אזרח איראן לא האמין שצילום פשוט ממצלמתו של מעצר נערה שלבושה לא תאם את כללי האיסלאם המחמירים ביותר, הפך בתחנת המשטרה לאישום בלא פחות מריגול.
גיבור הסיפור המדובר חלק את סיפורו עם קוראי אתר 'אומדיה', שם הוא מפרסם מאמרים. את עצמו הוא מכנה 'כורש' - ככל הנראה שם בדוי, כמקובל בחיים תחת איום משטר אימתני ודקטטורי.
לדבריו, האירוע המדובר התרחש כשנועד בצפון טאג'ריש, הרובע הישן של טהראן עם עובדת שגרירות אוסטריה בטהארן. במהלך אותו היום העירו לה שוטרים בזה אחר זה על ששיער ראשה גלוי. בתגובה אמר להם "כורש" כי היא אינה מאיראן ולכן אינה מבינה את דרישותיהם ממנה. השוטרים, במקרים אלה, קיבלו את דבריו בחיוך.
במהלך סיורם של השניים אירע מה ש"כורש" מגדיר כאירוע רגיל בנוף האיראני: "נערה נגררה לתוך מכונית בה לקחו בחורות ונשים בעלות חיג'אב (כיסוי ראש מוסלמי מסורתי) בלתי הולם. היא נראתה צעירה מאד. היא קראה לעזרה וכולם עמדו וצפו מבלי לעשות דבר".
בעוד ידידתו מתבוננת במתרחש שלף הוא את מצלמתו הסלולארית וצילם את האירוע. הרגע הזה היה כנראה צעד אחד יותר מדי מבחינת רשויות החוק האיראניות.
"הנערה עשתה תנועה בלתי צפויה ושרוולה נקרע. אני נסחפתי, הזזתי את אצבעי כדי שאוכל למצוא זווית צילום נוחה יותר והשוטר שישב בתוך מכונית המשטרה ראה אותי. מיד הבנתי מה עומד לקרות", הוא מספר. "יכולתי להסתובב וללכת, אך חברתי היתה עמי והם היו עלולים לקחת אותה במקומי. לחשתי לה שהם באים לקחת אותי וביקשתי שלא תעשה דבר. שניים מהם באו, סובבו את ידי מאחורי גבי ולקחו אותי. חברתי שאלה בקול מה הבעיה, מתעלמת מבקשתי. הסתובבתי כדי לומר לה שתפסיק, אך השוטר שהחזיק בי הכה בצווארי ואמר לי לעמוד במקום. אמרתי לו שהיא לא מבינה פרסית, שיתנו לי לומר לה ללכת והיא תשמע בקולי וכך עשו. הם לקחו ממני את הטלפון הסלולרי, כך שלא יכולתי למחוק דבר. במכונית המרצדס בה נלקחתי היה צעיר נוסף. הוא נעצר כי העליב את השוטרים בעת שהעירו לו כי שרוולי חולצת ה-T שלו קצרים מדי. נלקחנו לתחנת משטרה קרובה מאד לרובע טאג'ריש".
"כורש" מספר על המכות שהוכה על ידי שוטר שגידף אותו תוך שהוא זועם: "אתה חושב שזה שעשוע לצלם את המשטרה?" הוא מצידו אמר שלא צילם דבר. הם העדיפו להשאיר את הבירור לתחנת המשטרה.
"הכניסו אותי לצינוק למשך מספר שעות. כשהוציאו אותי לחקירה כבר היה לילה. בחדר אליו הובאתי עמד שוטר בחולצה בהירה גדולה, אוחז בידו בטלפון הסלולרי שלי. הוא אמר בחיוך: "מה שחיפשנו לא היה בטלפון שלך. אני לא יודע אם מחקת זאת לפני שנתפסת, אך מצאנו דברים אחרים בתוכו". פחדתי מכך מאד. בזכרון הטלפון היה וידאו-מיקס של מולה עיראקי ושיר דאנס. בנוסף היו שם כמה תמונות של מנהיג המדינה שיוכלו לטעון שנועדו כדי לעשות ממנו צחוק", הוא מספר ומצטט את הדברים שנאמרו בחקירה:
- "כיצד הצלחת למחוק את הקבצים הללו?"
