איזה משקל היה לתקשורת בהחלטה שקיבלה הממשלה לצאת להתקפה היבשתית הגדולה בלבנון בשלושת הימים האחרונים של המלחמה ב-11-13 באוגוסט 2006, מהלך שגבה את חייהם של 34 חיילים, כשליש מכלל חיילי צה"ל שאבדו במהלך כל המלחמה?
מחקר חדש של תת-אלוף ד"ר יוסי בן-ארי, שנעשה במסגרת בית-ספר רוטשילד קיסריה לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב, מנתח את הדרכים השונות שבהן השפיעה התקשורת על קבלת ההחלטה. החוקר, קצין בכיר לשעבר בקהילת המודיעין ומי שהיה מדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי, ניתח את הידיעות, הכתבות והמאמרים שהתפרסמו בעיתונות הכתובה בתקופה שקדמה ליציאה לפעולה הצבאית. בין מסקנותיו:
בתקשורת התנהל אמנם ויכוח חריף בשאלה האם לצאת למבצע או לא, אך היקף קולם של הפרשנים שצידדו ביציאה לקרב ועוצמתו היו גדולים בהרבה משל המתנגדים. מאמריהם זכו לבימת כתיבה נכבדת יותר ולמיקום מועדף בעיתונים. היקף הכותבים נגד היציאה לקרב היה מצומצם יחסית והעיון במאמריהם מגלה תחושה של חשש וחוסר נוחות פרשנית לצאת נגד הזרם.
הקול העיקרי שקרא למנוע את המהלך הצבאי היה קולן של עיתונאיות, וקשה שלא לתהות האם עובדה זו לא החלישה את יכולת ההשפעה של מחנה המתנגדים לפעולה, ואולי אף פעלה כבומרנג על מקבלי ההחלטות.
על אף האופי התקיף, ולעיתים המתלהם, של המאמרים שצידדו במבצע, הם לא דנו בשלושה נושאים חשובים. ראשית, האם לצה"ל היתה בכלל יכולת לבצע את המשימה. שנית, מה יהיה מחיר הכישלון של המהלך, בנוסף למחיר הדמים הישיר. שלישית, מהו פרק הזמן שעומד לרשות צה"ל לבצע את המהלך. אילו מידע זה וכן הספקות בדבר הצדקת המהלך הצבאי היו זוכים לסיקור נרחב יותר בתקשורת - היה הדבר מביא לדיון ציבורי יותר מאוזן ועשוי להביא להחלטת הממשלה שלא לצאת למבצע.
המחקר, אחד המחקרים הביקורתיים ביותר על חלקה של העיתונות במלחמה השניה בלבנון, מתפרסם במסגרת "מחקרי התקשורת במלחמת לבנון 2006". עד כה ראו אור במסגרת סדרה זו ארבעה מחקרים.
מחקר חדש של תת-אלוף ד"ר יוסי בן-ארי, שנעשה במסגרת בית-ספר רוטשילד קיסריה לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב, מנתח את הדרכים השונות שבהן השפיעה התקשורת על קבלת ההחלטה. החוקר, קצין בכיר לשעבר בקהילת המודיעין ומי שהיה מדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי, ניתח את הידיעות, הכתבות והמאמרים שהתפרסמו בעיתונות הכתובה בתקופה שקדמה ליציאה לפעולה הצבאית. בין מסקנותיו:
בתקשורת התנהל אמנם ויכוח חריף בשאלה האם לצאת למבצע או לא, אך היקף קולם של הפרשנים שצידדו ביציאה לקרב ועוצמתו היו גדולים בהרבה משל המתנגדים. מאמריהם זכו לבימת כתיבה נכבדת יותר ולמיקום מועדף בעיתונים. היקף הכותבים נגד היציאה לקרב היה מצומצם יחסית והעיון במאמריהם מגלה תחושה של חשש וחוסר נוחות פרשנית לצאת נגד הזרם.
הקול העיקרי שקרא למנוע את המהלך הצבאי היה קולן של עיתונאיות, וקשה שלא לתהות האם עובדה זו לא החלישה את יכולת ההשפעה של מחנה המתנגדים לפעולה, ואולי אף פעלה כבומרנג על מקבלי ההחלטות.
על אף האופי התקיף, ולעיתים המתלהם, של המאמרים שצידדו במבצע, הם לא דנו בשלושה נושאים חשובים. ראשית, האם לצה"ל היתה בכלל יכולת לבצע את המשימה. שנית, מה יהיה מחיר הכישלון של המהלך, בנוסף למחיר הדמים הישיר. שלישית, מהו פרק הזמן שעומד לרשות צה"ל לבצע את המהלך. אילו מידע זה וכן הספקות בדבר הצדקת המהלך הצבאי היו זוכים לסיקור נרחב יותר בתקשורת - היה הדבר מביא לדיון ציבורי יותר מאוזן ועשוי להביא להחלטת הממשלה שלא לצאת למבצע.
המחקר, אחד המחקרים הביקורתיים ביותר על חלקה של העיתונות במלחמה השניה בלבנון, מתפרסם במסגרת "מחקרי התקשורת במלחמת לבנון 2006". עד כה ראו אור במסגרת סדרה זו ארבעה מחקרים.