היום, כ"ט כסלו, נר חמישי של חנוכה, יום הזיכרון ה-59 לפטירתו של האדמו"ר מהוסיאטין, מייסד השושלת בתל אביב, שהייתה מקורבת לציונות הדתית, חתנו האדמו"ר נהג לערוך "טיש" חסידי ביום העצמאות.
רבי ישראל מהוסיאטין נולד בט"ז כסלו תרי"ח לאביו האדמו"ר הראשון מהוסיאטין - רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין, שהיה צעיר בניו של רבי ישראל מרוז´ין, שכל בניו שימשו באדמו"רות. לאחר פטירת אביו בשנת תרנ"ד נתמנה לאדמו"ר בהוסיאטין, מסופר כי לאחר שנפטר אחד מאדמו"רי בית רוז´ין, הועלתה הצעה לפתוח בבית הקברות היהודי בווינה חלקה עבור בית רוז´ין. אמר הרבי מהוסיאטין: בשבילי אין צורך, אני עולה לארץ ישראל. ואכן בהיותו כבן שמונים, כשלוש שנים לפני השואה, עלה לארץ, כשעלה לארץ אמר לשאר החסידים: "למי שיש שכל שיברח כעת אפילו בנעלי בית!", "מי שיכול למכור שימכור, ומי שלא יכול למכור, שישאיר הכל ויברח מכאן כשרק תרמיל על שכמו".
התגורר בתל אביב, והיה רגיל לעלות לירושלים בקיץ ולשהות בה כמה חודשים עד ג´ במרחשוון, יום הזיכרון של סבו רבי ישראל מרוז´ין. אז היה פוקד את הכותל המערבי, והיה הולך גם להר הזיתים להשתטח על קברו של בעל ´אור החיים´ הקדוש, רבי חיים בן עטר, מפורסם הסיפור כי בקיץ תש"ב, כאשר צבאות הנאצים התקרבו לכיוון ארץ ישראל, הגיע לתפילה מיוחדת בציון ה"אור החיים" הקדוש, ובסיומה אמר: "לצורר לא תהיה שליטה בארצנו".
בתחילה היה האדמו"ר מהוסיאטין משתתף בכינוסים של ´אגודת ישראל´ בווינה, והיה מבקש שידברו על ארץ ישראל. לאחר שבכינוס אחד לא דיברו על ארץ ישראל ויישובה (ואף דיברו כנגד), קם ועזב, וכן התנגד להקמת ´העדה החרדית´, בביטוי: "שאנחנו נחתום שאלו יהודים ואלו אינם יהודים? מבקשים שאני אסכים לכך ואחתום על זה? ומה יגידו על זה בשמיים?" ועוד הוסיף, כשכל גופו רועד מהתרגשות: "יודע אני שאם אסכים לפילוג, אגרום לקטרוג על כלל ישראל".
מסופר כי כשזכה בסוף ימיו לראות בהקמת מדינת ישראל, אמר כי היא "אתחלתא דגאולה", חתנו ר' יעקב מהוסיאטין, ששימש אחריו באדמו"רות ערך "טיש" חסידי ביום העצמאות.
בזמן ה"טיש" שהיה עורך נהג להיות בשתיקה ולא אמר כל דברי תורה. בעיתון "המודיע", הוקדש השבוע פרק לתורתו, וסופר כשאושפז בימיו האחרונים בתל אביב, ביקש בימי החורף לצאת אל מחוץ לבית החולים, ומשאפשרו לו הרופאים את השהות בחוץ לזמן קצר, הסביר כי "כשיהודי מצוי בתוך ביתו, רואה הוא כתלים ורהיטים מעץ ואבן, מעשה ידי אדם, שלא ידוע מה היה כוונותיו בזמן עשייתם".
"אך כשיוצאים החוצה ומביטים השמימה, ורואים את הארץ שלא השתנתה מאז ימי בראשית, זהו המקום שאפשר להתקשר ולהדבק עם הבורא, בראות היהודי עד כמה נאה מראה הבריאה, שיד אדם לא הזיקה אותם".
מסופר רבות על כוונות תפילתו, מספר הרב אליעזר מלמד בשם דוד סבו, הרב שלום מלמד זצ"ל, שהיה בין חשובי חסידי הוסיאטין, שאלו: הרי על פי כתבי האר"י כך וכך הם כוונות הנענועים, ומה אפשר לחדש עוד, ומדוע כבודו מנענע זמן רב כל כך. השיב: אמנם על פי כוונות האר"י אין צורך לאריכות כזו, אך מקובלני מאבותי עד למגיד הגדול ממזריטש שקיבל מהבעש"ט כוונות נוספות ונעלות ביותר, ובזה אני מאריך.
