אם נרצה להדגים בצורה מוחשית את הסחף במעמדה של מדינת ישראל במשך פחות משנתיים - מאז עלייתו האומללה של אהוד אולמרט לכס השלטון ב- ב-4 במאי 2006 - ועד לזחילתו ל"קנוסה" (ועדת אנאפוליס) ב- 26 בנובמבר 2007 - מספיק להיזכר כיצד התחיל מבצע "גשמי קיץ" ברצועת עזה ב-25 ביוני 2006 (בתגובה לחטיפתו של חייל צה"ל על ידי החמאס), ובאופוריה שבה נפתחה ב-13 ביולי 2006 מלחמת לבנון השנייה (בעקבות חטיפתם יום קודם לכן של שני חיילי צה"ל והריגתם של ארבעה ע"י החיזבאללה). וכיצד זה הסתיים כעבור חודש ימים של לחימה, שבו נהרגו 119 חיילים ועוד 400 נפצעו, והעורף הישראלי נחשף לאלפי טילים ששוגרו מלבנון וגרם למותם של 44 אזרחים ול-2000 פצועים, לבד מ-300 אלף פליטים שחיפשו מקלט במרכז הארץ; וכשהוכרזה הפסקת האש - שני החיילים - אלדד רגב ואהוד גולדווסר - נותרו בשבי החיזבאללה, וגלעד שליט - בשבי החמאס.
התקפלותו של אולמרט: במקום חיילינו השבויים - שחרורם של מאות טרוריסטים פלשתיניים
כזכור, בנאומו חוצב להבות האש בכנסת ב-17 ביולי 2006 הציג אולמרט בראש יעדיה של מלחמת לבנון השנייה את שחרור החיילים החטופים.
כעבור כשנה וחצי עדיין שלושת החיילים בשבי אויביהם, אך פטור ללא כלום אי אפשר, ולזכותו של אולמרט ניתן לזקוף הישג מרשים וחשוב בתחום זה: שחרורם של מאות טרוריסטים פלשתיניים שנשפטו כדין ונכלאו בישראל, כמחווה של רצון טוב לחיזוקו של אבו מאזן. וזאת, חרף התנגדותו הנמרצת של רמטכ"ל צה"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, במכתב מנומק ששיגר לשר הביטחון ובהופעתו לפני ועדת החץ והביטחון של הכנסת. "במצב הקיים, כשגלעד שליט עדיין מוחזק בשבי והחמאס שולט ברצועה – טוען הרמטכ"ל – אסור לשחרר אסירים לעזה...". אך אולמרט אטם את אוזניו הכרויות לכיוון אחד בלבד, לעבר פיו של אבו מאזן, השב ודורש: הבו לי עוד מחוות, כדי לחזק אותי...".
מעיר על כך בציניות השר לשעבר נתן שרנסקי ב'הארץ': "לא חשוב שבדרך מחנכים דור נוסף של פלשתינאים לשנאה, לאלימות ולשאיפה להשמיד את ישראל. לא חשוב שהדרך לחיזוק היא ההיפך המוחלט משלום ומהידברות. העיקר שמחזקים את אבו מאזן. .." .
אבו מאזן אינו היחידי שתובע מחוות מישראל. ישנן גם מדינות ערב האחרות, ולכל אחת מהן תביעות משל עצמה. "אין דבר כזה שנקרא נורמליזציה בחינם", הבהיר מזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא בכינוס שרי החוץ הערביים בקהיר ערב פתיחת הוועידה. אולמרט קלט את הרמז ומיהר להגיב במחווה נוספת: אספקה של 50 שריוניות מתוצרת רוסיה המסוגלים לפעול גם נגד מטוסים ומסוקים מנמיכי טוס. הללו עתידות לפטרל בחוצות שכם, קן הצרעות הגועש בגדה. בצה"ל נחרדו והביעו התנגדות נמרצת, אך עיניו של אולמרט נשואות לעברה של קונדליסה רייס, וזו דורשת עוד ועוד מחוות, "כדי לחזק את אבו מאזן". ואבו מאזן אינו שבע: הרצועה כולה, הגדה, כולל מזרח ירושלים וכן מבואות הגדה שנחשבו לשטח הפקר עד 1967 - זו המדינה שדורש מחמוד עבאס. ודרישותיו גואות, ככל שמספר "המחוות" עולה. הוא כבר דורש גם את הכותל המערבי לתחום מדינת פלשתין, לאחר הכול, אין לשכוח שבעבודת הגמר שלו באוניברסיטה טען, שהשואה לא הייתה ולא נבראה והיא המצאה של הציונים (בכך הוא גם הקדים את נשיא איראן הפנאטי.
