במלאת 34 שנים לפטירתו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, נזכר העיתונאי יוסף עברון בשיחות עם המנהיג שעמד מול לחצי ואיומי האמריקאים והכריז על הקמת מדינה יהודית, ובנתחו את דברי בן גוריון נגד עקירת ישובים בסיני הוא קובע: התייחסותו לישובי יהודה ושמרון הייתה חריפה בהרבה.
כשהגשים דוד בן גוריון את חזון הרצל על ייסוד מדינה יהודית וקבע: "אני נועל את האסיפה: קמה מדינת ישראל!" מעטים ידעו שעשה זאת חרף אולטימאטום אמריקני תקיף לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה ולהסכים לשביתת נשק בת עשרה ימים.
"הם ישמידו אתכם!" הזהיר שר החוץ האמריקני, ג'ורג' מרשל, את משה שרת, "ואל תצפו לעזרה מארצות הברית המזהירה אתכם מפני הסיכון החמור שאתם נוטלים על עצמכם...".
שמונה עשרה שנים ושלושה חודשים לאחר מכן שוחח העיתונאי יוסף עברון על ההחלטה המכרעת ועל האיומים שריחפו מעל ראשה של המדינה שבדרך עם בן גוריון עצמו. על הראיון שהתקיים ערב יום הולדתו השמונים הוא מספר: "דוד בן גוריון סיפר לי בצריפו בשדה בוקר משהו מהלבטים הכבדים שקיננו אז בלבו: "עוד בטרם אתא ליל ה-15 במאי כבר הסתכמו אבידותינו בלמעלה מ-750 הרוגים מטובי לוחמינו...מרבית יחידותינו היו תשושות בעקבות שישה שבועות של קרבות מרים, לא היה בידינו אפילו טנק אחד, מטוס בודד או אפילו תותח שדה ...היו אלה רגעי חרדה שכמותם לא ידעתי בכל מהלך חיי...ב-12 בלילה הודיעו לנו שצבאות ערב חצו את הגבול...היינו נטולי נשק...והם עלו עלינו מכל עבר..."
עברון משוכנע שלא לשווא הוצב דווקא בן גוריון, על אישיותו ואופיו הייחודי, בצומת הכרעה זו בגורל העם היהודי. "דוד בן גוריון זכה לבטא את מאוויי הדורות של העם היהודי. ואין זה מקרה, שדווקא בו בחר הגורל לעמוד בראש האומה באותו רגע היסטורי ומכריע בחייה. כשם שלא היה זה מקרה שוינסטון צ'רצ'יל נבחר לעמוד בראש ממשלת בריטניה באותה שעה קריטית בתולדותיה".
"מי יודע, מה היה עולה בגורלה של המדינה היהודית, אילו מישהו אחר, (בדמותו של אהוד אולמרט) צריך היה להגיע לאותה החלטה היסטורית, בניגוד לרצונו המפורש של נשיא ארצות הברית דאז?", תוהה עברון.
את דבריו משליך עברון באופן ישיר לימים אלה בהם לטעמו שני מנהיגים, ראש הממשלה ונשיא המדינה, מתחרים ביניהם על הזכות להמשיך את דרכו של בן גוריון, אם כי בשינוי קל – במקום מדינה יהודית הם שואפים להקמת מדינה פלשתינית. "יש וההיסטוריה חומדת לה לצון: קצת קשה שלא לפרוץ בצחוק (אף כי צחוק מר), כשאהוד אולמרט מכריז, בהתנפחות עצמית, ערב האזכרה ה- 34 לדוד בן גוריון, שהוא הוא ממשיכו של המנהיג הדגול. (כמעט ברוח הכרזתו הנשכחת של דוד לוי: "קם לך יורש, מנחם בגין !). אלא שלאולמרט יש מתחרה רציני בדמותו של שמעון פרס, הטוען בלהט לתואר בנימוק המשכנע, שהוא הוא דוד בן גוריון. השניים מתחרים, מי ראשון ביניהם יכריז על הקמת המדינה. הכוונה, כמובן, ל מ ד י נ ה ה פ ל ש ת י נ י ת !"
"אולמרט תכנן לעשות כן בוועדת אנאפוליס, הזדרז שמעון פרס להקדימו בנאומו בפני חברי הפרלמנט הטורקי: "אנחנו נחושים היום להגיע לפתרון של שתי מדינות... מדינה פלשתינית לעם הפלשתיני, מדינה יהודית לעם היהודי". (כיוון שמדינה יהודית כבר קיימת בתוקף הכרזתו של בן גוריון א' (המקורי) – מכריז עכשיו "בן גוריון ב' " (החקיין) על הקמתה של המדינה הפלשתינית. נאומו של נשיא מדינת ישראל ריגש, כמובן, את חברי הפרלמנט הטורקי, אך לא את אחמד עבאס, הלא הוא אבו מאזן (הטרוריסט לשעבר "המתון"), שהכריז בתוקף: לא תהיה בירה אחרת לפלשתינים מאשר ירושלים..."
