מעלת האדם היא ההתמודדות עם האתגר המסובך והקשה. את זאת ניתן ללמוד מהאבות. לכל אחד מהאבות יש מעלה איכותית שמגיעה לשגב עליון שהמין האנושי יכול למצות. לאברהם – חסד, ליצחק – יראה, ליעקב – אמת, ליוסף – ספירת היסוד, הקדושה.
החסד של אברהם מדהים. כיצד אדם זקן, נשיא אלוקים, אחרי ניתוח, למרות כל משרתיו רץ כחום היום ומשתחווה לאנשים שהמדבר פלט אותם ונראים כמו אבק. הוא מאיר להם את אור האלוקים, מכניס אותם לביתו, מרומם את רוחם, מאיר להם את הדרך אל עצמם ואל האלוקים. זו הכנסת אורחים מושלמת, ללא תמורה. הוא מבקש לרומם את העולם.
כדי לדעת אם החמלה והאמת היא מידה טבעית או מעלה רוחנית הקב"ה נותן לאברהם להתמודד עם גוי שהוא היפוך המידה הזו – סדום – אכזריות של אנשים שיש להם גאון אבל אין בהם טיפת חמלה להיפך, חוקי סדום ועמורה הפכו למשל ולשנינה בעולם כולו. הקב"ה אומר שהגיע הזמן לעשות סדר ולכלותם. כמה צריך היה אברהם לשמוח. הנה מפלגתו, מפלגת החסד, זכתה בעוד ניצחון. הקב"ה מבער את הניגוד לחסד. אבל אצל אברהם אבינו זה הפך להיות מלחמה כי הוא חייב להציל גם אותם וגם עימם הוא נוהג במידת החסד, להפוך את ליבם מאויב לאוהב, למצוא פתחים בשמים לתיקונם. ידה הארוכה של החסד מגיעה גם לאנשים כה נחותים ופחותים.
זהו הסימן שמידת החסד של אברהם טהורה ונקייה. הא אינו מבקש מאומה לעצמו. רק להיטיב הטבה שאינה מחולשה, שכן הוא מסוגל ללחום ועשה כן. הא מסוגל לברית מילה ועושה כן גם לעצמו. הוא מסוגל גם לעקוד את בנו. זו חמלה מתוך חוסן.
יצחק מתמודד עם הפלישתים המפולשים שמכל דבר עושים צחוק ובכל דבר מחפשים את הליצנות. עושים צחוק מהארץ, מהקדושה. והנה הוא, אדם שממעט לדבר וכל מילה שלו היא במקום.זו מידת הגבורה, מידת פחד יצחק. הוא ממעט לדבר. כך היה גם כאשר אביו רומז לו שהוא יהיה השה לעולה. הוא אינו אומר דבר ומפנים הכול בליבו.
יעקב מעולה במידת האמת. אנחנו רואים כיצד מיד כשהוא מגיע למקום חדש, רואה אנשים באמצע יום עבודה נחים ליד הבאר והוא אינו מהסס למרות שהוא זר, גר חדש והוא שואל ומוכיח אותם 'לא עת האסף המקנה'. מדוע אתם מתבטלים? גולו האבן והשקו הצאן ולכו רעו. כך הוא גם יוצר לעצמו שונאים. אבל האמת אהובה וגם במצבים כאלה הכלל אומר 'לא תגנובו' – אם ראית מישהו שגונב והחרשת אתה שותף. גם אתה גנב.
יעקב רואה עוול קטן של שמעון ולוי בשכם. למרות הפלא של מסירות נפש, תושייה, גבורה כדי להציל את אחותם מחמורים של שכם, הוא מוכיח אותם 'עכרתם אותי' ולא מסתפק בכך ואץ המידה הגדולה הוא נתן להם גם רגע לפני פטירתו, בשעה בה לא ניתן להתחמק, בשעה בה זה נחרט עמוק ונצרב לעד – ארור אפם כי עז, אחלקם אפיצם. זו מידתו הגדולה של יעקב – האמת.
הקב"ה מנסה את יעקב במידת האמת אצל לבן הארמי, או אם נרצה – לא לבן אלא נבל, שמחליף בלילך כלולות את האישה האהובה וציפייה של שבע שנים מסתימת בכאב נורא. הרי אהבת יעקב את רחל היא מהאהבות הגדולות בעולם.
