיתות בישראל חמורים מאוד אולם הבעיה המרכזית של ישראל טמונה במצב העוני.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
"השחיתות הציבורית והשחיתות של נושאי משרה הם עניין קשה וחמור", אומר השופט טירקל ביומן ערוץ 7, לא לפני שהוא מדגיש כי מדובר בחשדות בלבד, וכל עוד לא הוכחו הדברים הרי שלכל אדם קיימת ועומדת חזקת החפות. בדבריו הוא מוסיף ואומר כי כיו"ר הועדה לאישור מינויים בכירים "אנחנו בודקים חשש לפגיעה וטוהר מידות אצל הממונה ואצל הממנה, ובוחנים גם פגם קל. אני משווה לנגד עיי את דברי חז"ל על הפסוק 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. חז"ל אומרים שכהנים שאספו כספים בבית המקדש אסור היה להם ללכת עם שרוולים חפותים, שלא יחשדו בהם שיתעשרו בכספים שמוכנסים לחפתים. בנות הכהנים לא היו מתבשמות אפילו בחתונתן כדי שלא יאמרו. הייתי מאוד רוצה להיות בחברה שבה מקפידים אפילו בקפלי שרוולים, ולכן כואב לי לשמוע על גילויים שאני מקווה שיתבררו כלא כלום".
השופט בדימוס טירקל מציין התלבטות משמעותית בסוגיית המאבק בשחיתות. לדבריו מצד אחד אמנם ראוי לפרסם את הדברים כדי לתת פומבי, לחזק את חושפי השחיתויות ולהרתיע מושחתים פוטנציאלים, אך מנגד לטעמו עצם החשיפה והדיון הציבורי סביב החשדות מעורר תחושה לא טובה ולא בריאה בציבור הישראלי. "זה מעניק ספקות בביטחון של הציבור בעתיד המדינה, ומעלה תחושה שאם לגדולים מותר, אז גם אם ידי לא כל כך נקיות - זה לא נורא".
באשר לשאלת חובתו של ראש הממשלה להתפטר, אומר טירקל כי לטעמו יש להשאיר את הסוגיה לפתחו של ראש הממשלה והוא עצמו יחליט אם החקירות והחשדות מפריעה לתפקודו הרי שיהיה עליו להתפטר. עם זאת הוא סבור כי "במקרה של על סף כתב אישום על ראש הממשלה להשעות את עצמו".
עם זאת, כאמור, השופט טירקל סבור שגרוע בהרבה מהשחיתות הוא מצב העוני בישראל. "העוני גרוע הרבה יותר ופוגע בכל אחד מאיתנו. מיליון ושש מאות ושלושים אלף מהאזרחים נמצאים מתחת לקו העוני, וביניהם 750,000 ילדים. גם מתוך היכרות אישית עם מקרים אני יכול לומר שיש בארץ אנשים שאין להם מה לאכול".
לשאלת המראיין, עוזי ברוך, אומר טירקל כי אמנם גובה קו העוני וקביעתו והגדרת המונח עוני היא שאלה נכבדה,א ך "כשיש אוכלוסיה, ואפילו יהיה גודלה מאה אלף איש, שאין להם מספיק לאכול ויש ילדים שלא מקבלים יותר מארוחה אחת ביום ויש ילדים שאין להם סנדוויץ' לבית הספר, זה מצב נורא".
לדבריו עצם הצורך בהקמת עמותות מזון לנזקקים, אותן הוא מגדיר כ"מפעלים נפלאים", היא עדות למצב הקשה שכן המדינה היא שהייתה צריכה להקים את הארגונים הללו ולא האזרחים ביוזמות פרטיות.
לטעמו של השופט בדימוס טירקל המניע למצב הנוכחי הוא סדרי עדיפויות משובש. הוא מזכיר את שביתת המורים והעסוק בה כדוגמא שעם כל רצונו שלא לפגוע במורים ובמאבקם, הרי שהוא סבור שהטיפול בעוני היה אמור להעסיק את הציבוריות הישראלית הרבה יותר. "לעניים אין מי שיגן עליהם. אין מי שיצעק בשמם. לכן הנושא לא מקבל את המקום המתאים. הטיפול בשכבות החלשות ובעוני צריך היה להיות הרבה יותר משמעותי. יש קולות מקצועיים שעולים, של משרד הרווחה ואחרים אבל זה לא מספיק".