"ובעוד פרס ועבאס חותמים על 'מזכר פורום אנקרה' על הקמת אזור תעשייה משותף במחסום תרקומיא שליד חברון, כדי לספק עבודה לאלפי פלשתינאים מאזור חברון, שישווקו את תוצרתם ללא מכס לארה"ב, לאירופה ולמדינות המפרץ הפרסי, מודיע אולמרט לראשי המתנחלים על כוונתו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ולעקור עשרות אלפי מתנחלים מיהודה ושומרון. מה היה אומר בן גוריון על מעשיהם של אלה המתיימרים להיות יורשיו, אילו חי היה היום בינינו?"
מנסה עברון להשיב לשאלתו כשהוא מספר כיצד "ב-13 ביולי 1972, שנה וחצי לפני מותו, בראיון מיוחד שהעניק לי, עבור ביטאון התעשיה הצבאית, הצהיר בצורה חד משמעית: "אילו הייתה היום הסמכות בידי, אני לא הייתי פוקד על פירוק ההתיישבות היהודית בסיני... יש הבדל גדול בין החזרת שטחים שוממים, לבין החזרת שטחים מיושבים; דבר אחד הוא להחזיר שטח שומם, ודבר אחר הוא להחזיר שטח מיושב על ידי יהודים" אמר אז בן גוריון".
מזכיר עברון כי את דבריו אמר בן גוריון כאשר "המדובר היה אז בכמה יישובים דלילים בלב המדבר, קל וחומר מה הייתה עמדתו של בן גוריון כיום לגבי פירוקם של גושי התיישבות פורחים ומאוכלסים ברבבות יהודים, כתמונת המצב שהייתה בגוש קטיף והשרירה בהתנחלויות שביהודה ובשומרון".
"מן הראוי היה שראשי השלטון בישראל ישובו וישננו לעצמם את משנתו של בן גוריון, המוצאת את ביטויה באמרתו המפורסמת: 'בסופו של חשבון, באמת לא חשוב מה יאמרו הגויים אלא מ ה י ע ש ו ה י ה ו ד י ם !', חותם עברון את דבריו.
כשהגשים דוד בן גוריון את חזון הרצל על ייסוד מדינה יהודית וקבע: "אני נועל את האסיפה: קמה מדינת ישראל!" מעטים ידעו שעשה זאת חרף אולטימאטום אמריקני תקיף לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה ולהסכים לשביתת נשק בת עשרה ימים.
"הם ישמידו אתכם!" הזהיר שר החוץ האמריקני, ג'ורג' מרשל, את משה שרת, "ואל תצפו לעזרה מארצות הברית המזהירה אתכם מפני הסיכון החמור שאתם נוטלים על עצמכם...".
שמונה עשרה שנים ושלושה חודשים לאחר מכן שוחח העיתונאי יוסף עברון על ההחלטה המכרעת ועל האיומים שריחפו מעל ראשה של המדינה שבדרך עם בן גוריון עצמו. על הראיון שהתקיים ערב יום הולדתו השמונים הוא מספר: "דוד בן גוריון סיפר לי בצריפו בשדה בוקר משהו מהלבטים הכבדים שקיננו אז בלבו: "עוד בטרם אתא ליל ה-15 במאי כבר הסתכמו אבידותינו בלמעלה מ-750 הרוגים מטובי לוחמינו...מרבית יחידותינו היו תשושות בעקבות שישה שבועות של קרבות מרים, לא היה בידינו אפילו טנק אחד, מטוס בודד או אפילו תותח שדה ...היו אלה רגעי חרדה שכמותם לא ידעתי בכל מהלך חיי...ב-12 בלילה הודיעו לנו שצבאות ערב חצו את הגבול...היינו נטולי נשק...והם עלו עלינו מכל עבר..."
עברון משוכנע שלא לשווא הוצב דווקא בן גוריון, על אישיותו ואופיו הייחודי, בצומת הכרעה זו בגורל העם היהודי. "דוד בן גוריון זכה לבטא את מאוויי הדורות של העם היהודי. ואין זה מקרה, שדווקא בו בחר הגורל לעמוד בראש האומה באותו רגע היסטורי ומכריע בחייה. כשם שלא היה זה מקרה שוינסטון צ'רצ'יל נבחר לעמוד בראש ממשלת בריטניה באותה שעה קריטית בתולדותיה".