זכות השיבה למימוש רעיון המדינה האחת בכל ארץ ישראל:
בלהט המרוץ לספק מחוות "לחיזוקו של אבו מאזן" לא העז אולמרט להעלות אפילו דרישה אחת סמלית מהפלשתינים, ובעוד הם חוזרים ומנופפים ב"זכות השיבה" - הם דוחים על הסף את ההכרה בישראל כמדינה יהודית. (בקשה מוזרה מצדו של אולמרט, ערב שנות ה-60 לכינונה של מדינת ישראל).
חשוב לציין, שמכונת התעמולה הפלסטינית אינה מכחישה את קיומו של עם יהודי, אולם כופרת בהיות היהודים של ימינו , עם ככל העמים..
ומי הוא, לדעתם של הפלשתינים "י ה ו ד י" ? לכך הם נותנים תשבה מקורית ומפתיעה:
"הם, הפלשתינים, הם היהודים, ואילו אנחנו איננו אלא צאצאי הכוזרים, אנו דת ולא לאום. וכיוון, שלדעתם איננו עם, גם איננו ראויים שתהיה לנו מדינה – לדת אין מדינה".
מן הראוי גם לזכור את שיטת פעולתם של המוסלמים, ובמיוחד של ערביי האזור: בכל מקום שישנו איזה בית תפילה לא מוסלמי בשליטתם – הם ממהרים להקים מעליו מסגד. אם לא במקומו אז בקרבתו. והדבר מוצא את ביטויו לא רק בארץ ישראל ובהר הבית אלא גם בהודו וגורם שם לא מעט סכסוכים דתיים רוויי דמים. בימי ערפאת העליזים, כאשר חגגו בבית לחם את ה"כריסטמס" בגדול, ניתן היה לראות שם כרזות עם דמותו של ישו הנוצרי ועליהם הכיתוב: "לוחם חירות פלסטיני". הגדילה לעשות חנאן עשראווי, בהכריזה, שישו הנוצרי היה פלסטיני.
ברם, אם למעלה מ-55 מדינות המרכיבות את ארגון הועידה האיסלאמית זכאיות להכרה כמדינות מוסלמיות ואף 22 חברות הליגה הערבית מוכרות ברחבי העולם כמדינות ערביות, מדוע קיים מקום להיסוס במתן הכרה בישראל כמדינה היהודית היחידה בתבל? התשובה לכך היא פשוטה בתכלית: בניגוד לחזונו של בוש ולאשליותיו של אולמרט על כינון מדינה פלשתינית שוחרת שלום לצידה של ישראל - מטרת הפלשתינים איננה מדינה משלהם שתחיה בשלום עם ישראל אלא כזו שתבוא במקומה, ותירשם. כמדינה המוסלמית ה-23 .
רעיון המדינה האחת על כל שטחה של ארץ ישראל ההיסטורית איננו רק מנת חלקם של הפלשתינים. בעוד מנהיגי ישראל הנוכחיים מוותרים שעל אחר שעל על שלמות גבולותיה של מדינת ישראל - הרעיון קונה לו מהלכים בקרב חוגים אנטי ישראלים בבריטניה. השמאל הרדיקלי הישראלי-בריטי דווקא חושב שמדובר ברעיון טוב... לפני ימים אחדים הסתיים בלונדון כנס שעסק ב"פתרון של מדינה אחת" (One State Solution) לסכסוך הישראלי-פלשתיני. באולם האירועים של "ביה"ס ללימודים אוריינטליים ואפריקאיים" של אוניברסיטת לונדון נאספו כ-300 אנשי שמאל ודנו באפשרות לכינון מדינה דו-לאומית, מדינת כל אזרחיה (בצירוף האוכלוסייה ברשות הפלשתינית והפליטים הפלשתינאים).
