ארגון זכויות האדם ביש"ע מפרסם הבוקר דו"ח מקיף בנוגע לתופעה של התנכלויות ערבים ופעילי שמאל לחקלאים היהודיים ביהודה ושומרון, ולטיפול מערכת אכיפת החוק בתופעה. הדו"ח, שבמהלך הכנתו תוחקרו עשרות מקרים של פגיעות בחקלאים ודרכי הטיפול בהן, יוגש לחברי הכנסת, לגורמי התקשורת, ולגורמי הביקורת של מדינת ישראל, מתוך תקווה שיהווה בסיס לביקורת ולשינוי המצב.
במבוא לדו"ח – הנושא את השם "מי יגן על הזית שלי" – נכתב כי הוא נועד "לשפוך מעט אור על המצב האבסורדי שנוצר באזורי יהודה ושומרון, מצב בו באותה יחידת שטח קיימת אפליה כה בוטה באכיפת החוק בין 2 אוכלוסיות: אכיפת-יתר שנועדה לגונן על החקלאי הערבי, בצד תת-אכיפה המפקירה את החקלאי היהודי ואת שדהו." "חקלאים אלה, המעבדים את אדמתם על פי חוק, סובלים מידי יום התנכלויות חמורות מצד שכניהם הערבים, המגובים ואף מוסתים ע"י פעילי שמאל. הנזקים הנגרמים להם נאמדים במאות אלפי שקלים, ואת כאב הלב של חקלאי שיבולו הושחת ונהרס בכוונת זדון – אי אפשר לאמוד כלל."
בפרק הראשון לדו"ח, המנתח את מאפייני הפגיעות בחקלאים היהודיים ביהודה ושומרון, מוכיחים מחבריו שהפגיעות בחקלאים היהודים מתבצעות על רקע לאומני ולא על רקע פלילי. קרי: מתוך כוונה להזיק לחקלאי היהודי ולדחוק את רגליו, ולא מתוך כוונה להרוויח. כך, למשל, פעמים רבות עומדת לפורעים הערבים האפשרות לבצע גנבה (ש"שכרה" בצדה) – אך הם מעדיפים לחבל ולהשחית. כך למשל, במספר מקומות בחרו הפורעים לשרוף או לחתוך ולהשחית את צינורות השקיה, למרות שערכם הכספי "מצדיק" בדרך כלל גנבה. כן מוזכרת התופעה המכונה בדו"ח "גן עדן לגנבים": ברגע שהרכוש הגנוב נכנס אל הטריטוריה של הכפר הסמוך – אפסו סיכויי הבעלים לקבלו בחזרה. גם במקרים בהם קיימו החקלאים שנפגעו חקירה עצמאית, שהובילה לאיתור העבריינים הערבים ואף לאיתור הרכוש הגזול – סרבה המשטרה בדרך כלל לבצע כניסה אל הכפרים על מנת להשיב את הגזלה לבעליה.
פרק מיוחד בדו"ח עוסק במעורבותם של פעילי שמאל ישראלים ובינלאומיים בהתנכלויות לחקלאים. וקובע כי מעורבות זו ניכרת בחלק גדול מהמקרים, לעתים בדרך של הסתה וארגון, לעתים בדרך של יעוץ משפטי לפורעים, ולעתים אף בהשתתפות פעילה. השמות שעלו שוב ושוב היו: עזרא נאווי, יונתן פולק, "הרב" אשרמן, יואל מהרשק, וכן ארגונים כמו CPT, ו"בצלם".
בפרק הדן בפיצוי על הנזקים קובע הדו"ח כי למרות שהנזקים לחקלאים היהודיים מתבצעים על רקע לאומני עויין ולא על רקע פלילי – עדיין לא נקבעה מדיניות אחידה באשר לאישור הנדרש לצורך פיצוי על הנזקים מ"מס רכוש". כתוצאה מכך חקלאים רבים נותרים ללא פיצוי ונאלצים לספוג את ההפסדים.
