בית המשפט המחוזי בחיפה גזר 15 שנות מאסר על יצחק איסקוב, שהורשע בהריגת הינריך שיפרין במהלך קטטה במחלף קיסריה בשנת 2002.
לפני כשנתיים גזר בית המשפט מאסר עולם על איסקוב לאחר שהרשיע אותו ברצח. איסקוב ערער לבית המשפט העליון וזה החליט לזכותו מרצח ולהרשיעו בהריגה.
המקרה אירע בכביש החוף לפני מחלף קיסריה. יצחק איסקוב, תושב היישוב חיננית, שליד ואדי-ערה, נסע במכונית "סקודה" יחד עם אשתו, בן משפחה ותייר מחו"ל. בצמוד למכוניתם נסעה מכונית "פיג'ו 306" ובה בני הזוג שיפרין מבני ברק, בנם, חברתו של הבן ובתה בת ה-11. בפיג'ו נהג הבן.
מתחת לגשר מחלף קיסריה עקפה המכונית של הזוג מבני ברק את הרכב של אסקוב, ושתי המכוניות נעצרו בצד הדרך. מרכב ה"פיג'ו" יצאו האב, שיפרין ובנו, ומה"סקודה" יצא הנהג איסקוב. השלושה ניהלו ויכוח קשה ולפתע שלף איסקוב את אקדחו, המוחזק ברשיון, וירה לעבר הנהג, אביו ויושבי המכונית האחרים, שהיו לידה.
בהכרעת הדין נקבע, כי הנאשם קונטר סובייקטיבית, שכן הוא חש מושפל, איבד את שליטתו, מוסרותיו התרופפו והוא פעל בחמת הזעם. יחד עם זאת, נקבע בדעת רוב, כי הנאשם לא קונטר במובן האובייקטיבי שכן סברנו כי "האדם הסביר הישראלי, יציר כפיה של הפסיקה, אינו מגיב בשימוש באקדח על אלימות פיזית מעין זו שננקטה נגד הנאשם בנוכחות מקורביו... גם היחס בין המעשים שננקטו נגד הנאשם לבין השימוש בנשק חם, אינו סביר...".
דעת המיעוט (של האב"ד – ס. הנשיא, השופט מ. נאמן) קבעה, כי בנסיבות הענין, יש לקבוע כי הנאשם קונטר ולפיכך יש להרשיעו "רק" בעבירת ההריגה. הרכב השופטים ציין כי "הנאשם הרג בירי את המנוח וגרם חבלה חמורה ובכוונה מחמירה לשניים אחרים. על כך עליו ליתן את הדין ולשאת בעונשו. אכן, כקביעת ביהמ"ש העליון, חברה שומרת חוק אינה יכולה להשלים עם התנהגות חסרת רסן ואלימה כמו זו של הנאשם. תוצאות התנהגותו היו הרות אסון. המנוח קיפח את חייו ושני אנשים נוספים נפצעו כתוצאה מהירי. לנגד עינינו, עומדת גם ההשלכה החמורה של האירוע, כעולה מעדויות אשת המנוח ובנה. יש אף לזכור כי תגובתו חסרת הרסן והקטלנית של המנוח באה על רקע של מריבה בכביש, וסבורים אנו שגם על בית המשפט לתרום את תרומתו לביעור נגע זה של התלהטות קטלנית של יצרים ואלימות בסכסוכים בין אדם לחברו".
מנגד, קבע ההרכב עומדות לנגד עיניו נסיבות המקרה ובפרט התנהגות המנוח ובנו שיזמו האירוע וגרמו להסלמתו. הנאשם פעל בסערת רגשות לאחר שהוכה ואיבד הכרתו. ההרכב זקף לזכות הנאשם גם את העובדה שמדובר בעבירת הריגה שלא רק שבוצעה לאחר קינטור, אלא גם, כעולה מפסיקת ביהמ"ש העליון, ללא שהתגבשה אצלו הכוונה להמית וכן את עדויות האופי הטובות שהושמעו לגביו ואת גילו המבוגר ונסיבותיו המשפחתיות של הנאשם, ולבסוף בכך שעבר עינוי דין בעצם הרשעתו בעבירת הרצח, שהומרה בערעור לעבירה של הריגה.