לאברהם היה גם ישמעאל. ליצחק היה גם עשיו. מהם יצאו גם עמים אחרים. יעקב הוא האב הקדמון הישיר של ישראל. בניו הם שבטי עם ישראל. קווי היחס של העם גלומים בתולדותיו של יעקב. הוא בורח לחרן ובדרך, בבית אל, הוא חולם על ההבטחה לזכותו על הארץ. לאף צרפתי, רוסי או ערבי לא היה צורך להראות סולם ומלאכים כדי להבטיח לו את ארצו. את הרעיון של קדושה בארץ, את רעיון החיוב לחיים של קדושה בארץ מסויימת הביאו היהודים.
עמים אחרים ניסו לחקות את הקדושה הזו. את רוסיה כינו 'רוסיה הקדושה' אבל גם אם נשאל גם אותם מהי הארץ הקדושה ב-ה' הידיעה, הם יאמרו - ארץ ישראל. רק הארץ הזו היא ארץ מובטחת, ארץ ההבטחה לאברהם, יצחק, והנה היא עוברת ליעקב, אבי ישראל, ובקוד הגנטי שלו נשתלו הגלות, השבות והגעגועים לשבות. זאת בהבטחה 'והשיבותיך... כי לא אעזובך'.
לכאורה מדובר בסיפור פשוט של התרחשות משפחתית. יעקב בורח עד יעבור זעם אצל אחיו. למה הוא צריך הבטחה אלקית לחזור? הסיבה היא שזו המנגינה המובילה את ההסטוריה של אלפי שנים של גלות ושבות.
בחלום יעקב יש שני מרכיבים נוספים שגם הם אב טיפוס לעיצוב דמותה של האומה. נאמר 'והיה זרעך כעפר הארץ'. יש קשר בין הארץ לעם. רק בארץ הזו נוכל להיות העם של הארץ. בכל מקום אחר אנחנו בגלות, ויעקב יחוש זאת מיד עם צאתו מארץ כנען.
'ונתברכו בך כל משפחות האדמה'. לא די לחיות, יש גם מסר, איכות סגולית שהיא ברכה לכל העמים, אור לגויים. יש קשר בין העם לשליחות. צדיקים וגאונים יש בכל העמים. לעומת זאת מה שהוטל עלינו, "העול הנורא", הוא לשנות את העולם ולהכפיף אותו לכללי מוסר עליוניים.
מעט אקטואליה: ההטחה 'והשיבותיך' הושלמה. בארץ בנימין ליד בית אל המקראית הוקם הישוב בית אל, מקום משכנו של ערוץ 7, ולידו עפרה וכוכב יעקב. השיבה חוזרת לשלמותה. אולם אין תשובה במקרא למצב שבו העם עצמו מואס בהבטחה? מה קורה כשהעם עצמו מגלה את עצמו ומעביר את הארץ במו ידיו לישמעאל? לכך לא מצאתי תרופה במקרא.
הנה מילה שהולכת ונעלמת מנוף חיינו: 'הארץ'. היום לא אומרים 'הארץ שלי' אלא 'המדינה שלי'. יעקב מבקש מלבן לשוב את ארצו. היום אומרים 'אל מדינתו'. בתקשורת העויינת של היום אומרים 'אני אוהב את המדינה', 'מדינה עוזבים' ו'אל מדינה חוזרים', אבל לא מדברים על ארץ. 'מולדת' ו'ארץ' אינן עוד פוליטיקלי-קורקט, ולא במקרה.
כשיעקב פוגש את רחל הוא נושא קולו ובוכה. כל הצער, הכאב, החרפה, הבדידות והמצוקה הגופנית והנפשית מתפרקים בבת אחת בבכי הזה כשהוא פוגש את אהבת חייו בעוד הוא הלך עני וחסר כל.
האם שאל את עצמו יעקב ברגעים אלה אם אכן הייתה משתלמת קניית הבכורה? האם שאל את עצמו איזו ברכה היא זו הנושאת עימה סבל כה רב? הנה עשיו ללא בכורה חי בטוב, ואני, אמנם רואה מלאכים, אבל סובל כל כך. האם הבין שלבכורה שני צדדים? שהברכה מושכת את כל הטוב אבל גם את שנאת העמים? האם הבין שלהיות עם נבחר יש מחיר?
המסר של המקרא אליו כפוף יעקב הוא שליחותו של העם.
יעקב אינו נקי משגיאות ומעשים "לא יפים". הוא רימה את עשיו ואת לבן, העדיף את רחל וציער את לאה, פינק את יוסף ועורר את קנאת שאר הבנים. המקרא אינו מתאר את גיבוריו כמלאכים. אולי רק באברהם אין רבב, אבל המסר הוא שיש לשלם על המעשים. כך היה גם במקרה דוד ובת שבע. מקרה המתואר ללא צנזורה ועליו נענש דוד.
