בגיל חמש הגיע שלומי בשן עם משפחתו לגוש קטיף. אחרי עשרים שנים של חיים בגוש שלומי גורש מביתו ומאז הוא כבר שנתיים מחפש את דרכו מחדש. בימים האחרונים יצא לאור ספר שירה של שלומי. בספר " אני הולך. מכתב פרידה לארץ האהובה" מתאר שלומי את מסעו שהחל ביום הראשון של גירוש מגוש קטיף והסתיים בחקירת שב"כ בחשד לתכנון ההתנקשות בראש הממשלה אהוד אולמרט.
ברגע שחיילי הגירוש נכנסו ליישוב שלומי ארז את תיקו ועזב את המשפחה. תוך נדידה ממקום למקום באץ הוא לא הסכים להצטרף למשפחתו באתר הקרווילות בניצן. "אין יותר אשליה מזאת מאשר להאמין כי יש פתרון לכל מתיישב", אומר שלומי, "אני אמרתי להורים שאם אתם לא תעזבו וייבנו את הבית לבד אף אחד לא ידאג לכם. גם בעוד עשר שנים לא יהיה שום פתרון. ניצן זה מחנה השמדה. אמרו לכולם תעבדו טוב ותחכו לבית, אבל בינתיים הם מתים שם. פשוט מתים".
לאחר שנתיים של מעברים בכל רחבי הארץ הגיעה שלומי לירושלים והחל לעבוד באבטחת "עיר דוד". באחת השיחות עם מבקר ממשרד ראש הממשלה אמר שלומי כי היה רוצה להיפגש עם אולמרט אחד על אחד. האמירה התמימה של מגורש הובילה לחקירת שב"כ לאחר שרשויות החוק סברו כי מסוכן מאוד לתת למגורש להסתובב עם נשק בירושלים. חוקרי שב"כ הגדירו את שלומי כמתנקש פוטנציאלי.
למרות העובדה כי עדיין אין לו בית, הוא מנותק מן המשפחה ועדיין אין לו כיוון ברור בחייו שלומי לא מרגיש את עצמו בשולי החברה. "אני לא בשוליים. אני במרכז. אני שואב את הכוחות שלי מן ההנהגה הבאה של מדינת ישראל. מבחינתי זה אותם הנערים שעמדו מול הסוסים ואלות בעמונה. בין אלה שקיבלו שם מכות נמצא ראש הממשלה הבאה ואלופים עתידיים של צה"ל" אומר שלומי.