כך הוא מחליף גם את משכורתו במשך 20 שנה ויעקב אינו משנה את טבעו וממשיך להיות איש אמת. הוא אינו מתרשל בתפקידו ונאבק באריות ובדובים כדי שלא תהיה טריפה בעדר. למרות שמש ביום, קור בלילה ונדודי שינה יעקב שומר אמונים עשרים שנה. כי 'לא תגנוב' זה לא תגנוב ו'לא תשקר' זה לא תשקר. האם שמענו על אמת שכזו? עם מישהו שנוהג עימו כרמאי. גם כאן אלוקים מנסה גם אותו עם הניגוד המשווע.
ומעלת יוסף היא הקדושה. הוא יפה תואר יפה מראה שהגיע זמנו לשאת אישה. הא נחשד שסלסל בשערותיו. אחיו מתנכרים לו וזורקים אותו לבור ולאחר מכן הוא נזרק למצרים. גם הוא עומד בניסיון נוסף ונזרק לבור ושם הוא קובע 'את האלוקים אני ירא'. דווקא במידת החוזק שלו, במידת הקדושה, ניסו אותו – עם אישה. עם פיתוי יצר היסוד הוא מצליח להתמודד. למרות שהוא אינו אדם מיואש אלא אדם מצליח שמנסה ורוצה לתקן את העולם כולו.
גם אנחנו כאן בארץ ישראל נאלצים להתמודד עם אנשים מתוכנו ומחוצה לנו שאינם מכירים באהבת ישראל אלא מעדיפים את האהבה לישמעאל.
מסקנתנו אנו, לומדי בית המדרש של הרב קוק, של הגאון מוילנא ושל האור החיים הקדוש, מכל אלה היא האהבה הגדולה לארץ ישראל. גם אם בפנינו עומדים מבחנים קשים נמשיך לעלות בהר ה'. נירש אותו כי יכול נוכל. ממשבר למשבר נמצא את הדרך להמיר את הצרות לאוצרות.
כאן אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחת זולדן על מות עידו הקדוש, מעמודי התווך של חומש. זכיתי לראות את עידו הי"ד בבניין חומש והתפעמתי. נאחל למשפחתו שתנוחם בבניין ירושלים ועל כל אחד שנופל אנחנו נבנה ארבעה כנגד ארבע אותיות הקודש שאליהן אנחנו משתחווים בדומיה.
החסד של אברהם מדהים. כיצד אדם זקן, נשיא אלוקים, אחרי ניתוח, למרות כל משרתיו רץ כחום היום ומשתחווה לאנשים שהמדבר פלט אותם ונראים כמו אבק. הוא מאיר להם את אור האלוקים, מכניס אותם לביתו, מרומם את רוחם, מאיר להם את הדרך אל עצמם ואל האלוקים. זו הכנסת אורחים מושלמת, ללא תמורה. הוא מבקש לרומם את העולם.
כדי לדעת אם החמלה והאמת היא מידה טבעית או מעלה רוחנית הקב"ה נותן לאברהם להתמודד עם גוי שהוא היפוך המידה הזו – סדום – אכזריות של אנשים שיש להם גאון אבל אין בהם טיפת חמלה להיפך, חוקי סדום ועמורה הפכו למשל ולשנינה בעולם כולו. הקב"ה אומר שהגיע הזמן לעשות סדר ולכלותם. כמה צריך היה אברהם לשמוח. הנה מפלגתו, מפלגת החסד, זכתה בעוד ניצחון. הקב"ה מבער את הניגוד לחסד. אבל אצל אברהם אבינו זה הפך להיות מלחמה כי הוא חייב להציל גם אותם וגם עימם הוא נוהג במידת החסד, להפוך את ליבם מאויב לאוהב, למצוא פתחים בשמים לתיקונם. ידה הארוכה של החסד מגיעה גם לאנשים כה נחותים ופחותים.
זהו הסימן שמידת החסד של אברהם טהורה ונקייה. הא אינו מבקש מאומה לעצמו. רק להיטיב הטבה שאינה מחולשה, שכן הוא מסוגל ללחום ועשה כן. הא מסוגל לברית מילה ועושה כן גם לעצמו. הוא מסוגל גם לעקוד את בנו. זו חמלה מתוך חוסן.
