עו"ד דב וייסגלס, ראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, התייחס בעדותו בוועדת וינוגרד לאירוע החטיפה שקדם לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
"מה שקרה במקרה הנוכחי, אני מצטער לומר את זה, אבל זו תקרית גבול, תקרית גבול שזה לא איזשהו "דאו אקס מכינה" שצריך להתפתח למלחמה. כל מה שאני אגיד הלא זה היפותטי לחלוטין. אני לא יודע מה שהוא היה עושה. אני לא מעריך שהטיפול, ואני אומר את זה מתוך אי ידיעת הפרטים וכיצד זה טופל. אני יודע למה זה הסתיים. זה לא היה מסתיים כך, משום שבעיניי זה לא היה הפתרון מחויב המציאות".
"לו בשנת 2003/2004 בוקר אחד אנחנו קמים וחזבאללה מפגיז את כל ישובי הצפון, אל תוך הערים והאזרחים עם קטיושות, הוא היה מלמד אותם לקח שהם לא היו שוכחים אותו לעוד חמישים שנה. אבל זה לא היה המקרה בזמן שלנו, וזה גם לא היה המקרה במקרה הזה", אמר וייסגלס.
במהלך עדותו, סיפר וייסגלס כי ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ויועציו ידעו על התעצמות חיזבאללה, "זה מזרח תיכון, המעבר פה משלום למלחמה הוא עניין של שעות. . . . החזבאללה אצלנו, . . . ידענו על התעצמות הכוח. דא עקא, אני אומר, מספר התקריות בין מאי 2000 לתקופה שלנו הוא בודד. יכולנו להבחין, שגם הם עצמם פיתחו איזושהי מערכת כללים בינם לבין עצמם, מתי מחממים את הגזרה, מתי הם אינם מחממים את הגזרה, באיזה אופן הם עושים".
"הם שרטטו לעצמם איזה שהם קווים אדומים, שהם עצמם הקפידו. אני אומר את זה כמובן באופן מכליל עליהם. ולמדנו, ז"א הוא למד לחיות, ז"א למדנו לחיות עם המצב הזה, עם מדיניות תגובה מאד נקודתית. אבל תגובות היו, מאד מאד נקודתיות, מתוך איזושהי יצירת מודוס ויונדי של אי שבירת כלים. אני אומר, בראש ובראשונה בגלל בעיית האינתיפאדה. שנית, אם נשים רגע את נושא האינתיפאדה בצד, גם השיקולים הענייניים שקורים במקום, אנחנו מדברים על צפון פורח".