בדברים שנשא בחלקת קברו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, אמר ראש הממשלה,אהוד אולמרט, כי מול חזונו של בן גוריון אנו ניצבים נכלמים שכן רב החזון ומעט המעשה, כהגדרתו.
לדבריו רק בצמתים בהם נפגשים מנהיג מתאים ושעת כושר הרי שהוא יודע לאחוז בקרנותיה של ההיסטוריה ולשנותה. לדברי אולמרט כזה היה בן גוריון ולא לשווא בחרה ההשגחה העליונה בו לתפקיד זה של מעצב דמותו של עם ישראל בארצו.
ראש הממשלה התמקד בדבריו בשתי החלטות שקיבל בן גוריון, שתי נקודות שלדבריו "בלעדיהן ספק אם הייתה המדינה מה שהיא וספק אם הייתה בכלל". אולמרט ציין את הישיבה בה התכנסו ראשי הישוב ודנו בסיכון שבהקמת המדינה, כשצבאות ערב איימו להשמיד את המדינה מיד עם הקמתה. אולמרט הזכיר את האיום שהשמיע מזכיר המדינה האמריקאי שקבע כי אין סיכוי למדינה החדשה לשרוד מול איום הצבאות, אם אכן תוקם. כמו כן הזכיר אולמרט את הגדרת ראש אג"מ אז את הסיכויים מול הצבאות המאיימים כ'פיפטי פיפטי' בעוד "לערבים סיכוי רב יותר". זאת כשברקע נשמעים קולות המצוקה של נצורי גוש עציון.
אולמרט תיאר את מאבקיו של בן גוריון באותה ישיבה עד שהשיג רוב של קול אחד בעד הקמת מדינה יהודית. "בהנהגתו עמדה ישראל במערכה בגבורה עילאית וגברה".
כנקודה דרמטית שנייה במורשתו של בן גוריון הזכיר אולמרט את עמדתו בדבר ירושלים והחלטתו לקיים מבצע צבאי לשחרור ירושלים הנצורה.
ראש הממשלה הזכיר כיצד כאשר האו"ם החליט להגדיר את ירושלים כעיר בינלאומית עמד בן גוריון מול העולם כולו והכריז על ירושלים כבירתה הנצחית של ישראל והכריז שירושלים היא נשמת עמנו, ועליה מסרו נפשם יהודים יותר מכל עם על בירתו.
אולמרט הזכיר את זעמו של העולם על אמירות אלה של בן גוריון. זעם שלא הביא אותו לשנות מעמדותיו אלה.
עם זאת הוסיף והדגיש ראש הממשלה אולמרט את מחוייבותו של ראש הממשלה הראשון לשלום. "בן גוריון דיבר על חובת כל ראש ממשלה למצות כל סיכוי לשלום תוך שמירה על הביטחון", אמר אולמרט וציטט את בן גוריון הקובע כי היה רואה כחטא כבד החמצה של הזדמנות לשלום.
עוד אמר אולמרט כי כשהוא אינו ניצב מול חובותיו הפורמאליות כראש ממשלה, הוא חושב על האחריות שבה עמד בן גריון בבדידות ללא יועצים וללא שותפים למשא ההכרעה.
לדבריו רק בצמתים בהם נפגשים מנהיג מתאים ושעת כושר הרי שהוא יודע לאחוז בקרנותיה של ההיסטוריה ולשנותה. לדברי אולמרט כזה היה בן גוריון ולא לשווא בחרה ההשגחה העליונה בו לתפקיד זה של מעצב דמותו של עם ישראל בארצו.
ראש הממשלה התמקד בדבריו בשתי החלטות שקיבל בן גוריון, שתי נקודות שלדבריו "בלעדיהן ספק אם הייתה המדינה מה שהיא וספק אם הייתה בכלל". אולמרט ציין את הישיבה בה התכנסו ראשי הישוב ודנו בסיכון שבהקמת המדינה, כשצבאות ערב איימו להשמיד את המדינה מיד עם הקמתה. אולמרט הזכיר את האיום שהשמיע מזכיר המדינה האמריקאי שקבע כי אין סיכוי למדינה החדשה לשרוד מול איום הצבאות, אם אכן תוקם. כמו כן הזכיר אולמרט את הגדרת ראש אג"מ אז את הסיכויים מול הצבאות המאיימים כ'פיפטי פיפטי' בעוד "לערבים סיכוי רב יותר". זאת כשברקע נשמעים קולות המצוקה של נצורי גוש עציון.
אולמרט תיאר את מאבקיו של בן גוריון באותה ישיבה עד שהשיג רוב של קול אחד בעד הקמת מדינה יהודית. "בהנהגתו עמדה ישראל במערכה בגבורה עילאית וגברה".
כנקודה דרמטית שנייה במורשתו של בן גוריון הזכיר אולמרט את עמדתו בדבר ירושלים והחלטתו לקיים מבצע צבאי לשחרור ירושלים הנצורה.
ראש הממשלה הזכיר כיצד כאשר האו"ם החליט להגדיר את ירושלים כעיר בינלאומית עמד בן גוריון מול העולם כולו והכריז על ירושלים כבירתה הנצחית של ישראל והכריז שירושלים היא נשמת עמנו, ועליה מסרו נפשם יהודים יותר מכל עם על בירתו.
אולמרט הזכיר את זעמו של העולם על אמירות אלה של בן גוריון. זעם שלא הביא אותו לשנות מעמדותיו אלה.
עם זאת הוסיף והדגיש ראש הממשלה אולמרט את מחוייבותו של ראש הממשלה הראשון לשלום. "בן גוריון דיבר על חובת כל ראש ממשלה למצות כל סיכוי לשלום תוך שמירה על הביטחון", אמר אולמרט וציטט את בן גוריון הקובע כי היה רואה כחטא כבד החמצה של הזדמנות לשלום.
עוד אמר אולמרט כי כשהוא אינו ניצב מול חובותיו הפורמאליות כראש ממשלה, הוא חושב על האחריות שבה עמד בן גריון בבדידות ללא יועצים וללא שותפים למשא ההכרעה.