דוברת צה"ל בזמן מלחמת לבנון השנייה, תת-אלוף מירי רגב, העבירה בעדותה לפני וועדת וינוגרד ביקורת על החלטת הרמטכ"ל לבטל את התדרוכים היומיים לכתבים במהלך המלחמה, למרות שאלופי צה"ל חשפו בהם סודות.
"אם אתם תביאו לפה עורכי עיתונים, הם יגידו לכם שבאף מלחמה לא נכנסו כל כך מעט כתבים לשטח. . . בכל מלחמות ישראל הם היו עם המפקדים. בכל הפעילות שלהם. פעם ראשונה הם לא נכנסו לשטח – כך הם באו אלי בתלונות, ואני חושבת, אני מאמינה בזה. אני מאמינה בזה, אני יודעת שאולי מצפים ממני להגיד משהו אחר. אני מאמינה שאתה לוקח כתב ומחבק אותו – ומביא אותו לשטח עם החיילים, רק טוב יוצא לנו. ואני חושבת שטעינו בזה טעות גדולה", אמרה רגב.
"אני חושבת שהייתה תקלה בזה שהפסקנו את התדרוך היומי, אחרי עשרה ימים. זה יצר תחושה של מדורת שבט, שאנשים חיכו לזה, לראות פעם ביום. נתנו לנו במה, חצי שעה במה, בשבע וחצי, לבוא ולהגיד את הדברים שלנו, לא לשמוע את הפרשנים למיניהם, המילואימניקים והאחרים. את הצבא. אני חושבת שטעינו בזה טעות חמורה".
רגב התייחסה לעובדה כי חיילי מילואים צילמו בשטח והפיצו תמונות, "ראיתי הרבה אנשי מילואים שמצלמים את הפעילות שלהם ומוציאים את זה . . . זה טוב או רע? לדעתי, יכול להיות שזה טוב, שאנחנו סוף סוף גם יודעים שיש תקלות וצריך לתקן אותן. יכול להיות שמישהו כאן שם לנו מראה מול הפרצוף.
גביזון: רגע, למה את קוראת תקלה?
רגב: תקלה, . . . פה אנשי מילואים מצלמים את הפעילות ומוציאים אותה החוצה.
גביזון: למה למשל, בירות, חצי מהעולם חשב שהרסנו את בירות. . . . למה אי אפשר להראות בבירות א. את בירות החיה, צוהלת, הולכת לים. ב. את הסוג של הפגיעה בדאחיה.
רגב: הראינו את זה. הראינו את הפגיעה רק בדאחיה. ולא רק זאת, אלא שהוספנו במסרים שלנו שבירות ממשיכה. הייתה כתבה מדהימה במעריב, שבירות ממשיכה ללכת לפאבים, לרקוד ולשמוח כי היא העיר הכי מתוירת בלבנון, ומדינת ישראל ממשיכה לספוג רקטות בעורף. אנחנו הראינו את הדאחיה, שכל יום פגענו בדאחיה, אבל היינו צריכים להסביר למה זה רק דאחיה ולא לבנון. כי מדינת ישראל החליטה שהיא לא הולכת נגד לבנון, אלא רק נגד החזבאללה. כי באחריות הייתה אחריות מדינתית לבנון, ואח"כ אמרנו, אנחנו הולכים רק על החזבאללה. . . ."