בית המשפט המחוזי בחיפה גזר על סטודנטית ערבית-ישראלית, חמש שנות מאסר לאחר שסייעה לסוכנת חיזבאללה בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה. הנאשמת - מנאר ג'בארין, מאום אל פאחם, רווקה בת 24, מוסלמית שומרת מסורת, ילידת הארץ ותלמידת השנה הרביעית בלימודי משפטים במכללת קריית אונו, (לפני מעצרה), הודתה, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ומתן שירות לסוכנת חיזבאללה.
השופטים יוסף אלרון, כמאל סעב וריבי למלשטרייך לטר גזרו על הנאשמת 5 שנות מאסר, מתוכן 3 שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל תעבור עבירה בה הורשעה בתיק זה. כתבנו מציין כי אין זו הפעם הראשונה בו נאשם ערבי-ישראלי לסיוע לאויב, והמקרה המפורסם הוא בריחתו של ח"כ עזמי בשארה (בל"ד), לאחר שנחשד בעבירות על ביטחון המדינה.
מכתב האישום עולה כי החל משנת 2001, השתייכה גאדא עבד אלקודס מוצטפא שאוישה לארגון החיזבאללה כאשר עיקר תפקידה היה גיוס סוכנים לטובת פעילותו של הארגון, ומטעמו פעלה בירדן, שם למדה לימודי "שריעה" באוניברסיטה בעמאן, במקביל לנאשמת, אשר במהלך השנים 2003-2002 למדה שם רפואת שניים.
בתקופה זו נקשרו בין גאדא לבין הסטודנטית, כבת 19 ביום האירועים, יחסי ידידות. גאדא נהגה להגיע למעונות בהן התגוררה הסטודנטית עם ישראליות נוספות והשמיעה באוזניהן דעות איסלאמיות קיצוניות בגנות ישראל והיהודים, הפגינה בגלוי תמיכה בפעילות טרור נגד ישראל, וניסתה לשדל את המאזינות לסייע בביצוע פיגועי התאבדות בתוך ישראל.
בחודש אוגוסט 2003, במהלך פגישה בין הסטודנטית לגאדא, סיפרה האחרונה לסטודנטית כי הינה סוכנת של ארגון החיזבאללה וכי תפקידה לגייס סוכנים לארגון. או אז הציעה לה גאדא להצטרף לארגון החיזבאללה, ובשלב זה סירבה להצעתה של גאדא. בחודש אוקטובר 2003, סיימה הסטודנטית באופן סופי את לימודיה בירדן ושבה לישראל.
לאחר שיחת הגיוס המתוארת, ביקשה גאדא מהסטודנטית כי תחזיק עבורה בישראל מחשב זיכרון נייד למחשב (דיסק און-קי) השייך לגאדא ואשר הועבר מטעמה מירדן, אותו אמורים לבוא לקחת מהנאשמת אנשים הקרובים לגאדא. הנאשמת הסכימה לבקשה, ולקחה את הזיכרון הנייד לביתה באום אל פאחם.
בסביבות חודש יולי 2004, הוזמנה הנאשמת ע"י גאדא לירדן בכדי להמשיך ולדון בנושא גיוסה של הנאשמת לחיזבאללה. היא נענתה להזמנה ונסעה במיוחד כדי לפגוש את גאדא בירדן. במהלך פגישה זו, חזרה גאדא על הצעת גיוסה של הנאשמת לארגון, ואף הדגישה בפניה כי הצעתה אושרה ע"י נציגי הארגון בלבנון. הנאשמת התעניינה בפרטי הליך הגיוס וההכשרה הצפויים לה ולא סירבה להצעתה של גאדא ושבה לארץ.
בחודש ספטמבר 2004 נסעה לירדן ונפגשה פעם נוספת עם גאדא לשם ברור פרטים מדויקים אודות הליך הגיוס המצפה לה מטעם הארגון, בין היתר, על תוכנית האימונים הצפויה לה - הכוללת אימון תיאורטי ואימון מעשי, ובמהלך השנים 2007-2005 הוסיפה ושמרה על קשר טלפוני עם גאדא, אשר כלל שיחות רבות בין השתיים וקשר דרך האינטרנט.
הרכב השופטים ציין כי למרבה הצער, אין זאת הפעם הראשונה בה מובא בפניו אזרח ישראלי אשר במהלך תקופת לימודים מוצאים עצמם "מגויסים" לשירותיו של ארגון עוין או מדינת אוייב. "אין המדובר במגע חטוף, חד פעמי שנוצר באקראי, אלא, מגע מתוכנן שנמשך לאורך שנים. עוד ניתן לומר כי דפוס התנהגותה של הנאשמת מלמד על נכונותה להעמיד עצמה לרשות ארגון אשר על כוונותיו אנו למדים מהצהרות מנהיגיו".
"לא אחת נאמר כי האיסור על קיומו של מגע עם סוכן זר, נועד למנוע התדרדרות במדרון החלקלק של קשר אסור זה, אשר תחילתו לעיתים בביצוע מטלות אשר על פניהן נראות כשוליות, ובהמשך ביצוע עבירות חמורות אשר פגיעתן בביטחון המדינה, הינה חמורה. מכאן נובעת החובה ליתן ביטוי לחומרה שיש לראות בעבירות של מגע עם סוכן זר, גם אם בסופו של דבר, לאחר חשיפת קשר זה או אחר עם סוכן של מדינה עויינת ו/או ארגון טרור, הפגיעה בביטחון המדינה עד לאותו שלב, לא היתה רבה".
עם זאת הקלו השופטים בעונש בגלל החרטה שהביעה הנאשמת, נסיבותיה האישיות, גילה הצעיר, ועל פי הנטען מצבה הנפשי הרגשי, הפסקת לימודי המשפטים לקראת סיומם ניצבה והפגיעה האפשרית בעתידה על כל המשתמע מכך, וכן הודאתה בפני רשויות החקירה מיד עם מעצרה.