באיטיות עלה הצדיק הישיש ר' אריה לוין זצ"ל לאוטובוס, והתיישב באחד המקומות. מספר תחנות לאחר מכן עלתה אשה מבוגרת, והיות ולא נותר מקום ישיבה נשארה לעמוד. ר' אריה שראה זאת קם, ניגש אליה ואמר כי הוא מתנצל על כך שהוא לא נותן לה את מקומו אבל הוא חולה ברגליו והרופאים ציוו עליו לא לעמוד...
*
כבדרך אגב סיפר הגאון הרב מנחם זקס זצ"ל חתנו של מרן החפץ חיים לגיסו הגאון ר' לייב, בנו של החפץ החיים, כי כואבת לו האוזן. ר' לייב ששמע זאת נבהל ואמר לרב מנחם כי הוא חייב לנסוע בדחיפות לורשא על מנת להיבדק אצל רופא ידוע ובעל שם שהיה שם. הרב מנחם התפלא, ושאל: "וכי אם קצת כואבת האוזן צריך ללכת לרופא כל כך חשוב? אפשר לשים קצת צמר גפן עם שמן חמים ועד הבוקר הכאב בעזרת ה' יחלוף". אבל ר' לייב התעקש שגיסו ייסע מיד בבוקר לורשא, ואפילו נתן לו סכום כסף גבוה להוצאות הנסיעה והביקור אצל הרופא. בלית ברירה קיבל עליו ר' מנחם את הדין, ונסע בבוקר למלא אחר הציווי של גיסו הגאון. כשהגיע לרופא מיד הכניסוהו, למרות התור הארוך, מפאת כבודו של חותנו החפץ חיים. הרופא התפלא לשמוע שעשה את כל הדרך מראדין בגלל קצת כאב באוזן, אבל כששמע שזה בגלל ציוויו של ר' לייב מיד בדק את האוזן אך לא מצא דבר.
מיד כשחזר, גיסו שהיה שרוי בחרדה גדולה שאלו מה הרופא ראה. ר' מנחם ענה תוך קפידה קלה: "אני לא מבין מה הייתה הבעיה הרי ברור היה כי לא ימצא כלום שלחת אותי עד אליו". ר' לייב ששמע שהרופא לא מצא כלום נאנח אנחת רווחה ואמר: "הגמרא מספרת (ב"מ פ"ה:) על ר' אלעזר בנו של ר' שמעון שמספר שנים לאחר פטירתו יצאה לו תולעת מהאוזן, ובחלום סיפר לאישתו שזה קרה היות ופעם שמע שמדברים בגנות תלמיד חכם ולא מחה מספיק. אתמול שמעתי אברך שמדבר לידך בגנות אחד הרבנים ולא מחית בו, וחששתי לתולעת... עכשיו שהרופא אמר שזה משהו שיגרתי, נרגעתי".
*
באחד מבתי המלון בארצות הברית היה נהוג כי בכל יום בין מנחה לערבית אחד האורחים דורש בדברי תורה. יום אחד ניגש לדרוש אחד הנוכחים, כשלכבודו קם יהודי אחד בלבד – הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, תוך שהוא מסביר כי יהודי העומד ללמד תורה את הציבור ראוי לקום לכבודו ולכבדו.
מצוה להורות
על הפסוק: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", דרשו חז"ל (ע"פ קידושין לב(::שיבה - אדם מבוגר מגיל שבעים ומעלה ואפילו אינו תלמיד חכם, וזקן - 'זה שקנה חכמה', כלומר תלמיד חכם ואפילו צעיר. ואפילו ילד קטן אם הוא תלמיד חכם גדול ממנו חייב לקום בפניו.
חובת הקימה חלה ברגע בו החכם או הזקן נכנס בתוך ארבע אמותיו של האדם, וחייב לעמוד עד שיחלוף מפניו. אולם בפני רבו המובהק וכן בפני גדול הדור, ואפילו אינו רבו, חייב לעמוד מרגע שרואהו ועד שיגיע למקומו או עד שהתרחק כך שאינו רואהו.
שני תלמידי חכמים וכן שני זקנים אינם חייביםלקום זה בפני זה, אלא יעשו הידור זה לזה, כלומר קימה מועטת. וכן תלמיד חכם צעיר אינו חייב לעמוד בפני זקן אלא מסתפק בעשיית הידור. דיני קימה חלים על האדם אפילו בזמן שיושב ולומד תורה, במצווה זו כלולה החובה (בכלל מצוה זו) לכבד את החכמים ולהיזהר מלבזותם כלל וכלל, ואמרו חז"ל (סנהדרין צ"ט) כי כל המבזה תלמיד חכם אין לו חלק לעולם הבא.
וזה לשון הגמרא במסכת ברכות (כ"ח): "רבי זירא כי הוה חליש מגירסיה, הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי, אמר: כי חלפי רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא". (פרוש:ר' זירא כשנחלש ולא היה בכוחו ללמוד היה יושב בפתח בית המדרש על מנת לזכות במצוה לקום בפני תלמידי החכמים שעוברים שם ולקבל על כך שכר), ומכאן למדנו כי יש לחפש מצוה זו ולהתאמץ לזכות בה.