הבריטים נמנעו בהצבעת האו"ם על תוכנית החלוקה בטענה שהם לא יכולים לתמוך בתוכנית עליה לא מסכימים שני הצדדים, אך למעשה, קידמו הבריטים תוכנית חלוקה משלהם. תכנית אלטרנטיבית זו עמדה בניגוד גמור לתכנית האו"ם- כך מגלה ההיסטוריון ד"ר מוטי גולני מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה בעקבות מחקר שערך לקראת ספרו "הנציב האחרון ליהודה" שעומד לצאת לאור בקרוב.
ממצאי המחקר המלאים יוצגו בכנס "שישים שנה לכ"ט בנובמבר" שיערך השבוע באוניברסיטת חיפה. "אלמלא הבריטים היו פועלים הלכה למעשה למימוש תוכנית החלוקה האלטרנטיבית שלהם, ספק גדול אם מדינת ישראל הייתה קמה במתכונת אותה אנו מכירים", אמר ד"ר גולני.
"לבריטים היה ברור שהם חייבים לעזוב את האזור אבל הם בשום אופן לא רצו לראות את המופתי, לו הם התנגדו נחרצות, נכנס ושולט על המדינה הפלסטינית, כפי שעלה מתוכנית החלוקה של האו"ם. הם העדיפו שעל השטחים המיועדים למדינה הפלסטינית ישתלט מלך ירדן, ובסופו של דבר, זה אכן מה שקרה. בתום המלחמה הייתה מדינה יהודית לצד שטחים שהוחזקו בשליטה ירדנית", ציין ד"ר גולני.
"תוצאות מלחמת העצמאות נבעו במידה רבה מהתערבות פעילה של הבריטים שהעדיפו תוכנית חלוקה אלטרנטיבית לזאת שאושרה באו"ם", ציין.
על פי המחקר, לא הייתה זו יד המקרה שהביאה לכך שבסופו של דבר תוכנית החלוקה הבריטית תצא לפועל. "בני בריתם העיקריים של הבריטים היו הירדנים ומי שעמד בראש הליגיון הירדני, שהיה באותו זמן הצבא החזק באזור, היה קצין בריטי. בלי אישור בריטי הליגיון הירדני לא היה משתתף במלחמה. בעזרת ההשפעה שהייתה להם בליגה הערבית הם הביאו להחלטה לפיה עבדאללה מלך ירדן יעמוד בראש הכוחות הערבים וכך הייתה להם השפעה על הצבא הערבי המאוחד".
פעולה נוספת, חשובה אפילו יותר, אותה ביצעו הבריטים הייתה מניעת כניסת צבאות מצרים וסוריה לשטחי ישראל לפני סיום המנדט. "הצבא הישראלי ניצח קודם כל את הכוחות הפלסטינים בתוך ישראל ורק לאחר מכן פלשו לכאן צבאות ערב. אילולא היו הבריטים עוצרים באש את צבאות מצרים וסוריה, שביקשו להיכנס במהלך קרוב אלה כדי לסייע לפלסטינים, סביר להניח שהצבא הישראלי הצעיר לא היה מצליח להחזיק מעמד וכל ההיסטוריה שלנו הייתה נראית אחרת", סיכם ד"ר גולני.