לנוכח דברי הביקורת האחרונים של מנכ"ל הסוכנות לאנרגיה אטומית, מוחמד אל-ברדעי, על ישראל והמתקפה הצה"לית בסוריה, מציב החוקר אפרים אסכולאי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, מספר קביעות ולפיהן כלל לא בטוח שלברדעי ולסוכנות שבראשותו יש סמכות לבחון את המציאות האמיתית במדינות המזרח התיכון.

את דבריו כותב אסכולאי לנוכח דבריו של ברדעי ולפיהם "אם למדינות יש מידע לפיו מדינה מסוימת עובדת על תוכנית גרעינית, עליהן לפנות אלינו". כמו כן זכורה קביעתו שלסוכנות "יש הסמכות והיכולת לבדוק כל מידע שכזה".

מציין אסכולאי כי כדי לבדוק חשד גרעיני כלפי מדינה מסוימת עליה לעמוד בסדרת דרישות: שההאשמה נוגעת למתקן בפיקוח בכפוף להסכם עם המדינה המארחת. שלסוכנות לאנרגיה אטומית יש הסכם הפרוטוקול הנוסף עם המדינה האמורה (המעניק לה זכויות ביקורת ופיקוח נוספות). שהמדינה האמורה הזמינה את סבא"א לבדוק את ההאשמה, או שמועצת הנגידים של סבא"א אישרה בקשה של המזכירות לקיום ביקורת מיוחדת, והמדינה האמורה הסכימה לבקשה זו.

מציין אסכולאי כי "בפעם היחידה שבה ביקשה המזכירות לקיים ביקורת מיוחדת וזו אושרה על ידי מועצת הנגידים, המדינה האמורה (צפון קוריאה) לא נענתה לבקשה. כפועל יוצא מכך, הביקורת מעולם לא יצאה אל הפועל".

לדבריו, המסקנה העולה מתיאור מהלך עניינים זה היא שלסבא"א אין, למעשה, הסמכות לכפות קיומה של ביקורת במדינה חברה בסבא"א, שאינה מעוניינת בקיום ביקורת זו.

בהתייחסו לדברי ברדעי ולפיהם קיימת לסוכנות יכולת לבדיקת כל מידע וחשד, קובע אסכולאי כי "ניתוח דפוסי הפעולה הקודמים של סבא"א מפריך את טיעונו. יכולת מרמזת על שני דברים: היכולת לחשוף את העובדות, והנכונות לכוון אצבע מאשימה כאשר הראיות מצדיקות זאת".

עוד אומר אסכולאי כי "טענות בדבר יכולתה של סבא"א לחשוף את העובדות מופרכות באמצעות הדוגמאות של עירק ולוב, שבהן היה צורך, בהתאמה, במלחמה (מלחמת מפרץ הראשונה) או בפעולה רב-לאומית של היוזמה לביטחון לנושא הפצה כדי לחשוף תוכניות לפיתוח נשק גרעיני; באף אחת מהדוגמאות לא מילאה סבא"א תפקיד יעיל כלשהו".

לדבריו גם כאשר העובדות היו ידועות לסבא"א, היא בחרה שלא לצאת בהאשמות בזמן הנכון, בעיקר מסיבות פוליטיות (האמורות להיות משניות כשמדובר במזכירות "א-פוליטית" כביכול). הדוגמה הבוטה ביותר שניתן להביא בהקשר זה היא כשבידי מזכירות סבא"א היו כל העובדות הנוגעות להסתרה האיראנית של תוכניתה הגדולה להעשרת אורניום, ובכל זאת סירבה זו להצביע על איראן כמדינה "שאינה מקיימת" את מחוייבויותיה בכל הקשור לאמנה לאי הפצת נשק גרעיני. במשך שנים, כל מה שהייתה מוכנה לומר הוא שאירן "מפירה" את מחויבויותיה, מונח שלא חייב את העברת הסוגיה למועצת הביטחון של האו"ם. סבא"א מודעת היטב למתקנים ולפעילויות באתרים שונים ברחבי איראן, אך מסרבת אפילו לנקוב בשמם שכן אין לה שום סמכות לבדוק אותם ולפקח עליהם.

בהמשך דבריו מבקר אסכולאי את דברי ברדעי לפיהם לא הובאו לידיעתו "ראיות קונקרטיות כלשהן" המצביעות על תוכנית נשק איראנית סודית. לדבריו "אלמלא היה הנושא רציני כל כך, היינו צוחקים. בהתחשב בהסטוריה של הולכת השולל, העמדת הפנים והסתרת הפעילויות והמחסומים שהציבה איראן בפני הבודקים, הרי שזו נאיביות לשמה להסתמך על מה שראש הסוכנות הבינלאומית לא ראה כעדות למה שאינו קיים. וניתן לסלוח למי שאינם נמנים עם תומכיו המובהקים של מנכ"ל הסוכנות, השואלים מה, למעט מראה עיניים של כלי נשק מבצעיים יוביל אותו להודות, כי יש אכן אפשרות שאיראן נמצאת בעיצומו של תהליך בניית יכולת גרעינית".

הוא מציין בדבריו עוד כי ד"ר אל ברדעי העריך בנוסף כי איראן נמצאת עדיין במרחק של כמה שנים מיכולת ייצור פצצה גרעינית. לדבריו "לאור העובדות הטכניות כפי שדווחו על ידי ד"ר אל ברדעי עצמו למועצת הנגידים שלו ולמועצת הביטחון, כלל אין זה ברור למה מתייחס המנכ"ל. 'יכולת ייצור פצצה גרעינית' פירושה העשרת מספיק אורניום באיכות גבוהה המתאימה לשימושים צבאיים והרכבת יתר המרכיבים החיוניים. ייתכן שזה בסמכותה של סבא"א לקבוע האם הדרישה הראשונה מולאה, אך אין לה כל דרך לבדוק את הדרישה השנייה. למעשה, סבא"א דיווחה על התקדמות איראנית בהעשרת אורניום, ועל כמויות ראשונות שהולכות ומצטברות. במובן זה, הפוטנציאל לייצור נשק גרעיני מתקדם והולך".