בפרק שכותרתו "אכיפת החוק על הפורעים" מנתח הדו"ח את תהליך אכיפת החוק לכל שלביו, תוך השוואה לתהליך המקביל הננקט ע"י אותן מערכות עצמן על מנת להגן על החקלאים הערבים ביהודה ושומרון. הדו"ח קובע, כי המשטרה מגיעה לאירועים אלה באיחור ניכר, דבר המאפשר לעבריינים ולפורעים להמלט בנקל. אך גם בחלק מהמקרים בהם היתה נוכחות משטרתית– לא בוצעו מעצרים. במקרים בהם נלכדו הגנבים או הפורעים על ידי החקלאים היהודיים עצמם – הם שוחררו ע"י המשטרה בנימוקים שונים: העדר ראיות הקושרות אותם לארוע, חשש מ"התלקחות" בעקבות המעצר, או מה שהוגדר כ"הנחיה מגבוה".
עוד קובע הדו"ח כי תיק החקירה המשטרתי המתייחס לארוע פגיעה בחקלאי יהודי ביהודה ושומרון מכיל מסמכים בודדים בלבד, משום שלמעשה שום פעולת חקירה אינה מתבצעת. גם כאשר החקלאי המתלונן מצביע על חשודים ספציפיים, ואף מביא ראיות הקושרות אותם לעבירות – בדר"כ לא מתבצעת חקירה. אפילו כאשר נתפסים חשודים – לא מתבצעות פעולות חקירה אלמנטריות שיכולות לעבות את המסד העובדתי של התיק, כמו: איתור עדים מקרב האוכלוסיה הערבית, בדיקות מז"פ, ומעקב מודיעיני, וממילא התוצאה הסופית היא סגירתם בעילה של "חוסר ראיות".
הדו"ח מציין, כי המשטרה נוקטת לעתים בצעדי מניעה מנהלתיים אלא שבאופן אבסורדי, צעדים אלה (כגון: הרחקה מהאזור באמצעות צווים) ננקטים דוקא כלפי...החקלאים היהודים עצמם, ולא כלפי הפורעים הערבים! בשום מקרה לא הוגבלה מראש תנועתם של ערבים באזורים הסמוכים לגידולים החקלאיים של היהודים – צעד המתבצע מידי שנה כלפי יהודים ששירות הבטחון חושד כי הם מתכוונים לפגוע במוסקי-הזיתים הערבים.
את הכשל המרכזי בהגנת זרועות החוק על החקלאים מייחס הדו"ח להעדר שיתוף-פעולה בין-מערכתי בין גורמי הבטחון והחוק השונים ביהודה ושומרון. "גורמי הבטחון והחוק השונים הפועלים ביהודה ושומרון מקיימים ביניהם שיתוף-פעולה בין-מערכתי בתחומים שונים, הן בנוגע למלחמה בטרור, הן בנוגע לאכיפת החוק על המתיישבים היהודים. שיתוף-פעולה זה,שהינו פורה במיוחד, הופעל בשנים האחרונות גם לצורך הגנה על החקלאים הערבים ביהודה ושומרון (מוסקי הזיתים), אך טרם הופעל כהליך שבשגרה בנוגע למניעת ההתנכלויות לחקלאים היהודים."
בפרק הסיכום של הדו"ח נאמר: "הממצאים העולים מהדו"ח מלמדים על תופעה של התנכלויות שיטתיות לחקלאים היהודיים ביהודה ושומרון, תופעה שמבחינת היקפה היא בבחינת "מכת מדינה", אך רשויות החוק של מדינת ישראל אינן עושות דבר על מנת להלחם בה. מנגד, בה בשעה, מושקעים משאבים עצומים בהגנה על החקלאים הערבים, לעתים אף תוך פגיעה חמורה בזכויות אזרח ובבטחון.
למעשה, אין כל צורך להמליץ על דרכי פעולה לשיפור האכיפה כנגד הפורעים והמשחיתים – די אם בפרקליטות המדינה, במשטרת ישראל, בשב"כ ובצה"ל יחליטו להנהיג מדיניות של אכיפה שוויונית, להשתמש בכל הכלים ולנקוט בכל הצעדים הננקטים היום כנגד מי שמנסים לחבל ולפגוע במוסקי-הזיתים הערבים"