יותר ויותר מתברר, שההנהגה בישראל כיום מאותתת סימני חולשה הנקלטים היטב על ידי שונאי ישראל, ואם לא נתעשת במהרה מאשליות ה ש ל ו ם ה מ ד ו מ ה עם הפלשתינים , בטרם בשלו התנאים לכך - אנו מסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים.
התקפלותו של אולמרט: במקום חיילינו השבויים - שחרורם של מאות טרוריסטים פלשתיניים
כזכור, בנאומו חוצב להבות האש בכנסת ב-17 ביולי 2006 הציג אולמרט בראש יעדיה של מלחמת לבנון השנייה את שחרור החיילים החטופים.
כעבור כשנה וחצי עדיין שלושת החיילים בשבי אויביהם, אך פטור ללא כלום אי אפשר, ולזכותו של אולמרט ניתן לזקוף הישג מרשים וחשוב בתחום זה: שחרורם של מאות טרוריסטים פלשתיניים שנשפטו כדין ונכלאו בישראל, כמחווה של רצון טוב לחיזוקו של אבו מאזן. וזאת, חרף התנגדותו הנמרצת של רמטכ"ל צה"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, במכתב מנומק ששיגר לשר הביטחון ובהופעתו לפני ועדת החץ והביטחון של הכנסת. "במצב הקיים, כשגלעד שליט עדיין מוחזק בשבי והחמאס שולט ברצועה – טוען הרמטכ"ל – אסור לשחרר אסירים לעזה...". אך אולמרט אטם את אוזניו הכרויות לכיוון אחד בלבד, לעבר פיו של אבו מאזן, השב ודורש: הבו לי עוד מחוות, כדי לחזק אותי...".
מעיר על כך בציניות השר לשעבר נתן שרנסקי ב'הארץ': "לא חשוב שבדרך מחנכים דור נוסף של פלשתינאים לשנאה, לאלימות ולשאיפה להשמיד את ישראל. לא חשוב שהדרך לחיזוק היא ההיפך המוחלט משלום ומהידברות. העיקר שמחזקים את אבו מאזן. .." .
אבו מאזן אינו היחידי שתובע מחוות מישראל. ישנן גם מדינות ערב האחרות, ולכל אחת מהן תביעות משל עצמה. "אין דבר כזה שנקרא נורמליזציה בחינם", הבהיר מזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא בכינוס שרי החוץ הערביים בקהיר ערב פתיחת הוועידה. אולמרט קלט את הרמז ומיהר להגיב במחווה נוספת: אספקה של 50 שריוניות מתוצרת רוסיה המסוגלים לפעול גם נגד מטוסים ומסוקים מנמיכי טוס. הללו עתידות לפטרל בחוצות שכם, קן הצרעות הגועש בגדה. בצה"ל נחרדו והביעו התנגדות נמרצת, אך עיניו של אולמרט נשואות לעברה של קונדליסה רייס, וזו דורשת עוד ועוד מחוות, "כדי לחזק את אבו מאזן". ואבו מאזן אינו שבע: הרצועה כולה, הגדה, כולל מזרח ירושלים וכן מבואות הגדה שנחשבו לשטח הפקר עד 1967 - זו המדינה שדורש מחמוד עבאס. ודרישותיו גואות, ככל שמספר "המחוות" עולה. הוא כבר דורש גם את הכותל המערבי לתחום מדינת פלשתין, לאחר הכול, אין לשכוח שבעבודת הגמר שלו באוניברסיטה טען, שהשואה לא הייתה ולא נבראה והיא המצאה של הציונים (בכך הוא גם הקדים את נשיא איראן הפנאטי.