- "לא היו לי קבצים שהיה צריך למחוק. אם הייתי רוצה למחוק משהו, הייתי מוחק את הקבצים שמצויים בו עכשיו".
- "אך הם היו חסרי חשיבות באותו זמן, נכון?"
- ...
בשלב זה שלף החוקר סכין בה היה "כורש" משתמש בטיוליו בהרים לצורך הכנת כריכים וחיתוך פירות.
- "מצאנו אצלך גם את הסכין הזו כשנעצרת"
- "כן, אני משתמש בה לחתוך דברים כשאני יוצא להרים..."
- "כזו סכין חדה אתה צריך כדי לחתוך? לא ראית אילו סכינים יש לפושעים? בדיוק כמו זו שלך..."
- "כלומר?"
- "כנראה שאתה אחד מהם ואנו נגלה זאת עכשיו. היית גם בחברתה של אישה זרה... אלו יחסים בלתי חוקיים. היא היתה זרה ואתה צילמת את המשטרה ברחובות. בעיני שופט תוכל להיחשב כמרגל..."
- "מה??? מרגל??? לאור יום בעודי עומד מולך? אתה ודאי מתבדח".
- "שתוק. אני אראה לך כמה בדיחות בקרוב... קחו אותו חזרה לצינוק"
- "אני צריך להתקשר למשפחה שלי. הם צריכים לדעת היכן אני”
- "תתקשר אליהם בבוקר. בחורים כמוך רגילים לבלות לילות בחוץ. לילה אחד בלי שידעו היכן אתה לא ישנה כלום..."
"כורש" הושלך בחזרה לצינוק בעודו חושש מיכולותיהם הבלתי מוגבלות של השוטרים וחוקרים לתפור לו כל תיק אפשרי. "ידעתי שהם מסוגלים לעשות מה שאמרו. באיראן לא כל כך קשה להאשים מישהו שאינך מחבב", הוא מספר.
באמצע הלילה העיר את "כורש" שוטר בבעיטה והבטיח ש"יהיה מעניין בבוקר...".
בבוקר נלקח שוב לחדר החקירות. "לשוטר היתה הודאה מוכנה לחתימה. הוא העיף בי מבט ואמר: חתום על זה וחסוך לנו את הזמן...' קראתי את המסמך וראיתי שתי נקודות מודגשות: '1. יחסים בלתי חוקיים עם אישה זרה מאוסטריה. 2. צילום כוחות המשטרה'. היו עוד כמה האשמות כמו נשיאת נשק נסתר, אך הן לא היו חשובות בהשוואה לשתי הראשונות".
- "האם אתם רוצים שאחתום על זה?"
- "אין לך ברירה אחרת. או שתחתום או שנגרום לך לחתום".
- "זו הודאה ברורה על ריגול אחר כוחות המשטרה האיראנית. איפה ההוכחה שלכם?"
- "אל תעמיד את סבלנותי במבחן, ילד... איני זקוק לזה".
- "אז אינך זקוק גם לזה...", אמר "כורש" והחזיר לחוקר את המסמך המוכן.
"הוא העיף בי מבט והכה בי שוב בגב כף ידו. 'אתה לא תתייחס אלי כך....', הוא צעק. שני השוטרים האחרים, שעמדו, באו לעזור. ניסיתי לכסות את ראשי, אך לא היה צורך בכך. הם ידעו בדיוק היכן להכות מבלי להשאיר סימן לאלימות מופרזת", הוא מספר.
עד לסוף אותו היום לא דיבר איש עם "כורש". בלילה נלקח למשרד המפקד, שם ראה את אביו. "הייתי בשוק. כיצד הוא מצא אותי? הוא נראה מאד כעוס, אך גם עצוב. הוא אמר לי לא לדאוג..."
אביו של "כורש" לקח אותו הביתה, אולם כעת הוא חי בחשש מתמיד מהמשך החקירה בעוון ריגול שיכולה להיפתח מחדש בכל רגע נתון.