"מי יודע, מה היה עולה בגורלה של המדינה היהודית, אילו מישהו אחר, (בדמותו של אהוד אולמרט) צריך היה להגיע לאותה החלטה היסטורית, בניגוד לרצונו המפורש של נשיא ארצות הברית דאז?", תוהה עברון.
את דבריו משליך עברון באופן ישיר לימים אלה בהם לטעמו שני מנהיגים, ראש הממשלה ונשיא המדינה, מתחרים ביניהם על הזכות להמשיך את דרכו של בן גוריון, אם כי בשינוי קל – במקום מדינה יהודית הם שואפים להקמת מדינה פלשתינית. "יש וההיסטוריה חומדת לה לצון: קצת קשה שלא לפרוץ בצחוק (אף כי צחוק מר), כשאהוד אולמרט מכריז, בהתנפחות עצמית, ערב האזכרה ה- 34 לדוד בן גוריון, שהוא הוא ממשיכו של המנהיג הדגול. (כמעט ברוח הכרזתו הנשכחת של דוד לוי: "קם לך יורש, מנחם בגין !). אלא שלאולמרט יש מתחרה רציני בדמותו של שמעון פרס, הטוען בלהט לתואר בנימוק המשכנע, שהוא הוא דוד בן גוריון. השניים מתחרים, מי ראשון ביניהם יכריז על הקמת המדינה. הכוונה, כמובן, ל מ ד י נ ה ה פ ל ש ת י נ י ת !"
"אולמרט תכנן לעשות כן בוועדת אנאפוליס, הזדרז שמעון פרס להקדימו בנאומו בפני חברי הפרלמנט הטורקי: "אנחנו נחושים היום להגיע לפתרון של שתי מדינות... מדינה פלשתינית לעם הפלשתיני, מדינה יהודית לעם היהודי". (כיוון שמדינה יהודית כבר קיימת בתוקף הכרזתו של בן גוריון א' (המקורי) – מכריז עכשיו "בן גוריון ב' " (החקיין) על הקמתה של המדינה הפלשתינית. נאומו של נשיא מדינת ישראל ריגש, כמובן, את חברי הפרלמנט הטורקי, אך לא את אחמד עבאס, הלא הוא אבו מאזן (הטרוריסט לשעבר "המתון"), שהכריז בתוקף: לא תהיה בירה אחרת לפלשתינים מאשר ירושלים..."
"ובעוד פרס ועבאס חותמים על 'מזכר פורום אנקרה' על הקמת אזור תעשייה משותף במחסום תרקומיא שליד חברון, כדי לספק עבודה לאלפי פלשתינאים מאזור חברון, שישווקו את תוצרתם ללא מכס לארה"ב, לאירופה ולמדינות המפרץ הפרסי, מודיע אולמרט לראשי המתנחלים על כוונתו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ולעקור עשרות אלפי מתנחלים מיהודה ושומרון. מה היה אומר בן גוריון על מעשיהם של אלה המתיימרים להיות יורשיו, אילו חי היה היום בינינו?"
מנסה עברון להשיב לשאלתו כשהוא מספר כיצד "ב-13 ביולי 1972, שנה וחצי לפני מותו, בראיון מיוחד שהעניק לי, עבור ביטאון התעשיה הצבאית, הצהיר בצורה חד משמעית: "אילו הייתה היום הסמכות בידי, אני לא הייתי פוקד על פירוק ההתיישבות היהודית בסיני... יש הבדל גדול בין החזרת שטחים שוממים, לבין החזרת שטחים מיושבים; דבר אחד הוא להחזיר שטח שומם, ודבר אחר הוא להחזיר שטח מיושב על ידי יהודים" אמר אז בן גוריון".
מזכיר עברון כי את דבריו אמר בן גוריון כאשר "המדובר היה אז בכמה יישובים דלילים בלב המדבר, קל וחומר מה הייתה עמדתו של בן גוריון כיום לגבי פירוקם של גושי התיישבות פורחים ומאוכלסים ברבבות יהודים, כתמונת המצב שהייתה בגוש קטיף והשרירה בהתנחלויות שביהודה ובשומרון".
"מן הראוי היה שראשי השלטון בישראל ישובו וישננו לעצמם את משנתו של בן גוריון, המוצאת את ביטויה באמרתו המפורסמת: 'בסופו של חשבון, באמת לא חשוב מה יאמרו הגויים אלא מ ה י ע ש ו ה י ה ו ד י ם !', חותם עברון את דבריו.