יעקב נענש. הוא נאלץ להתרפס בפני עשיו שאותו רימה. הוא נאלץ לברוח מפני לבן שגם אותו רימה. הוא מאבד את רחל שאותה העדיף. הוא חי שנים ארוכות את כאב אובדנו של יוסף שאותו העדיף. את חייו הוא מתאר בסוף ימיו כ'מעטים ורעים'. על הסבל שחווה זרעו אין צורך להשחית מילים. ובכל זאת העם גאה ומלא בהכרה עצמית. עם ישראל אינו חדל מלחוש עם נבחר. הוא אציל בסחבות.
מדוע? כי עם ישראל נושא את השליחות והיא להכניס מוסר לתוהו של הטבע. להבהיר את המסר לפיו ההתרחשות בעולם אינה מקרית או פרי מריבות של אלילים מתקוטטים. צאצאי יעקב מביאים את הבשורה שאינם טבע אכזרי. יש סיבתיות. יש שכר ועונש. יש דברים שאסור לעשות כי קיים ציווי מוסרי עליון. יעקב ובניו מפיצים את בשורת אברהם שיש רצון עליון המטיל עול בלתי נראה כפי שהאלוה עצמו אינו נראה.
עד גיל 12 למדתי בבית ספר נאצי בגרמניה. שם למדנו למרוד באלוהי היהודים על ששיעבד את את העולם דרך הנצרות. הנאציזם הייתה תופעה שתכליתה התקוממות נגד אלוקי ישראל. מאבק למען הרצון, היכולת וההיתר לרמוס את הזולת בעולם שכל אלים גבר בו. הנאציזם והקומוניזם היו מאבק נגד העיקרון שהביאו היהודים לעולם והוא שיעבוד הרצון האנושי למוסר עליון. עיקרון שאומר שאם לא תשמע, אם תחטא תשלם על כך. מהמסר הזה הם ביקשו להשתחרר, ואת מי שהאמין בו הם שנאו ורדפו. כך זה היה עד היום וכך יהיה בעתיד ולא ישתנה.
המקרא מתאר את חולשת יעקב ושאר גיבוריו כי חשוב לו ללמד את הלקח של כפיפות ל"שלטון החוק", כפיפות לצו המוסרי המוכתב מגבוה.
ולסיום, סיפור האהבה המופלא של יעקב. הוא יושב ליד הבאר והנה רואה שלושה עדרים שהרועים אינם מסוגלים להזיז את האבן מעליה, והוא מגולל את האבן כשרק ראה את רחל והתאהב בה במבט ראשון.
כמה דפי רומן יכולים היו להתמלא מהמילים הספורות של שבע שנות העבודה. הרי הוא היה זה שהציע לעבוד חינם. לבן אמר לו 'הגידה מה משכורתך'. את האהבה הזו הוא מעביר לבנו יוסף וממנו לאפרים ומנשה.
עמים אחרים ניסו לחקות את הקדושה הזו. את רוסיה כינו 'רוסיה הקדושה' אבל גם אם נשאל גם אותם מהי הארץ הקדושה ב-ה' הידיעה, הם יאמרו - ארץ ישראל. רק הארץ הזו היא ארץ מובטחת, ארץ ההבטחה לאברהם, יצחק, והנה היא עוברת ליעקב, אבי ישראל, ובקוד הגנטי שלו נשתלו הגלות, השבות והגעגועים לשבות. זאת בהבטחה 'והשיבותיך... כי לא אעזובך'.
לכאורה מדובר בסיפור פשוט של התרחשות משפחתית. יעקב בורח עד יעבור זעם אצל אחיו. למה הוא צריך הבטחה אלקית לחזור? הסיבה היא שזו המנגינה המובילה את ההסטוריה של אלפי שנים של גלות ושבות.
בחלום יעקב יש שני מרכיבים נוספים שגם הם אב טיפוס לעיצוב דמותה של האומה. נאמר 'והיה זרעך כעפר הארץ'. יש קשר בין הארץ לעם. רק בארץ הזו נוכל להיות העם של הארץ. בכל מקום אחר אנחנו בגלות, ויעקב יחוש זאת מיד עם צאתו מארץ כנען.
'ונתברכו בך כל משפחות האדמה'. לא די לחיות, יש גם מסר, איכות סגולית שהיא ברכה לכל העמים, אור לגויים. יש קשר בין העם לשליחות. צדיקים וגאונים יש בכל העמים. לעומת זאת מה שהוטל עלינו, "העול הנורא", הוא לשנות את העולם ולהכפיף אותו לכללי מוסר עליוניים.
מעט אקטואליה: ההטחה 'והשיבותיך' הושלמה. בארץ בנימין ליד בית אל המקראית הוקם הישוב בית אל, מקום משכנו של ערוץ 7, ולידו עפרה וכוכב יעקב. השיבה חוזרת לשלמותה. אולם אין תשובה במקרא למצב שבו העם עצמו מואס בהבטחה? מה קורה כשהעם עצמו מגלה את עצמו ומעביר את הארץ במו ידיו לישמעאל? לכך לא מצאתי תרופה במקרא.
