בעוד בישראל הנושא התקשורתי החם הוא כמובן ועידת אנאפוליס, הרי שברשות הפלשתינית התמונה מעט שונה. ביומן הצהרים של ערוץ 7 שוחח איתמר מרכוס, ראש המכון למעקב אחרי התקשורת הערבית במזרח התיכון, על פניה של התקשורת הפלשתינית בימים האחרונים, ימי טרום הועידה.
לדבריו בניגוד להתעסקות הבלתי פוסקת בתקשורת בישראל בוועידה ובהשלכותיה הרי שברש"פ העיסוק ענייני יותר וממוקד בדיווחים אודות זהות הבאים ודבריהם. "הדיווחים שם ענייניים. הם מדגישים שאין הרבה ציפיות ולכן מנמיכים את רמת הדיווח. את הנמכת הציפיות מסבירים שם בחוסר מוכנותה של ישראל להיעתר לדרישות הרש"פ", אומר מרכוס.
עם זאת הוא מציין כי בתקשורת הפלשתינית נמשכת, ואף ביתר שאת, ההסתה, אי ההכרה בישראל והשיח על זכות השיבה. "בחודש האחרון עולה כמעט מדי יום בטלוויזיה של הרשות קליפ שמדבר על חורבן ישראל. שומעים שם שיר שפונה אל האם ומבטיח לה כי "נשחרר את ארץ הדתות. פלשתין ערבית בהיסטוריה ובזהות", וכאן הם מציינים את רשימת הערים המרכזיות הכוללת את ארץ ישראל כולה, כולל רמלה, באר שבע, עכו וחיפה".
מרכוס שב ומדגיש כי דווקא לפני הועידה הוחל בשידור הקליפ הזה ולדבריו "ההתייחסות בתקשורת הפלשתינית לדברים רגישים נובעת תמיד מהוראה מלמעלה". עם זאת הוא מציין כי בהתאם לשאיפותיה ומטרותיה של הרשות חדלה התקשורת שם לקרוא לביצוע פיגועי טרור ולרצוח יהודים. זאת כאמור "בגלל אינטרסים של מחמוד עבאס".
את האינטרסים של עבאס, אבו מאזן בהפחתת הקריאות לביצוע פיגועים מסביר מרכוס בחלוקה המתבצעת ברש"פ מזה שנים, עוד מימי ערפאת, בין שלב הזריעה לשלב הקצירה. לדבריו את הזריעה מבצעים הפלשתינים ברובה, אך את הקצירה הם מבצעים בדיפלומטיה, והעיקרון הוא שאין מערבבים בין שעת הקצירה לשעת הזריעה. הוא מציין כי ברש"פ מציינים תמיד את שבח הנהגתו של ערפאת בכך ש'ידע יודע מתי לזרוע ומתי לקצור'.
בהתייחסו לאופן בו רואים את ישראל ברש"פ כמדינה חלשה אומר מרכוס כי ההבנה שם היא כי כעת קצירה דיפלומטית יכולה להגיע להישגים טובים יותר לאחר תום שלב הזריעה ברובה ובחרב.