כשנפטר בנר חמישי של חנוכה, כ"ט כסלו תש"ט, היה הר הזיתים בשלטון הירדנים ולא ניתן היה לקוברו שם. וקברוהו בחלקת תלמידי הבעל שם טוב בטבריה.
רבי ישראל מהוסיאטין נולד בט"ז כסלו תרי"ח לאביו האדמו"ר הראשון מהוסיאטין - רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין, שהיה צעיר בניו של רבי ישראל מרוז´ין, שכל בניו שימשו באדמו"רות. לאחר פטירת אביו בשנת תרנ"ד נתמנה לאדמו"ר בהוסיאטין, מסופר כי לאחר שנפטר אחד מאדמו"רי בית רוז´ין, הועלתה הצעה לפתוח בבית הקברות היהודי בווינה חלקה עבור בית רוז´ין. אמר הרבי מהוסיאטין: בשבילי אין צורך, אני עולה לארץ ישראל. ואכן בהיותו כבן שמונים, כשלוש שנים לפני השואה, עלה לארץ, כשעלה לארץ אמר לשאר החסידים: "למי שיש שכל שיברח כעת אפילו בנעלי בית!", "מי שיכול למכור שימכור, ומי שלא יכול למכור, שישאיר הכל ויברח מכאן כשרק תרמיל על שכמו".
התגורר בתל אביב, והיה רגיל לעלות לירושלים בקיץ ולשהות בה כמה חודשים עד ג´ במרחשוון, יום הזיכרון של סבו רבי ישראל מרוז´ין. אז היה פוקד את הכותל המערבי, והיה הולך גם להר הזיתים להשתטח על קברו של בעל ´אור החיים´ הקדוש, רבי חיים בן עטר, מפורסם הסיפור כי בקיץ תש"ב, כאשר צבאות הנאצים התקרבו לכיוון ארץ ישראל, הגיע לתפילה מיוחדת בציון ה"אור החיים" הקדוש, ובסיומה אמר: "לצורר לא תהיה שליטה בארצנו".
בתחילה היה האדמו"ר מהוסיאטין משתתף בכינוסים של ´אגודת ישראל´ בווינה, והיה מבקש שידברו על ארץ ישראל. לאחר שבכינוס אחד לא דיברו על ארץ ישראל ויישובה (ואף דיברו כנגד), קם ועזב, וכן התנגד להקמת ´העדה החרדית´, בביטוי: "שאנחנו נחתום שאלו יהודים ואלו אינם יהודים? מבקשים שאני אסכים לכך ואחתום על זה? ומה יגידו על זה בשמיים?" ועוד הוסיף, כשכל גופו רועד מהתרגשות: "יודע אני שאם אסכים לפילוג, אגרום לקטרוג על כלל ישראל".
מסופר כי כשזכה בסוף ימיו לראות בהקמת מדינת ישראל, אמר כי היא "אתחלתא דגאולה", חתנו ר' יעקב מהוסיאטין, ששימש אחריו באדמו"רות ערך "טיש" חסידי ביום העצמאות.
בזמן ה"טיש" שהיה עורך נהג להיות בשתיקה ולא אמר כל דברי תורה. בעיתון "המודיע", הוקדש השבוע פרק לתורתו, וסופר כשאושפז בימיו האחרונים בתל אביב, ביקש בימי החורף לצאת אל מחוץ לבית החולים, ומשאפשרו לו הרופאים את השהות בחוץ לזמן קצר, הסביר כי "כשיהודי מצוי בתוך ביתו, רואה הוא כתלים ורהיטים מעץ ואבן, מעשה ידי אדם, שלא ידוע מה היה כוונותיו בזמן עשייתם".
"אך כשיוצאים החוצה ומביטים השמימה, ורואים את הארץ שלא השתנתה מאז ימי בראשית, זהו המקום שאפשר להתקשר ולהדבק עם הבורא, בראות היהודי עד כמה נאה מראה הבריאה, שיד אדם לא הזיקה אותם".
מסופר רבות על כוונות תפילתו, מספר הרב אליעזר מלמד בשם דוד סבו, הרב שלום מלמד זצ"ל, שהיה בין חשובי חסידי הוסיאטין, שאלו: הרי על פי כתבי האר"י כך וכך הם כוונות הנענועים, ומה אפשר לחדש עוד, ומדוע כבודו מנענע זמן רב כל כך. השיב: אמנם על פי כוונות האר"י אין צורך לאריכות כזו, אך מקובלני מאבותי עד למגיד הגדול ממזריטש שקיבל מהבעש"ט כוונות נוספות ונעלות ביותר, ובזה אני מאריך.
כשנפטר בנר חמישי של חנוכה, כ"ט כסלו תש"ט, היה הר הזיתים בשלטון הירדנים ולא ניתן היה לקוברו שם. וקברוהו בחלקת תלמידי הבעל שם טוב בטבריה.