הנה מילה שהולכת ונעלמת מנוף חיינו: 'הארץ'. היום לא אומרים 'הארץ שלי' אלא 'המדינה שלי'. יעקב מבקש מלבן לשוב את ארצו. היום אומרים 'אל מדינתו'. בתקשורת העויינת של היום אומרים 'אני אוהב את המדינה', 'מדינה עוזבים' ו'אל מדינה חוזרים', אבל לא מדברים על ארץ. 'מולדת' ו'ארץ' אינן עוד פוליטיקלי-קורקט, ולא במקרה.
כשיעקב פוגש את רחל הוא נושא קולו ובוכה. כל הצער, הכאב, החרפה, הבדידות והמצוקה הגופנית והנפשית מתפרקים בבת אחת בבכי הזה כשהוא פוגש את אהבת חייו בעוד הוא הלך עני וחסר כל.
האם שאל את עצמו יעקב ברגעים אלה אם אכן הייתה משתלמת קניית הבכורה? האם שאל את עצמו איזו ברכה היא זו הנושאת עימה סבל כה רב? הנה עשיו ללא בכורה חי בטוב, ואני, אמנם רואה מלאכים, אבל סובל כל כך. האם הבין שלבכורה שני צדדים? שהברכה מושכת את כל הטוב אבל גם את שנאת העמים? האם הבין שלהיות עם נבחר יש מחיר?
המסר של המקרא אליו כפוף יעקב הוא שליחותו של העם.
יעקב אינו נקי משגיאות ומעשים "לא יפים". הוא רימה את עשיו ואת לבן, העדיף את רחל וציער את לאה, פינק את יוסף ועורר את קנאת שאר הבנים. המקרא אינו מתאר את גיבוריו כמלאכים. אולי רק באברהם אין רבב, אבל המסר הוא שיש לשלם על המעשים. כך היה גם במקרה דוד ובת שבע. מקרה המתואר ללא צנזורה ועליו נענש דוד.
יעקב נענש. הוא נאלץ להתרפס בפני עשיו שאותו רימה. הוא נאלץ לברוח מפני לבן שגם אותו רימה. הוא מאבד את רחל שאותה העדיף. הוא חי שנים ארוכות את כאב אובדנו של יוסף שאותו העדיף. את חייו הוא מתאר בסוף ימיו כ'מעטים ורעים'. על הסבל שחווה זרעו אין צורך להשחית מילים. ובכל זאת העם גאה ומלא בהכרה עצמית. עם ישראל אינו חדל מלחוש עם נבחר. הוא אציל בסחבות.
מדוע? כי עם ישראל נושא את השליחות והיא להכניס מוסר לתוהו של הטבע. להבהיר את המסר לפיו ההתרחשות בעולם אינה מקרית או פרי מריבות של אלילים מתקוטטים. צאצאי יעקב מביאים את הבשורה שאינם טבע אכזרי. יש סיבתיות. יש שכר ועונש. יש דברים שאסור לעשות כי קיים ציווי מוסרי עליון. יעקב ובניו מפיצים את בשורת אברהם שיש רצון עליון המטיל עול בלתי נראה כפי שהאלוה עצמו אינו נראה.
עד גיל 12 למדתי בבית ספר נאצי בגרמניה. שם למדנו למרוד באלוהי היהודים על ששיעבד את את העולם דרך הנצרות. הנאציזם הייתה תופעה שתכליתה התקוממות נגד אלוקי ישראל. מאבק למען הרצון, היכולת וההיתר לרמוס את הזולת בעולם שכל אלים גבר בו. הנאציזם והקומוניזם היו מאבק נגד העיקרון שהביאו היהודים לעולם והוא שיעבוד הרצון האנושי למוסר עליון. עיקרון שאומר שאם לא תשמע, אם תחטא תשלם על כך. מהמסר הזה הם ביקשו להשתחרר, ואת מי שהאמין בו הם שנאו ורדפו. כך זה היה עד היום וכך יהיה בעתיד ולא ישתנה.
המקרא מתאר את חולשת יעקב ושאר גיבוריו כי חשוב לו ללמד את הלקח של כפיפות ל"שלטון החוק", כפיפות לצו המוסרי המוכתב מגבוה.
ולסיום, סיפור האהבה המופלא של יעקב. הוא יושב ליד הבאר והנה רואה שלושה עדרים שהרועים אינם מסוגלים להזיז את האבן מעליה, והוא מגולל את האבן כשרק ראה את רחל והתאהב בה במבט ראשון.
כמה דפי רומן יכולים היו להתמלא מהמילים הספורות של שבע שנות העבודה. הרי הוא היה זה שהציע לעבוד חינם. לבן אמר לו 'הגידה מה משכורתך'. את האהבה הזו הוא מעביר לבנו יוסף וממנו לאפרים ומנשה.