יצחק מתמודד עם הפלישתים המפולשים שמכל דבר עושים צחוק ובכל דבר מחפשים את הליצנות. עושים צחוק מהארץ, מהקדושה. והנה הוא, אדם שממעט לדבר וכל מילה שלו היא במקום.זו מידת הגבורה, מידת פחד יצחק. הוא ממעט לדבר. כך היה גם כאשר אביו רומז לו שהוא יהיה השה לעולה. הוא אינו אומר דבר ומפנים הכול בליבו.
יעקב מעולה במידת האמת. אנחנו רואים כיצד מיד כשהוא מגיע למקום חדש, רואה אנשים באמצע יום עבודה נחים ליד הבאר והוא אינו מהסס למרות שהוא זר, גר חדש והוא שואל ומוכיח אותם 'לא עת האסף המקנה'. מדוע אתם מתבטלים? גולו האבן והשקו הצאן ולכו רעו. כך הוא גם יוצר לעצמו שונאים. אבל האמת אהובה וגם במצבים כאלה הכלל אומר 'לא תגנובו' – אם ראית מישהו שגונב והחרשת אתה שותף. גם אתה גנב.
יעקב רואה עוול קטן של שמעון ולוי בשכם. למרות הפלא של מסירות נפש, תושייה, גבורה כדי להציל את אחותם מחמורים של שכם, הוא מוכיח אותם 'עכרתם אותי' ולא מסתפק בכך ואץ המידה הגדולה הוא נתן להם גם רגע לפני פטירתו, בשעה בה לא ניתן להתחמק, בשעה בה זה נחרט עמוק ונצרב לעד – ארור אפם כי עז, אחלקם אפיצם. זו מידתו הגדולה של יעקב – האמת.
הקב"ה מנסה את יעקב במידת האמת אצל לבן הארמי, או אם נרצה – לא לבן אלא נבל, שמחליף בלילך כלולות את האישה האהובה וציפייה של שבע שנים מסתימת בכאב נורא. הרי אהבת יעקב את רחל היא מהאהבות הגדולות בעולם.
כך הוא מחליף גם את משכורתו במשך 20 שנה ויעקב אינו משנה את טבעו וממשיך להיות איש אמת. הוא אינו מתרשל בתפקידו ונאבק באריות ובדובים כדי שלא תהיה טריפה בעדר. למרות שמש ביום, קור בלילה ונדודי שינה יעקב שומר אמונים עשרים שנה. כי 'לא תגנוב' זה לא תגנוב ו'לא תשקר' זה לא תשקר. האם שמענו על אמת שכזו? עם מישהו שנוהג עימו כרמאי. גם כאן אלוקים מנסה גם אותו עם הניגוד המשווע.
ומעלת יוסף היא הקדושה. הוא יפה תואר יפה מראה שהגיע זמנו לשאת אישה. הא נחשד שסלסל בשערותיו. אחיו מתנכרים לו וזורקים אותו לבור ולאחר מכן הוא נזרק למצרים. גם הוא עומד בניסיון נוסף ונזרק לבור ושם הוא קובע 'את האלוקים אני ירא'. דווקא במידת החוזק שלו, במידת הקדושה, ניסו אותו – עם אישה. עם פיתוי יצר היסוד הוא מצליח להתמודד. למרות שהוא אינו אדם מיואש אלא אדם מצליח שמנסה ורוצה לתקן את העולם כולו.
גם אנחנו כאן בארץ ישראל נאלצים להתמודד עם אנשים מתוכנו ומחוצה לנו שאינם מכירים באהבת ישראל אלא מעדיפים את האהבה לישמעאל.
מסקנתנו אנו, לומדי בית המדרש של הרב קוק, של הגאון מוילנא ושל האור החיים הקדוש, מכל אלה היא האהבה הגדולה לארץ ישראל. גם אם בפנינו עומדים מבחנים קשים נמשיך לעלות בהר ה'. נירש אותו כי יכול נוכל. ממשבר למשבר נמצא את הדרך להמיר את הצרות לאוצרות.
כאן אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחת זולדן על מות עידו הקדוש, מעמודי התווך של חומש. זכיתי לראות את עידו הי"ד בבניין חומש והתפעמתי. נאחל למשפחתו שתנוחם בבניין ירושלים ועל כל אחד שנופל אנחנו נבנה ארבעה כנגד ארבע אותיות הקודש שאליהן אנחנו משתחווים בדומיה.