זכות השיבה למימוש רעיון המדינה האחת בכל ארץ ישראל:
בלהט המרוץ לספק מחוות "לחיזוקו של אבו מאזן" לא העז אולמרט להעלות אפילו דרישה אחת סמלית מהפלשתינים, ובעוד הם חוזרים ומנופפים ב"זכות השיבה" - הם דוחים על הסף את ההכרה בישראל כמדינה יהודית. (בקשה מוזרה מצדו של אולמרט, ערב שנות ה-60 לכינונה של מדינת ישראל).
חשוב לציין, שמכונת התעמולה הפלסטינית אינה מכחישה את קיומו של עם יהודי, אולם כופרת בהיות היהודים של ימינו , עם ככל העמים..
ומי הוא, לדעתם של הפלשתינים "י ה ו ד י" ? לכך הם נותנים תשבה מקורית ומפתיעה:
"הם, הפלשתינים, הם היהודים, ואילו אנחנו איננו אלא צאצאי הכוזרים, אנו דת ולא לאום. וכיוון, שלדעתם איננו עם, גם איננו ראויים שתהיה לנו מדינה – לדת אין מדינה".
מן הראוי גם לזכור את שיטת פעולתם של המוסלמים, ובמיוחד של ערביי האזור: בכל מקום שישנו איזה בית תפילה לא מוסלמי בשליטתם – הם ממהרים להקים מעליו מסגד. אם לא במקומו אז בקרבתו. והדבר מוצא את ביטויו לא רק בארץ ישראל ובהר הבית אלא גם בהודו וגורם שם לא מעט סכסוכים דתיים רוויי דמים. בימי ערפאת העליזים, כאשר חגגו בבית לחם את ה"כריסטמס" בגדול, ניתן היה לראות שם כרזות עם דמותו של ישו הנוצרי ועליהם הכיתוב: "לוחם חירות פלסטיני". הגדילה לעשות חנאן עשראווי, בהכריזה, שישו הנוצרי היה פלסטיני.
ברם, אם למעלה מ-55 מדינות המרכיבות את ארגון הועידה האיסלאמית זכאיות להכרה כמדינות מוסלמיות ואף 22 חברות הליגה הערבית מוכרות ברחבי העולם כמדינות ערביות, מדוע קיים מקום להיסוס במתן הכרה בישראל כמדינה היהודית היחידה בתבל? התשובה לכך היא פשוטה בתכלית: בניגוד לחזונו של בוש ולאשליותיו של אולמרט על כינון מדינה פלשתינית שוחרת שלום לצידה של ישראל - מטרת הפלשתינים איננה מדינה משלהם שתחיה בשלום עם ישראל אלא כזו שתבוא במקומה, ותירשם. כמדינה המוסלמית ה-23 .
רעיון המדינה האחת על כל שטחה של ארץ ישראל ההיסטורית איננו רק מנת חלקם של הפלשתינים. בעוד מנהיגי ישראל הנוכחיים מוותרים שעל אחר שעל על שלמות גבולותיה של מדינת ישראל - הרעיון קונה לו מהלכים בקרב חוגים אנטי ישראלים בבריטניה. השמאל הרדיקלי הישראלי-בריטי דווקא חושב שמדובר ברעיון טוב... לפני ימים אחדים הסתיים בלונדון כנס שעסק ב"פתרון של מדינה אחת" (One State Solution) לסכסוך הישראלי-פלשתיני. באולם האירועים של "ביה"ס ללימודים אוריינטליים ואפריקאיים" של אוניברסיטת לונדון נאספו כ-300 אנשי שמאל ודנו באפשרות לכינון מדינה דו-לאומית, מדינת כל אזרחיה (בצירוף האוכלוסייה ברשות הפלשתינית והפליטים הפלשתינאים).
יותר ויותר מתברר, שההנהגה בישראל כיום מאותתת סימני חולשה הנקלטים היטב על ידי שונאי ישראל, ואם לא נתעשת במהרה מאשליות ה ש ל ו ם ה מ ד ו מ ה עם הפלשתינים , בטרם בשלו התנאים לכך - אנו מסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים.