ועידת האו"ם לשינוי מזג האוויר בבאלי היא פגישה של ממשלות, אירגונים שאינם ממשלות והתקשורת. מדובר על התחלה של משא ומתן עולמי על איכות הסביבה במטרה להגיע להסכמים עולמיים שימשיכו את אמנת ריוטו העומדת לפוג בשנת 2012. מטרת הועידה להגיע להסכמים עולמיים בנוגע לפעולות שיש לעשות על מנת להילחם בשינויי מזג האוויר. הטלגרף מדווח.
קבוצת מדענים בינלאומית התחברה על מנת לדרוש פעולות למניעת פליטת גזי החממה. הם טוענים שמיליוני בני אדם יהיו בסכנה קיומית מפגעי אקלים אם שום דבר לא ייעשה.
יותר מ-200 מדענים המתמחים בחקר האקלים חתמו על הצהרה הקוראת להתעוררות ודוחקת בהשגת תוצאות מהוועידה בבאלי. ה טוענים שישנו כעת חלון הזדמנויות של 10-15 שנים שבו יש להפחית את פליטת גזי החממה ב-50%. כישלון, הם טוענים, משמעו חופי ים וערים הקרובות לחוף שיוצפו ממפלס האוקיינוס העולה, אנשים ובעלי חים שיסבלו מתנאי מזג אויר קיצוניים- גלי חום, שיטפונות, סערות ועוד. הרבה צמחים ובעלי חיים שיעמדו בפני סכנת הכחדה.
המדענים קוראים לשיחות בין 180 הממשלות המשתתפות בועידה שיובילו לפעולות מיידיות שיקטינו את שיחרור גזי החממה הנפלטים היום.
פרופסור לה קווירי אמר: "שינויי האקלים מתרחשים במהרות גדולה מאוד. ישנה רק אפשרות אחת להגביל את הנזקים: לייצב את ריכוז ה-CO2 וגזי החממה האחרים באטמוספירה. אין גבול לבזבוז. אני מפציר במארגני הועידה בבאלי לקבוע יעדים ברורים לטובת אוכלוסיית העולם".
המטרה העיקרית כיום היא להגביל את התחממות כדור הארץ ל-2 מעלות צלזיוס במשך השנתיים הקרובות. את המטרה הזו אימצו האיחוד האירופי כבר מזמן ולכן הם כבר בכיוון הנכון.
המדענים מדברים גם על מסחר בפחמן על מנת למנוע את הריסת יערות הגשם. בעבר נחשבו יערות לבעלי ערך גדול יותר כשהיו "מתים" ולא "חיים". אבל מחקרים מן השנים האחרונות מוכיחים כי היערות הם בעלי פוטנציאל להרחיק את הפחמן המזיק אם יישארו כיערות.
חברות אירופאיות שילמו עד עכשיו כ-35$ עבור כל טון פחמן שהם גרמו לשיחרורו, המדענים מציינים כי יערות "מרוויחים" כ-1$ עד 5$ לכל טון פחמן המשתחרר. כלומר זהו פיתרון זול יותר. המדענים אומרים כי זוהי השוואה חשובה ביותר לפני הועידה בבאלי, מכיוון שמפעלים רבים בארצות מפותחות מחפשות אשראי גדול מאוד בגלל הצורך לעמוד בדרישות האיחוד האירופי והעולם לשיחרור גזי החממה.
ישנו מהלך שלם בו תומכת ועידת באלי להחזיר את היערות לעולם כולו. המדענים מבקשים להקים שוק מיוחד למסחר בפחמן, מצד אחד יהיו בו מפעלי התעשייה המשחררים פחמן לאטמוספירה, ומצד שני בעלי חוות גדולים ואיזורם אחרים המעוניינים להקים עליהם יערות בתשלום. "זה נאיבי לחשוב שיתקיים מסחר שכזה ללא גוף שיארגן את המסחר", אמר מיינה ואן נורדיק, מתאם של אזור דרום אסיה.
קבוצת מדענים בינלאומית התחברה על מנת לדרוש פעולות למניעת פליטת גזי החממה. הם טוענים שמיליוני בני אדם יהיו בסכנה קיומית מפגעי אקלים אם שום דבר לא ייעשה.
יותר מ-200 מדענים המתמחים בחקר האקלים חתמו על הצהרה הקוראת להתעוררות ודוחקת בהשגת תוצאות מהוועידה בבאלי. ה טוענים שישנו כעת חלון הזדמנויות של 10-15 שנים שבו יש להפחית את פליטת גזי החממה ב-50%. כישלון, הם טוענים, משמעו חופי ים וערים הקרובות לחוף שיוצפו ממפלס האוקיינוס העולה, אנשים ובעלי חים שיסבלו מתנאי מזג אויר קיצוניים- גלי חום, שיטפונות, סערות ועוד. הרבה צמחים ובעלי חיים שיעמדו בפני סכנת הכחדה.
המדענים קוראים לשיחות בין 180 הממשלות המשתתפות בועידה שיובילו לפעולות מיידיות שיקטינו את שיחרור גזי החממה הנפלטים היום.
פרופסור לה קווירי אמר: "שינויי האקלים מתרחשים במהרות גדולה מאוד. ישנה רק אפשרות אחת להגביל את הנזקים: לייצב את ריכוז ה-CO2 וגזי החממה האחרים באטמוספירה. אין גבול לבזבוז. אני מפציר במארגני הועידה בבאלי לקבוע יעדים ברורים לטובת אוכלוסיית העולם".
המטרה העיקרית כיום היא להגביל את התחממות כדור הארץ ל-2 מעלות צלזיוס במשך השנתיים הקרובות. את המטרה הזו אימצו האיחוד האירופי כבר מזמן ולכן הם כבר בכיוון הנכון.
המדענים מדברים גם על מסחר בפחמן על מנת למנוע את הריסת יערות הגשם. בעבר נחשבו יערות לבעלי ערך גדול יותר כשהיו "מתים" ולא "חיים". אבל מחקרים מן השנים האחרונות מוכיחים כי היערות הם בעלי פוטנציאל להרחיק את הפחמן המזיק אם יישארו כיערות.
חברות אירופאיות שילמו עד עכשיו כ-35$ עבור כל טון פחמן שהם גרמו לשיחרורו, המדענים מציינים כי יערות "מרוויחים" כ-1$ עד 5$ לכל טון פחמן המשתחרר. כלומר זהו פיתרון זול יותר. המדענים אומרים כי זוהי השוואה חשובה ביותר לפני הועידה בבאלי, מכיוון שמפעלים רבים בארצות מפותחות מחפשות אשראי גדול מאוד בגלל הצורך לעמוד בדרישות האיחוד האירופי והעולם לשיחרור גזי החממה.
ישנו מהלך שלם בו תומכת ועידת באלי להחזיר את היערות לעולם כולו. המדענים מבקשים להקים שוק מיוחד למסחר בפחמן, מצד אחד יהיו בו מפעלי התעשייה המשחררים פחמן לאטמוספירה, ומצד שני בעלי חוות גדולים ואיזורם אחרים המעוניינים להקים עליהם יערות בתשלום. "זה נאיבי לחשוב שיתקיים מסחר שכזה ללא גוף שיארגן את המסחר", אמר מיינה ואן נורדיק, מתאם של אזור דרום אסיה.